1
א"ל לא אר"י אלא בתחלה כו'. בקונט' הגהתי. וכן תנן לקמן בנגעים וזיבה ספק בתחלה להקל ובסוף להחמיר. וכן מפורש בבבלי פ"ק דף ח' דא"ר יוחנן כל היכא דנחית לנזירות מודה ר' יהודה ספיקו להחמיר דבמאי לסלוקי מיניה. ושמעינן מהתם דספק אחת או שתים עבדינן כבסוף ע"ש. ונראה דחזקי' ור"י התם פליגי בפלוגתא דר"ח בר בא ור' שמואל. והרמב"ם פ"ב מה"נ פסק כמ"ד ספק נזירות להקל ולא ביאר דבר זה דדוקא בתחלה הוא דאמרינן ספיקו להקל אבל לא בסוף. ונראה אחרי שכתב דין שנים שהיו מהלכין בדרך כו' והאומר הריני נזיר אם יהיה בכרי זה מאה כור כו' כתב וכן כל כיוצא בזה שספק נזירות להקל. משמע דבעינן דוקא דומיא דכרי אבל בענין אחר אמרי' ספיקו לחומרא: