וזה מגלח נזיר שלם. כאשר פירשתי בקונט' כ"כ הר"ב. וקשיא מנ"ל דקסבר ר"מ אדם תפוס לשון ראשון. ונראה ר"מ לטעמיה דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה כדתנן בערכין ומביאו הבבלי ריש פרקין. וכ"כ רש"י במתני'. וא"ת בכל התורה קיי"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי ולמה לא תהני ליה אמירתו בשלמא לב"ש ריש פירקין ניחא דס"ל אין באלה להקדש סברי נמי דה"ה חזרה נמי לא מהני אפי' תוך כדי דיבור אבל לר"מ קשה וי"ל כיון דאין אדם מוציא דבריו לבטלה לא משגחינן במאי דאמר אח"כ. אך קשה כיון דפירש דחצי נזיר קאמר א"כ לא הוציא דבריו לבטלה ואפשר לקיים דבריו הראשונים והאחרונים. ואף מאי דפליגי ר' יודה ור' יוסי אי תפוס לשון ראשון או אחרון היינו בשסותרים זה את זה אבל אם אפשר לקיים שניהם מודים דשניהם קיימים. ולסוגיין לק"מ דלא פליגי אלא במשמעות הלשון. אבל לבבלי קשיא. וע"ק דבבלי ר"פ משני דב"ש כר"מ ואפ"ה צריך לאוקמי ב"ש לטעמייהו דסברי אין שאלה בהקדש אבל בלאו הכי אינו נזיר כ"ש כאן דאפשר לקיים שניהם וכמ"ש וע"ק הא כשאומר הרי עלי אע"ג דהוי יד לקרבן כדאמר לעיל ה"א מ"מ לא ידעינן איזה קרבן קיבל על עצמו על כרחך לומר ממה שאמר בסוף נגלח חצי נזיר שמעינן דקרבן נזיר קאמר א"כ איך נאמר דאין סיפא פירושא דרישא וצ"ע: