1
וטווה לעצמו תכלת לציצתו. בבבלי הגירסא וטווה על ירכו תכלת לציצתו וגירסתינו נראה עיקר דאל"כ אמאי פריך בסמוך ארב הא לאחר לא ה"ל למפרך נמי מהא דאמרינן במתני' דטווה דוקא על ירכו ואילו רב מתיר אפי' בפלך וע"ק קושית התוס' מ"ש תפילין דמתירין בלא שינוי ומה שמחלקין דבתפילין צריך כתיבה תמה תהיה הכתיבה בשינוי שזה אפשר וע"ק ר' יוחנן דאמר בבבלי טווה ואפי' בפלך והא איהו דאמר הלכה כסתם משנה בשלמא לירושלמי איכא לשנויי דמתניתין בלהניח איירי אבל הבבלי דלא מחלק בהכי קשיא ולפי גירסתינו לק"מ ולפ"ז אף בקושית הש"ס בסמוך צריך להגיה מתני' פליגא על רב וטווה לעצמו תכלת לציצתו: