סנהדדין נוהגת בארץ ובח"ל. עיין בקונטרס ובתוי"ט. כתב הרמב"ם פי"ד מה"ס אין דנין ד"נ אלא בפני הבית והוא שיהיה ב"ד הגדול שם בלשכה שבמקדש שנאמר בזקן ממרא לבלתי שמוע אל הכהן וגו' ומפי השמועה למדו שבזמן שיש כהן מקריב ע"ג המזבח יש דיני נפשות והוא שיהיה ב"ד הגדול במקומו. וכתב הכ"מ אין דנין דיני נפשות כו' סנהדרין פרק ארבע מיתות ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט בזמן שיש כהן כו' והוא שיהיה ב"ד הגדול במקומו כו' מדכתיב וקמת ועלית אל המקום ע"כ וקשה למה לא מייתי הרמב"ם קרא המפורש בש"ס ובאת וגו' וע"ק תרי קראי ל"ל ולפמ"ש בקונטרס ניחא דקשיא ליה כיון דקרא כתיב בזקן ממרא שאר חייבי מיתות מנ"ל לכך קאמר כתיב עוד בזקן ממרא לבלתי שמוע וגו' ודרשינן ליה באם אינו ענין לשאר חייב מיתות. ומהנך קראי לא שמעינן שיהיו ב"ד הגדול בלשכת הגזית אלא שיהא המקדיש קיים אבל כתיב בזקן ממרא תרי קראי וקמת ועלית אל המקום ההוא וכתיב אשר יגידו לך מן המקום ההוא חד לזקן ממרא וחד לשאר חייבי מיתות דבעינן שיהיו בלשכת הגזית. לכך מייתי הש"ס פ"ק דעכו"ם (דף ח') קרא דועשית וגו'. והא דמייתי הש"ס פרק ארבע מיתות קרא ובאת וגו' ודאי ברייתא דמייתי התם קאי אזקן ממרא ורב יוסף ה"ק טעה בדתניא כי היכא דדריש בזקן ממרא מובאת ה"נ איכא למדרש בשאר חייבי מיתות מדכתיב לבלתי וגו' ומעתה נתבארו הדברים על נכון:
לא נהרג אדם מעולם. עיין בקונטרס. וכתב תוס' בד"ה דלמא במקום סייף נקב הוה קשה לר"ת פ"ק דחולין מפיק מקרא דלא חיישינן לכך דאזלינן בתר רובא ודחקו הרבה ע"ש. ונראה אף שלפי הדין אפילו אם אומרים אין אנו יודעין נהרג מ"מ כי שיילינן להו הכי פרשי ולא מסהדי כדאמרינן לעיל (דף ה') לגבי התראה שיאמרו מה לנו ולצרה הזאת לחוב בדמו של זה. ולא שייך הכא כל מה שמקשה בכתובות פרק אלו נערות בהתראה. ועוד י"ל אם טרפה הרג ה"פ אם עשאו תחלה טרפה ואח"כ הרגו או כשהיה שלם הרגו דכשעשאו תחלה טרפה אינו נהרג דאמרינן הרוח בלבלתו וכשחזר והרגו פטור דה"ל כהורג את הטרפה או כשהיה שלם הרגו ר"ל שלא עשה בו חבורה תחלה. וזו היא דעת הרמב"ם ריש פ"ה מהל' רוצח לפי מה שהבין הראב"ד דבריו ורבנן סברי כדעת הראב"ד או כמ"ש הכ"מ ע"ש. והא דקאמר שמא במקום סייף נקב הוה ר"ל שמא קודם שתחב הסייף לגמור מיתתו כבר נקבו ועשאו טרפה ואינו נהרג כמ"ש: