אבל אם קידשה סתם וכנסה סתם יש לה כתובה. כתבו תוס' בפרקין דף ע"ב בד"ה על מנת וכו' ולרב דמוקי מתני' בקדשה על תנאי וכנסה סתם ה"ה דאפי' קדשה סתם וכנסה סתם תצא שלא בכתובה אלא נקט קדשה על תנאי לאשמועי' דאפ"ה כתובה הוא דלא בעי' הא גיטא בעי' ע"כ. וקשה הא מפורש כאן דרשב"ל מוקי למתני' בקדשה ע"ת וכנסה סתם כרב וסובר בקדשה סתם וכנסה סתם יש לה כתובה. ונראה שגם רש"י סובר כן אליבא דרב וכמ"ש הרא"ש בשמו. ועיין בא"ע סי' ל"ט סעיף ה' בש"ע ומפרשיו. ומאי דמייתי תוס' ראיה מדגרסי' שם האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ולא הפר לה ר"מ ור"י אומרים היא נתנה אצבע וכו' ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא שלא בכתובה י"ל דשאני התם שנדרה כשהיא תחתיו דאו ודאי קפיד הבעל שרוצה שתהיה מוראו עליה ולא תדור תחתיו אבל בשנדרה מעיקרא קודם האירוסין כיון דקדשה וכנסה סתם אמרי' ודאי לא קפיד באשה נדרנית. וכעין זה כתב הרא"ש בפרקין לענין נדרים שאין בהן עינוי נפש ע"ש. מיהו מהא דאר"י בסמוך וצריכה ממנו גט אפי' קדשה ע"ת וכנסה סתם. נראה דכרב ס"ל וה"ק אע"ג דאוקימנא למתני' בשקדשה וכנסה סתם אפ"ה בקדשה ע"ת וכנסה סתם צריכה הימנו גט. ובפ"ב דקידושין הגירסא אר"ח בשם ר"י וצריכה ממנו גט אפי' קדשה ע"ת וכנסה ע"ת: