המדיר. כמאן דאמר אין מזונות אשה מדבר תורה. וקשה הא תנן בפ' בתרא דנדרים קונם שאיני עושה לפיך אינו צריך להפר אלמא כיון דמשעבדת ליה לאו כל כמינה דמפקע לשיעבודיה אע"ג הא דמעשה ידי אשה לבעלה אינו אלא מדרבנן וי"ל קסבר תנא דמתני' מעשה ידי אשה מדאורייתא לבעלה וכן סובר רשב"ל דאדם יכול לכוף לאשתו למעשה ידיה וכ"מ בבבלי פ' אע"פ דף נ"ח וגם בירושלמי נראה כן כמ"ש שם בקונט'. מיהו צ"ע דנראה דר' יוחנן פליג וקסבר יכולה אשה שתאמר איני ניזונת ואיני עושה ש"מ דקסבר דמעשה ידיה מדרבנן ולדידיה תקשי מתני' דהכא ותוס' כתבו בד"ה המדיר וכו' פירש"י דאין הנאת תשמישו נאסר עליה דהא משועבד לה משמע מתוך פי' שיש בלשון הזה איסור הנאת תשמיש וקשה דפריך בגמרא והא כיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה והתנן קונם שאיני עושה לפיך וכו' מגופא דמתני' ה"מ למפרך דלא מצי אסר עליה תשמיש משום דמשתעבד לה דאם היה נאסר יוציא ויתן כתובה לב"ש בשתי שבתות ולב"ה בשבת אחת. ומפ' ר"ת דליהנות לו לא משמע אלא הנאת מזונות ע"כ ובסוגיין מבואר דלא כר"ת דא"כ מאי פריך מפלוגתייהו דב"ש וב"ה אמתני' גם לפום סוגיין י"ל קושית תוס' דמתשמיש לא ה"מ למפרך דידע המקשה דאיכא לחלק דתשמיש שהוא משועבד לה מדאורייתא לא מצי להדירה לכך פריך ממעשה ידיה. ועי"ל דפלוגתייהו דב"ש וב"ה דוקא במדיר אשתו הנשואה אבל בארוסה לד"ה שלשים יום וניחא ליה לתנא למתני דינו בין בארוסה בין בנשואה ובזה י"ל גם קושייתם השניי' וז"ל ועוד כשמוקי לה בגמרא בשהדירה כשהיא ארוסה דאכתי לא משעבד לה א"כ מתשמיש נמי חל הנדר וליתני במתני' יוציא ויתן כתובה לב"ה שבת אחת ולב"ש ב' שבתות ע"כ ואין לתרץ כיון שארוסה אסורה לו כדאמרי' כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה א"כ לא חל הנדר כלל כמי שנשבע שלא יאכל נבלות וכו' דאין השבועה חלה כלל דדוקא באיסורי דאורייתא הוא דאמרי' הכי דכבר מושבע ועומד מהר סיני אבל באיסורי דרבנן השבועה חלה וכלה דאסורה לבעלה אינו אלא מדרבנן. גם באיסורי דאורייתא יש להסתפק אם אין הנדר חל עליהם. אך תוס' כתבו שם בד"ה שהגיע זמן וכו' דאיירי בשהדירה כשהגיע כבר הזמן ומיהו חל הנדר דלא אלמוה רבנן לשיעבודה דאשה כל זמן שלא משאת ומפקיע הקונם אותו שיעבוד ע"כ לפ"ז י"ל בשהגיע הזמן חל שיעבוד התשמיש מדאורייתא דהא כתבינן אגרת מרד על ארוסה ולא חל הנדר אתשמיש כלל וזה ברור. וראיתי להמהרש"א שהרגיש במקצת דברינו ע"ש: