תני ובלבד דברים שהן רגילין בהן ובבבלי גרסי' אבל אחיו דלית ליה לא הא ולא הא. פי' שאינו רניל עמו ולית ליה א מתי'. נראה שאינו חולק על הירושלמי דה"ק שאינו רגיל עם אחיו כמו שרגיל עם אביו אבל לעולם רגיל הוא עם אחיו יותר משאר בני אדם. ותדע מדנקט אחיו משום דרגיל עמו קצת דאל"כ למה נקט אחיו ולא תני שאר בני אדם. ותו כל הני למה ליה למתני א"ו כמ"ש ובאחרים אפילו רגיל עמו אינו נאמן כיון דמן הסתם אינו רניל עם אחרים לא חילקו חכמים. אך ראיתי להריטב"א בחידושיו שכתב ופירש מתני' לא זו אף זו ומסתברא כיון דקתני אחיו דלית ליה לא הא ולא הא ה"ה לאדם רחוק דעלמא דמ"ש ותנא דמתני' נקט הנהו דמסתמא שכיחי גביה וידעי כתב דידהו. ע"ש. וכמה דחק הרב ז"ל לפרש מתני' והוא דלא כירושלמי והנ"ל כתבתי. והש"ך בח"מ סי' מ"ו ס"ק מ"ח כתב ונראה שיש לפרש לשון הירושלמי תני ובלבד וכו' דהיינו. ה"ה אחרים כאלו שהם רגילים בהם דאלו להרא"ש הל"ל תני מפני שהם רגילים בהם אלא ודאי ה"ה לאינך ובלבד דברים שהם רגילים בהם ע"כ. וקשה איך לא הרגיש שלפי' קשה טפי לשון ובלבד ולפי' הרא"ש לק"מ דאמתני' קאי דלא נטעה כיון שאינו רגיל באחיו כל כך ה"ה לאחרים לכך קאמר ובלבד וכו' גם בא למעט שאם ידוע שלא היה רגיל אצל אביו ואחיו איני נאמן וזה ברור: