האשה. ניחא נתגרשה נתאלמנה מי עורר היורשים וכו'. כתבו הרא"ה והריטב"א ז"ל בחידושיו מי עורר היורשים פי' ואפי' היכא דלא טענו אינהו טענינן להו ליתמי כל מה דה"מ למטען אבוהון ע"כ. נראה מדבריהם דקסברי הא דפריך הש"ס בתר הכי הלך אחר הרוב וכו' אף כשהבעל חי לא יהא מהימן דכטענת שמא היא. אך קשה לי אם הוא טוען ברי למה ניזיל בתר רובא הלא בטוען ששטר זה מזוייף נאמן עד שיקיים המלוה שטרו והא ודאי רוב בני אדם אינן חשודין לזייף גם אין יודעין לאמן את ידיהם לזייף גם לא שכיח כמ"ש תוס' בב"מ דף י"ג ע"ב בד"ה הא קאמר וכו' ע"ש אפ"ה בשהלוה טוען כך נאמן ולא אזלינן בתר רובא. אלא ודאי בטוען ברי לא אזלינו בתר רובא. ואפי' רב דאמר הולכין בממון אחר הרוב וכדאיתא בבבלי ר"פ המוכר פירות בב"ב דף צ"ב. היינו דוקא בדבר שאין אחד מהן טוען ברי כגון המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן וכל הני דמייתי התם בכה"ג איירי והא דפריך התם ממתני' דהכא מנתאלמנה פריך שהיורשים טוענין כך והם אינן יכולין לטעון ברי וכיון דאיכא רובא לא יהו נאמנים לרב דאזיל בממון בתר רובא וזה ברור לענ"ד והא דפריך בבבלי בפרקין לרב דאמר אזלינן בממון בחר הרוב ניזיל בתר רובא נמי אנתאלמנה פריך וכדפירשתי בקונטרס. וא"ת הא בבבלי בריש פרקין קאמר הא ליכא עדים בעל מהימן לימא מתני' דלא כר"ג ומסיק הש"ס דקפריך דתהא נאמנת מטעם רוב וי"ל היינו דקס"ד דמקשה דליהוי טענת הבעל כטענת שמא וכמפורש שם אבל לא מטעם רוב לחודא תהא נאמנת אלא משום דגם היא טוענת ברי: