כתב כל נכסיו וכו'. בפרק קמא דמכות מייתי הרי"ף פלוגתייהו דר"י ורשב"ל ונראה שפסק כר"י. וכן כתב הרמב"ם פרק י"ד מה"ע וכתב בעל המאור שם אף על גב דאמרי' בגיטין העבד שהביא גיטו וכתוב בו כל נכסי קנויים לך עצמו קנה נכסים לא קנה שאני הכא דפסול העדים פושטת בכל השטר משא"כ בעבד אמרי' פלגינן דיבורא ע"ש ובס' מלחמות שם מקשה עליו מסוגיא דגיטין דגרסי' התם כתב כל נכסיו לעבדו את אמר הוא גיטו הוא מתנתו מה את עביד ליה כגט הוא וערעורו בטל או כמתנה הוא וערעורו קיים ייבא כהדא כתב כל נכסיו לשני בני אדם וכו' הא נראה ששני דברים שחלקום בעל המאור בירושלמי השוו אותן בגמרא ע"כ. והר"ן בגיטין פ"ק כתב ואפשר דהתם ה"ק דלרשב"ל דאמר התם פלגינן דיבורא כ"ש הכא דפלגינן מיהו לר"י אפשר דהכא פלגינן דבורא משום שאין הפסול בעדות ע"כ. ועיין בחי' הרשב"א בגיטין שם ותימא דבסוגייו מפורש דפליגי אפי' בשאין הפסול בעדים דהא בשמכרה להם בשטר אחד אין הפסול בעדים אלא במכירה ואפ"ה קאמר תפלוגתא דר"י ורשב"ל. גם מהא דגרסי' לעיל בפרקין ר"י בעי אמר שרפוני וכו' ותנו חצי שדה פלוני לפלוני אין שורפין ואין נותנין ש"פ אע"ג דאין הפסול בעדות כל שנתבטל מקצתו בטל כולו וכמש"ל בפרקין בתו' בד"ה ר"י בעי וכו' ע"ש. והא דכתב הרמב"ם שם אבל אם כתב בשטר אחד שנתתי לראובן חצר פלונית ושנתתי לשמעון חצר פלונית ונמצאו העדים קרובים לזה ורחוקים מזה זה שהם רחוקים ממנו מתנתו קיימת שאלו שתי עדיות הן. נראה שאינו דומה לכאן דכיון שחלקן בפירוש ש"מ שכוונתו היה שיהיו חלוקים בכל דבר ועדיין הדבר קשה וצ"ע: