שוחדא דדייני. בקונט' פירשתי שמותר ליקח שוחד. וכ"ד רמ"א בד"מ בח"מ סי' ר"מ. מיהו הש"ך כתב שם בשם הרמב"ן דלאו דוקא שוחד אלא כעין שוחד וגוזמא קאמר וכ"ה בתוס' פ' הכותב דף פ"ה ע"ב בד"ה. שודא וכו' דאי שוחד ממש קאמר קשיא הא קיי"ל כל דיינא דמקבל אגרא לא דיינא הוא:
לא שוחדא דדייני את אמרת. בקונט' הגהתי. אבל מדברי הרי"ף נראה דמפרש דסיומא דקושיא הוא וה"פ ולא שוחדא דדיינא את אמרת במתני'. וקשה מדמשני בסמוך עוד היא לשוחדא דדיינא אתאמרת משמע דפירוקא הוא. והר"ן כתב בפרקין דהכי משני ולא שוחדא דדיינא אתאמרת כלומר הא שמואל לא קאמר אלא במקום שיש להכריע ליפות כחו של זה מזה ומתני' במקום שאין להכריע מיירי שלא בא התנא אלא ללמד דין חלוקתם. מיהו לקמן הלכה ה' דפריך שמואל אדשמואל משמע כפי' הרי"ף וצ"ע:
עוד יצא עליהן שט"ח. פי' הרשב"ם בב"ב דף קכ"ד מילתא באנפי נפשה היא וד"ה ואפי' בלא ירשו שט"ח מיירי וכו' וי"מ ואם אמר איני נוטל בשט"ח שיש לאבי על אחרים פי שנים וגם איני נותן בשט"ח היוצא עליו פי שנים רשאי ושיבוש גמור הוא שהרי השטר היוצא על אביהן אין בע"ח גובה מהן דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח ע"כ. וקשה דלשון עוד יצא וכו' משמע דאדלעיל קאי גם מה שמשבש פי' הי"מ והוא פי' הר"ח איכא לתרוצי דאיירי בשכתב לו מטלטלי אגב מקרקע וכמ"ש בקונט':