בעיקר שתי כתובות פליגין וכו'. כחב התי"ט במתני' בד"ה עד שיהיו שם נכסים וכו' אבל נ"ל דהר"ב והרמב"ם שכתבו הלכה כר"ש ס"ל דליכא פלוגתא כלל ולכ"ע בעינן שיהא אפי' המותר ממקרקע וכו' ע"ש. וקשה הא מפורש בסוגיין דת"ק ור"ש פליגי. ויותר תימא דבבבלי דף צ"א ע"א אמרינן וכ"ת איפוך והא ת"ק דמתני' נמי דינר קאמר אלא כי הנך תרי לישנא קמאי ואיפוך ופירש"י והא ת"ק דמתני' דקאר"ש עלייהו אפי' יש וכו' דינר קאמר דקתני אם היה שם יתר דינר וכו' ות"ק דמתני' הוא ת"ק דברייתא. ואיפוך וה"ק ת"ק וכו' אע"ג דליכא מותר דינר אלא ממטלטלי או ממשעבדי וכו' ע"ש הרי מפורש דת"ק דמתני' דאיהו ת"ק דברייתא פליג אר"ש וקסבר דינר ממטלטלי או משעבדי וצ"ע. ויותר נ"ל שהר"ב והרמב"ם סברי דת"ק סובר דבעיקר ב' כתובות פליגין וכדעת ר' מנא וכדפירשתי בקונט' ובהא ודאי לית הלכתא כרבנן דקיי"ל מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לכתובה וכך כתבו דהלכה כר"ש וזה ברור בכוונתם. שהרי כתבו בראוי היינו עיסקא או מלוה או ממון ביד אחרים ש"מ אם הם במוחזק גובה מהם אע"ג שהן מטלטלים ואין לפקפק עוד. מיהו לשון הבבלי בדף צ"א משמע דבמותר דינר הוא דפליגי וכר"י בר' בון:
ארמלתא דר"ח גבו לה מטלטלין כמנהג מקומה. משמע שבמקום שגבתה הכתובה לא נהגו לגבות כתובה ממטלטלין אלא דאזלו בתר המנהג שנכתבה שם הכתובה. והיינו כת"ק דמתני' דסוף מכלתין דנותן לה ממעות א"י שהן טובים ממעות קפוטקיא ודלא כרשב"ג. וצ"ל דאיירי בעיקר הכתובה דבנכסי צאן ברזל בכל מקום נגבית ממטלטלין וכמ"ש הה"מ פי"ו מה"א בשם הרשב"א. ומדברי הרמב"ם שם הלכה א' לא משמע כן וצ"ע: