ר' אבהו בשם ר' יוחנן וכו'. הגירסא שבקונ' עיקר חדא דהא ר"י אית ליה ד"ת מעות קונות כדאיתא בבבלי בפרקין ובכמה מקומות בש"ס ועוד לפי הגי' שלפנינו אין מקום לקושי' הש"ס מעתה וכו':
שכן החנוני מזכה להן ע"י אחר. כתבו תוספות בפרקין דף פ"א ע"א בד"ה לא זכו וכו' פירש בקונטרס ואפילו עירב החנוני הזה לכל האחרים וזכה גם לזה אינו עירוב וכו' ובחנם פירש כן דאפילו מתכוון להקנות לו בחנם ואפילו זוכה לו על ידי אחר או לקח המעה וקנה לו מן השוק אינו עירוב כיון שהנותן מתכוין לקנות לו מן החנוני ואין המעה קונה לו פ"כ והרא"ש תמה עליהם ומסיק דאם זיכה לו החנוני על ידי אחר קנה ע"ש ותימא שנעלם מהם דברי הירושלמי שמפורש שאם זיכה לו החנוני על ידי אחר קנה ועיין בתי"ט במתני' סבר ר"מ לית הדא זכו לא בעי בר נש וכו'. כתב הרא"ש הא דאמרו חכמים אין מערבין לאדם שלא מדעתו ואפילו בעירובי חצירות היינו משום דמחשבי ליה קצת חובה אי בב' מבואות איירי ואי נמי במבוי אחד חשבינן ליה קצת חובה אולי יש קצת טעם למה אינו רוצה לערב ע"כ והרב בתי"ט חתר למצוא הטעם ותימא שהרי הטעם מפורש כאן שהוא משום שלא יעול לביתיה שלא מדעתו: