מן מה דאמר שמואל למעלה מעשרה שבות הוי דו אמר במקום פיתן. דברי' אלו תמוהים מאוד ונ"ל דקאי על הא דתנן לעיל בפ' בכל מערבין נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב ומוקי לה שמואל באילן העומד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ארבע ונתכוין לשבות למטה ורבי היא דאמר כל שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביה"ש ואס"ד עיקר עירוב מקום לינה גורם א"כ לא מהני מאי דיכול ליקח אותו בין השמשות דהא מקום לינה גורם וצריך שיהא האכילה בערב ועיקר קנייה בערב ודוחק הוא ויותר היה נ"ל להביא ראיה מהא דאמרינן לקמן בפרקין מעשה שהיו מסובין באויר חצר וקדשה עליהן השבת אתי עובדא קמי שמואל ואמר מכיון שהתחילו בתבשיל מבע"י מותר פירוש כיון שהתחילו לאכול כולם מתבשיל אחד שעל השלחן מותרין כולם ואע"ג דלא הקנו זה לזה ושמואל סובר עירוב משום קנין מ"מ מהני כיון שאוכלים כולם במקום אחד ממילא ה"ל כאילו כולם ברשות אחד דרים א"כ ש"מ מקום פיתא גורם:
מתניתא פליגא על שמואל האחים וכו'. כתב הת"ח דה"פ דהשתא דמוקי לה מתני' במקבלי פרס דהיינו הוצאתן מאביהן וקס"ד כל הוצאתן לכך פריך א"כ אינן שותפין במה שהן אוכלין ואמאי א"צ לערב בשאין עמהן דיורין הא לאו שותפין באכילתן נינהו ואנן שותפין באכילה דוקא בעינן ומשני כשאין אביהן זוכה ונותן להן אלא מה שהן אוכלין בלבד דה"ל כשותפין באכילה משמע דמקבלי פרס היינו ההוצאה ע"כ. ותימא וכי מגרע גרעי שותפתייהו אם נותן להן כל צרכן ממה שנותן להם שיעור אכילתן בלבד וע"ק מאי פריך הש"ס מעתה אפילו אין עירוב בא אצלן הא כבר שנייה לה דאיירי במקבלי פרס ואינן אוכלין ממש על שולחן אביהם: