אף במצרים חליפין. בבבלי בפ' חזקת דף כג גרסינן אר"נ אמר רבה בר אבהו שני בתים זה לפנים מזה החזיק בחיצון לקנותו קנאו לקנות אותו ואת הפנימי אותו קנאו ואת הפנימי לא קנה וכו' החזיק בפנימי קנה אותו ואת החיצון ע"כ וזהו בהיפך מדברי הירושלמי:
מילתיה אמרה אין בית שער ליחיד. בקונט' פירשתי לפי הגירסא שלפני אך לשון מילתי' קשיא לי וע"ק אם לא עירב הפנימי תיפוק לי' שנאסר החיצון מפני דריסת רגלו של הפנימי לכן נ"ל לגרוס ר"י בר אחא ר"א בשם ריב"ל אפי' עירב הפנימי החיצון צריך לערב ופריך למה צריך לערב הא נעשה בית שער ומשני מילתי' אמרה ריב"ל סובר דאין בית שער ליחיד. כתב הרא"ש בסוף פרקין אהא דא"ר יוחנן אין בית שער ליחיד והלכה כר"י ואע"ג דלקמן פ' כ"מ אמר רב כל מקום שאמרו חכמים הדר שם אינו אוסר הנותן עירובו שם אין עירובו עירוב חוץ מבית שער דיחיד וי"ל דהאי פליגי אר"י והלכתא כר"י לגבי רב ושמואל א"נ התם בבית שער חצר דיחיד דלא עביד לדירה אבל הכא בית עביד לדירה אמרינן בית שער דיחיד לא שמי' בית שער ע"כ הנה מ"ש דהלכה כר"י לגבי רב ושמואל הוא תימא דלגבי חד מינייהו הוא דהלכתא כוותיה ולא לגבי שניהם וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' ק"א ונראה דגירסת הרא"ש לא היתה אר"י משמיה דרב אך בסוגיין ולקמן בפ' כ"מ מפורש דרב הוא דאמר הכי גם מ"ש הרא"ש דרב איירי בבית שער דחצר מפורש כאן דליתא דהא הכא בבית שער דבית איירי וקאמר מילתיה דרב אמרה דיש בית שער ליחיד. אך לפי מה שהגהתי דריב"ל סובר דאין בית שער ליחיד ניחא הכל דהלכתא כוותיה כמ"ש תוס' בהרבה מקומות ונראה שכך היתה גירסת הרי"ף לפיכך פסק כר"י והשמיט מימרא דר"י אמר רב שבפרק כיצד משתתפין וברור הוא ועיין במ"מ ובכ"מ פ"א מה' עירובין: