תלה עיניו. פי' הר"ש יפה בס' י"מ נשא עיניו ר"י מסתכל בר"ה א"ל ר"ה למה אתה מסתכל בי א"ל ר"י ראוי לך להראות פנים שוחקות כלומר שישמחו בדבריך ואין ראוי לחלוק עליך לפי שהי' ר"ה רוצה תמיד שיודו לדבריו ולא יחלוקו עליו וכדאמר לקמן בפ' הנחנקין כשא"ר יוחנן הלכה בשמו זחלין אפוי דר"ה פי' צהבו פניו ולכן נסתכל בו עכשיו שאמר הלכה זו משמו אם צהבו פניו כדרכו לשמוח כשמודים לדבריו ע"כ ופי' תימא אם לומר שהיה ר"ה רוצה שיודו תמיד לדבריו ולא יקבל תשובה מתלמידיו גם מה שפי' ששמח כשאמרו הלכה משמו הוא תמוה דאיתא במדרש שא"ל לרשב"ג דלכך נענש ויצא להריגה לפי ששמח על ד"ת גם לשון הש"ס אינו מדקדוק לפי פי' לכן פי' שבקונט' עיקר:
והלא אליהו טירונין של נביאים וכו'. כתב הי"מ וצ"ע מאי קושיא באומר חי ה' אשר עמדתי לפניו מפני היותו גדול שבנביאים וי"ל משום דמשמע דמשתבח שעמד בסוד ה' והוא נביא אמת קשה כי גדול הנביאים ומפורסם בנבואה היה ומה צריך להשתבח בזה וכו' ועי"ל דעמדתי לפניו לא משמע ענין נבואה אלא לענין תפלה וכו' ע"ש שהאריך בדברים דחוקים ומה שפירשתי בקונט' הוא נכון וברור:
אשר למד תורה וכו'. כתב הר"ש יפה בס' י"מ קשה מה צורך להא כיון דבהדיא כתיב אשר יצק מים וי"ל משום דאפשר לומר דיצק מים באקראי לה"ק דמדל"ק אשר למד וכו' ול"נ דמאשר יצק מים אין להוכיח דיש לומר דעל המים אשר יצק על ידו בהר הכרמל קאי וכדפי' רש"י שם אבל השתא קשיא לי דהל"ל נמי אשר למד תורה דאי לאו דלמד מאליהו מאי מהני היציקה לחוד:
תני ר"י ויבא אהרן וכו' בתחלה מביא ראיה ממאוחר ואח"כ ממוקד' עד שמביא ראיה מן התורה וכן מצינו בכמה מקומות: