ומניין לד' אמות שבו איש תחתיו. פירש"י בפרקין דף נ"א ע"א שבו איש תחתיו אלו ד"א ליוצא חוץ לתחום ע"כ ק"ק למה דוקא אלו ד"א הא פשטיה דקרא משמע דלמעביר ד"א ברה"ר הוא דאתי וה"ה לכל היתר טלטול וכדמשמע מפלוגתא דר"מ ור"י בסמוך והובאה בבבלי בפרקין והרמב"ם פי"ב מה"ש והרז"ה בפ' הזורק פירשו כמ"ש בקונטרס:
מה מקום וכו'. וקשה כי חשבינן נמי מידת העיר של ערי המקלט איכא יותר מאלפים אמה וי"ל דלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש ומדת העיר לא ידעינן כמה היא הלכך לא חשבינן אלא מדת מגרשי העיר וה"ה בתחומי שבת לא חשבינן מדת העיר:
ד"א שאמרו מלא קומתו ולפישוט ידים. כתב הרמב"ם פי"ב מה"ש מותר לאדם לטלטול ברה"ר בתוך ד"א וכו' שהוא כמדת אורך אדם כשיפשוט ידיו ורגליו בו ע"כ וכתב הכ"מ ויש לתמוה למה פסק כר"מ לגבי ר"י ואפשר שהוא ז"ל מפרש שכדי לפשוט ידיו ורגליו הוי ד"א מצומצמות וכמ"ש הרי"ף ופסק לחומרא וכו' ע"כ ע"ש. ול"נ דפסק כדברי המיקל בעירובין שגם זה מהלכות עירובין הן דהא אפי' במחיצות פסק הרמב"ם לקולא בפט"ז הלכה ז' ועיין ברא"ש בפ' עושין פסין גבי פלוגתא דרבה ור' זירא לענין קרפף בית שלש וקירה בו בית סאה ומ"ש בהגהת הרא"ש שם וכן המיימון פסק כר' זירא ובא"ז פסק כרבה ע"כ קיצר במקום שהיה לו להאריך דמדבריו משמע שהרמב"ם פוסק כר"ח כר' זירא לחומרא דליתא שהרמב"ם לדינא פוסק כא"ז לקולא אלא שגירסא אחרת היתה לו וכמ"ש הב"י בסי' שנח דאף להרא"ש היתה גירסא אחרת גם מ"ש הב"י שם ומיהו בהא דאר"ז ומודינא בקרפף שנפרץ וכו' שאסור מ"ט שאויר חצר מייתרו עכ"ל דגרסי' מייתרו כגירסת רש"י ויש לדקדק היכי אר"ז ומודינא וכו' שאסור למאן מודה אם לרבה משרא שרי וכו' ועוד מאי איצטרך לאשמועינן וכו' ע"ש שדחק מאוד כמ"ש הב"ח ואף תירוצו של הב"ח דחוק מאוד ע"ש ול"נ פשוט כמ"ש הה"מ בפט"ז דה"ג אר"ז ומודינן קרפף שנפרץ במלואו ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת והקרפף אסור ע"כ והשתא שפיר קאמר ומודינן שהחצר מותר ואף רבה מודה שהקרפף אסור ויש ליישב גם הסוגיא דשם וצ"ע:
מתפלל לוכסן. מהכא שמעינן דאין צריך להרחיק מצואה ד' אמות ואלכסונן אלא ד' אמות ואפי' באלכסון סגי ד' אמות אך קשה כיון דהרחקת ד"א מן הצואה ילפינן מדכתיב והיה מחניך קדוש ופי' הרשב"א בחידושיו בפ"ג דברכות כל שהוא חוץ לד' אמות ה"ז חוץ למחנהו וע"כ דהיינו טעמא דד' אמות יש לו לאדם לפישוט ידיו ורגליו הלכך הן מחנהו א"כ כי היכא דלענין שבת יהבינן ליה הן ואלכסונן לענין הרחקת צואה נמי כל שהוא באלכסון ד' אמות עדיין תוך מחנהו הוא וע"ק בשיש לו ריח רע מאי איכא למימר ובאמת לא ראיתי לאחד מן הפוסקים שמביא דין זה וצ"ע ועיין ברא"ש בר"פ: