וכמה יהא ביניהן רז"א חצי טפח וכו'. כתב הרב"י בא"ח סי' שס"ג בד"ה הניח שתי קורות זו בצד זו וכו' ופסק רבינו דאם מקבלות אריח לרחבו היינו שהן קרובות זו לזו פחות מטפח א"נ להביא קורה אחרת וכו' ותימא הוא למה נשתנה דין לבוד זה משאר לבוד דהוי בפחות מג' ויותר נראים דברי הרמב"ם שכתב בפי"ז אם יש בשתיהן כדי לקבל אריח א"צ להביא קורה אחרת וכתב הה"מ ופירש רבינו אם יש בין שתיהן רחב טפח וכשאין בין זו לזו ג' טפחים ואח"כ מצאתי בהגמיי' החדשים שכתבו וכן שני קורות המתאימות וכו' נראה למהר"ם דהיינו דוקא כשנוגעות זו בזו אבל אם אינם נוגעות אפי' אין בין זו לזו ג' טפחים אין מצטרפין דלא אמרינן לבוד דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא עכ"ל והר"י ג"כ פי' שאע"פ שהניחן בתוך ג' לא אמרי' בהו לבוד וכו' אא"כ הם כל כך סמוכים שאם יתן האריח שרחבו טפח ומחצה בין שתי הקורות ולא יפול לארץ שיסמוך באצבע מכאן ואצבע מכאן מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין והרב"י קבע בש"ע דברי כל הגאונים אלו דלא יהא ביניהם יותר מטפח בשם י"א ותימא איך נעלם מעיניו דברי הירושלמי אלו וכן יש לתמוה על הה"מ והגמיי' שכתבו נראה למהר"ם וכו' כאלו ממנו יצאו הדברים וגדולה מזו אני אומר שזהו דעת הרמב"ם כי לא מצאתי בדבריו הכרע לומר דס"ל דאפי' עד ג' א"צ להביא קורה אחרת שהרי כתב לשון הגמרא ואדרבה המתאימות משמע שהן מונחים יחד בלי הפסק כתאומים ועל הראב"ד יש לתמוה שכתב בהשגות שיהא מונחים בתוך טפח ומחצה משמע דאפילו בהרחק יותר מטפח א"צ להביא קורה אחרת דליתא כדמשמע כאן: