תני משלחין חיטים שהן מאכל עסיסיות וכו'. כתב הרא"ש מדהביא הרי"ף ברייתא זו משמע דפסק כר"ש ולא ידענא מ"ט ובה"ע כ' דטעמא דת"ק כדגרסי' בירוש' אתיא דר"ש בשיטת ר"ע וכו' ות"ק דאסר סבר כר"י הגלילי ונ"ל דגמרא דידן פליגא אירוש' דטעמא דר"ש מפרש בגמרא משום דחזיין למיעבד מינייהו מאכל אדם וכו' ע"כ וטעמו דבה"ע הוא תמוה דהא הרי"ף פסק כר"י הגלילי א"כ ה"ל למפסק כת"ק שוב ראיתי ביש"ש שדחק לפרש דברי הרא"ש אך מ"ש הרא"ש דגמרא דידן פליגא אירושלמי גם זה תמיה דהא הברייתא שנויה בגמרא דידן כמו בירושלמי ובשניה' מוזכרים מאכל אדם ומאכל בהמה ואיך נאמר דפליגי אבל פשוט דהא דקאמר הירושלמי דר"ש כר"ע היינו מאי דמתיר לשלוח שעורים שהוא מאכל בהמה צריכין לומר דכר"ע ס"ל אע"ג דיש בשילוח קצת איסורא משום אוושי מילתא או שמוציא מרשות לרשות אפ"ה שרי וכ"ש דקשיא לפמ"ש המהרש"ל בפי' הרא"ש ע"ש וצ"ע:
חיטין שהן מאכל עסיסיו' פול שהן מאכל לדיות. ובבבלי הגירסא חיטין לעשות מהן לודיות ופירש"י מאכל חיטין וכ"כ הערוך מיהו אם הוא מאכל כל אדם מ"ט דת"ק דאסור ולפי הגירסא שלפנינו נראה דאחגבים קאי שהן נקראים לדיין כדאיתא בבבלי בחולין דף סו: