אמנם שהמלאכים נמצאים וכו'. אחר שביאר הרב כי מה שאמרו הפילוסופים מהגרמים השמימיים שהם חיים ומשיגים ומנהיגים זה העולם ויודעים אותו מצד התורה והחכמים כמ"ש הפילוסופים, ביאר ג"כ כי גם כמו שאמרו הפילוסופים שיש מלאכים והם השכלים נבדלים והוא מוסכם מהתורה ומהחכמים ג"כ, מהתורה כי אמר אני ה' אלהיכם אלהי האלהים ר"ל אלהי המלאכים ואדוני האדונים ר"ל אדון הגלגלים והכוכבים אשר הם אדונים לגוף זולתם שהם אלו הגופים השפלים, זהו הפי' האמתי לא שיהיה אלהים ואדונים ממין האדם ויהיה הרצון באמרם כי הש"י הוא אלוה הדיינים השופטים ואדון לכל מי שיש לו שלטנות ממין האדם שהם יותר פחותים מהגרמים השמימיים, כ"א הש"י הוא אדון השמים כ"ש שיהיה אדון לדיינים ולשופטים ולשרים מבני אדם, כל שכן שאין ראוי שיחשב זה כי באמרו ה' אלהיכם אין הרצון בו אלהי ישראל לבד אבל הוא אלהיכם כולל המין האנושי ראשיו ונעבדיו, וא"כ איך יחזור אלהי האלהים ואדוני האדונים, ואין הרצון בו שיהיה אדון על כל מה שיחשב שהוא אלוה מאבן ועץ, אמנם הרצון בו השופט על השופטים ר"ל על המלאכים ואדון הגלגלים. וכבר קדם לנו בזה שהמלאכים אינם גופות למה שיניעו לבב"ת כמו הש"י, אלא שההתחלפות בין הפילוסופים והתוריים שהפילוסופים יקראום שכלים נבדלים והתוריים יקראום מלאכים, ביארנו למעלה שכל מה שיעשה הש"י הוא באמצעות השכלים הנבדלים וכי הוא סבה רחוקה על כל הדברים, וזה מסכים עם רבותינו שאמרו שהשם לא יעשה שום פעל אלא ע"י מלאך, ולמה שהמלאך נאמר בשתוף השם רצה הרב לבאר שם מלאך על כמה פנים יאמר, והכונה בזה לבאר דברים רבים מהנבואות ומאמרי חכמינו ז"ל, והוא ביאור ג"כ למעשה בראשית ולמעשה מרכבה. והנה מלאך יאמר על שליח מאנשים כמו שאמר וישלח יעקב מלאכים, ויאמר שנית על הנביא כמו שאמר ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ולמה שאמר וישלח מלאך שהוא מורה דבר גשמי הביא הרב הראיה ויעל מלאך ה' מן הגלגל שהוא יותר מבואר ממה שאמר בתורה וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, כי כבר אפשר שנאמר כי זה המלאך הוא מלאך פניו כמו שאמר ומלאך פניו הושיעם, ויאמר שלישית על השכלים הנבדלים אשר יראו לנביאים במראה הנבואה, ולמה שזה מפורסם בתורה לא הביא הרב פסוק לראיה, ויאמר על הכחות החיוניו' כמו שנבאר אחר זה, והנה כונתנו לבאר כי שם מלאך יאמר על השכלים הנבדלים, והנה תורתנו לא תכחיש שהנהגת זה העולם הוא באמצעות המלאכים אף שהשם יתעלה הוא הראש כבר כתבו החכמים במאמר התורה נעשה אדם וכו' הבה נרדה כביכול עד שמסתכל בפמליא שלמעלה, ואתמה באמרם מסתכל כי בזה הלשון בעצמו יאמר אפלטון שהשם יתעלה יעיין בעולם השכלים וישפיע ממנו המציאות, ובמקומות אחרים אמרו כן מוחלט ר"ל שלא אמרו כביכול אלא אמרו אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה ופמליא הוא מחנה בלשון יון א"כ חכמינו מסכימים עם אפלטון שהוא יוני. בב"ר נאמר כל מקום שנא' וה' הוא ובית דינו, והכונה שהשם יתעלה יפעל כל הנמצאות באמצעות המלאכים כי הכחות כלם מלאכים והם הכחות הטבעיות והחיוניות והנפשיות כמו שנבאר. והבן אמרו מה מאד רע עורון הסכלות עד אמרו יראה זה כלו אפשר אפשר בחק השם יתעלה. והבן אמרו ג"כ שהשם ית' שם בזרע כח מצייר יעשה תכונת אל האברים ויתארם והוא המלאך, או שהצורות כלם מפעולות השכל הפועל והוא המלאך, כי בזה כלל הרב שתי דעות הנאמרות בהוויית העובר, אם שיהיה המהוה כח נפשי הנמצא בזרע ובדם הנדות והוא הכח המצייר, והוא האמת כי אין בכאן פועל אחר זולתו כמו שביאר אריסט"ו בו' מהשמע, או יהיה המלאך והוא השכל הפועל, בכאן כלל הדעת השנית שהוא דעת ב"ס כי פועל הצורות הטבעיות הוא השכל הפועל כמו שאמר למעלה, והאמת כי הרב סובר שתי הדעות בהוויית העוברים, כי הכח המצייר יעשה האברים ויעשה תבניתם וכל שאר הדברים הצריכים להם, והשכל הפועל יתן הצורה לאבר הכליי, והנה הסכל כשנאמר לו שהשם יתברך שם בזרע כח מצייר יעשה תכונות האברים ויתארם והוא המלאך הוא הכח המצייר או השכל הפועל יברח מזה, והעוצם והיכולת האמתי לשם יתעלה הוא המצאת אלו הכחות הפועלות והם כחות לא יושגו בחושים, ולמה שאמר כי הכחות יקראו מלאכים יביא ראיה מזה מחכמינו ז"ל אמרם בבראשית רבה אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות ואין שני מלאכים עושים שליחות אחת, והרצון בזה כי הכח הרואה הוא מלאך אחד ויוכל לראות ולא לשמוע כי עין רואה ואוזן שומעת ה' עשה גם שניהם, וכן שאר החושים נבראו כל אחד לעשות פעולתו המיוחדת, וכן הכחות הטבעיות כי הכח המחזיק לא יוכל לדחות וכן הדוחה לא יחזיק, א"כ הוא מבואר כי אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות ולא שני מלאכים עושים שליחות אחת, ואמנם השכלים הנבדלים למה שהם שכלים ויפעלו בדעת יוכלו לפעול פעולות רבות כמו שאמר הנביא כי אל דעות השם ולו נתכנו עלילות, כי מצד שהוא יודע ויודע דברים רבים יפעל דברים רבים. ומה שיחזק אצלך היות כל הכחות הטבעיות והנפשיות נקראות מלאכים, אמרם ז"ל בכל יום ויום בורא הקב"ה כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם, ולמה שהוקשה בב"ר כי כל המלאכים הם קיימים ועומדים אמרו בתשובת זה הספק שמהם קיימים ומהם נפסדים, וכן הענין באמת כי הכחות האישיות הם הוות ונפסדות ויפעלו פעולותיהם הזמן הקצוב להם ואח"כ יפסדו, ואלו הם המלאכים האומרים שירה והולכים להם, ומהם כחות קיימים ונצחיים והם מיני הכחות הם הנשארים לא יפסדו, הרי יתבאר שהכחות בין שיהיו כחות המינים בין שיהיו כחות האישים יקראו כלם מלאכים, והביא ראיה על הכח יקרא מלאך והוא הכח הטבעי והנפשי, אמרם ז"ל בענין יהודה ותמר בקש יהודה לעבור ורמז לו הקב"ה למלאך הממונה על התאוה ר"ל כח הקושי, ואין אישי אחד משלמי השכל שיצייר שיש מלאך ממונה על הקושי אלא הכח התאוני, ואמרם ג"כ מלאך ממונה על ההריון, הרי יתבאר שהכחות הטבעיות והחיוניות יקראו מלאכים, והכחות הנפשיות הם ג', המרגשת והמדמה והמשכלת, ואמרו ז"ל בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך והמלאך אומר לכרוב. ונפשו היא הנפש המרגשת, והמלאך הוא הכח המדמה והכרוב הוא השכל. והרצון בו כי למה שהנפש אחת בנושא רבת הכחות יעיקו ההשגות זו את זו ובעת היקיצה יעיקו החיצוניות לפנימיות ובעת השינה ישובו הכחות אל התחלתם ותוכל הנפש להשלים פעולתה ואז יניעו הכחות המשיגים האחת את האחרת בצורות אשר יקבלו ביקיצה, ואמנם נקראת הנפש המדמה מלאך זולת שאר כחות הנפשיות למה שבזה הכח ישיגו הנביאים כל השגותיהם זולת הנביא האמתי והוא משה רבינו ע"ה. אח"כ אמר הרב אבל היות כל צורה שיאמר בה מלאך במראה הנבואה הלא תראה שהנביאים יראו הצורות במראה הנבואה ויקראו אותם הצורות מלאכים כמ"ש והנה שלשה אנשים והיו נמצאים אלו הצורות במדמה ונקראו מלאכים. והנה הראיה כי היה זה במראה הנבואה אמרו ז"ל אברהם שהיה כחו יפה נדמו לו כדמות אנשים ולוט שהיה כחו רע נדמו לו כדמות מלאכים הרי שאלו הצורות נקראו מלאכים אף שיהיו נמצאים בצורות ולזה אמרו ז"ל נדמו:
וזה סוד נבואיי גדול. ר"ל שאברהם שהיה לו שלמות הכח המדמה אותם החקיים שהיה עושה בנבואתו בצורות רגילות ולפיכך היה נבואתו שלמה, אבל לוט שהיה כחו המדמה חלוש היה מחקה בצורות מפחידות נוראות לחולשת נבואתו, וזהו הסוד, אמנם יש מה שהקשו בזה כי בפ' מ"ה מזה ישים מי שיראה המלאך בדמות איש פחות ממי שיראה אותם בצורת מלאך, והשיב החכם ר' משה הנרבוני כי הנה דבר בכחות הנפשיות שהם שלשה המרגשת והמדמה והמשכלת כמו שהתבאר בפרקי זה המאמר, ולמה שאלו כחות גשמיות לא יתפעל בהשגתם ויחקם כדמות אנשים למה שהיה כחו יפה, ובלוט למה שהתפעל מהם ויחקם כדמות מלאכים מבהילים כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולכן היה כחו רע, ובפרק מ"ה ידבר באמתת הנבואה והשפעת השופע מן השכל הפועל על נפש הנביא, הנה מי שיחקה השכל הפועל על שהוא מלאך נראה אליו ומדבר עמו למעלה ממי שיחקה איש מדבר עמו, והנה זה הפרק הראשון אשר הובא לבאר מעשה מרכבה ויתבאר ג"כ דברים ממשלי הנבואה, ויתבאר שאין דבר ממה שאמר אריסט"ו באלו הדברים שיחלוק עמו התורה, אלא שהוא יחשוב כי אלו הדברים קדומים ואנחנו נאמין שכל זה נברא: