מבואר הוא מאד שכל דבר מחודש א"א מבלי סבה קרובה חדשה אותו ולסבה ההיא סבה אחרת, וכן עד שיגיע לסבה הראשונה לכל דבר ר"ל רצון השם ובחירתו ומפני זו יחסרו הנביאים פעמים בדבריהם הסבות ההם האמצעיות כלם ויחסו זה הפעל אל הבורא ויאמרו שהבורא יתעלה עשהו, וזה כלו ידוע ומפורסם ממה שדבר הרב בפרקים שעברו, וג"כ הוא מפורסם בדברי החכמים מן המאמתים וגם כן זה דעת תורתנו כי השם יתעלה אינו סבת כל הדברים ע"ד סבה קרובה אלא ע"ד סבה רחוקה, ואחר זאת ההקדמה שהיא מבוארת בדברי הרב כפי מה שקדם וגם היא מבוארת מהחכמים והיא ג"כ דעת התורה, רצה הרב לבאר ענינים נפלאים וסודות עצומים ועמוקים בספרי הנביאים ואיך ייחסו לשם כל הפעולות כלם ואיך יאמרו שהשם פעל או עשה או צוה או אמר, ובא באלו הדבורים כלם לשון אמירה ולשון דבור ולשון צווי ולשון קריאה ולשון שליחות, וזהו כוונת זה הפרק ולמה שיתבארו בזה סודות עצומים צוה הרב ואמר התבונן בזה הפרק התבוננות מיוחד בו מוסף על התבוננות לשאר פרקי זה המאמר:
וכבר ידעת כי הסבות הקרובות אשר הם עלות לדברים ואשר הם סבות בעצם שהם הטבע או הבחירה, ר"ל בבחירה שתהיה סבת המחדש או בחירת האדם עד שאפי' היתה אותה הסבה רצון ב"ח שזה כלו ייוחס לשם יתעלה בספרי הנביאים, וכן ג"כ בדברים אשר נתחדשו מפאת המקרה וההזדמן כלם ייחסו לש"י, וזה למה שהיה ההתחלות הפעולות העצמיות הטבע והבחירה, כי הדברים הנמצאים לא ימלט חדושם אם שיהיה מפאת הטבע כיסודות והמורכבים אשר אלו נתחדשו מהטבע, ופעולות האדם כמו המלאכות כלם ופעולותיו כלם באין מהבחירה, ויש דברים שיתחדשו מהטבע ומהבחירה, כי אם לא ילך איש מבית לוי לא יהיה לוקח את בת לוי ולא היה נולד משה, א"כ סבת הולידו היה הבחירה והטבע כי לא נולד ולא נעשה בבחירה ורצון אלא היה כשאר הדברים הטבעיים, והתבאר כי המקרה הוא מתחדש על המעט ומפני סבה מהסבות הם כטבע והבחירה, כי האצבע הששי הוא דבר במקרה שקרה לסבות הטבעיות ויתחדש מצד הטבע במקרה כי הטבע לא היה מכוין לעשות אצבע ששי אבל בעבור שהיה שם מותר טבעי יתחדש זה האצבע במקרה מהטבע וכן גם כן נתחדש המקרה בדברים הבחיריים והרצוניים כי ראובן יצא לשוק לבקש צרכיו ומצא דינר בדרכו וזה נתחדש על המעט ונתחדש בעבור הבחירה, א"כ המקרה יקרה לדברים הטבעיים או לדברים הבחיריים והרצוניים, ולמה שכל אלו הדברים הטבעיים והרצוניים יעלו כולם אל תנועת השמים ותנועת השמים יעלו אל תנועת גלגל היומי וגלגל היומי יעלה אל מניע ראשון והוא השי"ת ייוחסו לו כל הפעולות, כי אם לא ימצא הוא שום פעולה בעולם לא ימצא. והמשל בזה כי מלך אחד צוה לקחת מס מאנשי העיר ואחר כך בא הגזבר לקחת המס נתחדשו מזה קטטות ומריבות במדינה ונתחדש גם כן פעולות רבות ממקח וממכר, נאמר שהמלך עשה כל אלו הפעולות אחר שהוא סבה להם, וכשתבין זה המשל תבין כל מה שאמר הרב בפרק זה ואיך ייוחסו כל הפעולות להשי"ת, וכן הדברים אשר עשאם הטבע כמו שאמר ארזי לבנון אשר נטע, וכמו שאמר בדבר ה' שמים נעשו, וכן ייוחס ג"כ הפעולות הרצוניות והבחיריות אל השי"ת כמו שאמר בענין שמעי בן גרא ה' אמר לו לקלל את דוד. והנה הרב דרכו לבאר הדברים הנעלמים מהדברים הגלויים והמבוארים כמו שאמר ישלח דברו וימסם ואמר ויאמר ויעמד רוח סערה ואמר בירידת המטר ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר, הרי בדברים הטבעיים ייוחסו לו בג' ענינים, בלשון דבור, ולשון אמירה, ולשון צווי, אח"כ ביאר כי בבחירה ורצון ייוחסו קריאה ואמירה ושליחות וצווי, כמו שאמר אני צויתי למקודשי גם קראתי גבורי לאפי על נבוכדנצר ומחנהו, ואמר כי אמר ה' לו קלל את דוד על שמעי בן גרא ואמר בהמלט יוסף הצדיק שלח מלך ונאמר גם בענין אליהו צויתי אלמנה לכלכלך שם, ואמר לשון שליחות ביוסף לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים, ונאמר ג"כ במה שתהיה סבת רצון ב"ח והתעוררותו וצרכי חייו ויאמר ה' לדג אחר שהשם הוא אשר העיר לו הרצון ההוא לבקש מזונו, כי השי"ת עשה לכל הב"ח שיהיו בעלי רצון א"כ כשיתעורר הדג מצד רצונו לבקש צרכיו נאמר שהשם עשה אותו הפעל, ואחר שביאר הרב שהענינים הטבעיים והרצוניים כלם יוחסו לשם ית' אף שהוא סבה רחוקה ביאר ג"כ שהענינים המקריים ייוחסו לשם, כמו שאמר בענין רבקה ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה', ובענין דוד ויהונתן אמר לך כי שלחך ה' אף שזה השליחות נתחדש מפאת המקרה כ"א היה דוד בא אל השלחן לא היה השליחות אבל נתחדש אותו השליחות מצד שאמר מדוע לא בא בן ישי, ובענין יוסף אמר וישלחני אלהים לפניכם היא סבה מקרית כי מכירתו למצרים היא סבה מהם בעצם אבל שיקדם להם ואחר כך שיבאו אחיו ויקדם להם כדי להחיות עם רב הוא במקרה, הנה כבר התבאר לך איך יסופר לך על ההזדמן הסבות איך הזדמנו על אי זה דרך הזדמנו יהיה סבות בעצם או במקרה או בבחירה או ברצון הכל שוה באלו החמשה לשונות והם צווי אמירה דבור שליחה קריאה:
ודע זה והנהיגהו בכל מקום כפי ענינו. ר"ל בדברי הנביאים כשיאמר אחד מה' לשונות כשיאמר וידבר ה' או ויאמר ה' או ויצו וכן שאר לשונות, כשתבין זה יסורו הרחקות רבות באופן שלא תתעה שיתחדשו לשם יתעלה דברים לא השיגם קודם אבל השיגם עתה בידיעות פרטיות, וכשתתבונן מה שאמר יסולקו כל אלו ההרחקות והדומים לאלו, כי השם יתעלה סבה רחוקה לכל הדברים ואפילו השפע המגיע לנביאים יגיע מהשכל הפועל והוא כסבה רחוקה לכל הדברים, והנביאים יחסרו הסבות האמצעיות וייחסו זה הפועל האישי המתחדש לבורא ויאמרו שהבורא יתעלה עשאו, והנה צוה הרב על התבוננות מוסף בזה הפרק במה שהרב דבר בתכלית ההעלמה, וגם מפני כי בזה הפרק יתבארו איך ייחסו הנביאים כל הפעולות לשם יתעלה מבלתי שיביא זה שום הרחקה, ואמר הרב כי זה תכלית מה שהשיג בענין הנבואה ומשליה ולשונותיה, זה כלל כל מה שאזכרהו לך מזה הענין ונתחיל בענינים אחרים כי אחר שדברנו בענין הנבואה נדבר במעשה מרכבה ובהשגחת השם יתעלה ובידיעתו, ונבאר ג"כ טעמי המצות וספורי התורה גם כן אשר יחשב בהם שאין להם שום טעם, ואחר כך חתם מאמרו בהנהגתו המתבודד עד אשר יעתק אל צרור החיים: