כבר התבאר בתכלית הביאור כי אדם מדיני בטבע וטבעו שיהיה מתקבץ ואינו כשאר הב"ח אשר אין לו הכרח להתקבץ וכו', כוונת הרב בזה הפרק לבאר הכרח מציאות התורה ובמה נכיר התורה האלהית ממה שאינה אלהית ובמה נכיר הנביא האמתי ומי שאינו אמתי, כי כבר אפשר שיהיה האדם יתפאר בנבואה וגנבה מזולתו ויהיה הנבואה אמתית, אם כן במה נדע אם דבר השם עמו או גנבה מזולתו, והוא פרק נעלה מאד והוא פרק מצרף הנביאים כלם, והנה אמר הרב כי הכרח מציאות התורה הוא בעבור כי יתבאר בתכלית הביאור כי האדם מדיני בטבע, והרצון כי האדם יש לו שני שלמיות, שלמות אחת הוא חיי הגוף, ויש לו שלמות שנית שהוא חיי הנפש, והנה חיי הגוף אי אפשר מבלי מאכל ומשתה ומלבוש ודירה ומאכל ומשתה כי אינו כשאר הבעלי חיים אשר יזונו מצמחי הארץ אבל למה שהיה האדם שוה המזג יותר דק מהם ולא יזון אלא במזון דק ומתוקן כהוגן, והנה מזונו צריך מלאכות רבות כמו שנראה לעין, לחרוש לזרוע לקצור לברור לטחון ללוש ולאפות ולמלאכות כלם אי אפשר שיעשו באיש אחד ואם יעשה הוא קשה, ולכן יחוייב שיהיה בעל חברה וגם בעבור הלבוש והדירה, כי אדם לא נברא כשאר הבעלי חיים שיש להם מלבוש טבעי, והנה לעשות לו לבוש יצטרך למלאכות רבות, והאדם גם כן אי אפשר להיות באי זה מקום שירצה אלא בדירה ולעשות הדירה יצטרכו אל מלאכות רבות כמו שהוא מבואר לעין, וגם כן הוא צריך להשמר מן המזיקים אל כלי זיין שלא נבראו עמו כמו שנבראו עם שאר הבעלי חיים, ולכן היה הכרח להתקבץ, ולרוב הרכבת המין מפני שהוא המורכב האחרון כמו שידעת יש הבדל רב בין אישיו עד שאפשר שלא תמצא שני אנשים מסכימים במין ממיני המדות כמו שלא תראה צורותיהם הנראות שוות וכמו שקולותיהן משתנות ועלת זה התחלף המזג, ויתחלפו גם כן המקרים הנמשכים אחר הצורה כי לכל צורה טבעית קצת מקרים מיוחדים נמשכים אחריה בלתי המקרים הנמשכים אחרי החומר, ואין כיוצא בזה ההתחלפות האישי הגדול נמצא בדבר ממיני בעלי חיים אבל ההתחלפות בין אישי כל מין ומין מתקרב מלבד האדם, שאתה תמצא שני אנשים ממנו כאלו הם משני מינים עד שתמצא אכזרי ישחט צעיר בניו מרוב הכעס ואחר שיחמול על הריגת כנה או תולעת אחת וירך לבו מזה, וכן תמצא שאיש יהיה מפזר ממונו לאחרים ואיש אחר לא די שלא יתן אבל גונב ממון אחרים, ואיש אחר לא ישבע נפשו מלאכול עד מלא הכרס ואיש אחר אוכל לשובע נפשו, ואיש נואף בתכלית ואיש אחר שאפילו אשתו לא ידע, ואיש אחד גבה רוח ואיש אחר ענו ושפל, ואיש כל רוחו יוציא ואיש אחר לא ידבר לעולם, ואיש אחד מתאבל ומתעצב ואיש אחר שמח לאיד, וכזה הענין בשאר הדעות, ומפני שטבעו נותן שיהיה בין אישיו זה החלוף וטבעו צריך אל הקבוץ וההפכיים אי אפשר שיתקבצו בשום פנים והקבוץ מוכרח כמו שאמר. ולכן אי אפשר בשום פנים שישלם קבוצו אלא במנהיג בהכרח ישער פעולותיהם וימלא החסרון מהם וימעיט מן המרבה ויחוק פעולותיהם ומדותיהם באופן יעשו כלם על חק אחד תמיד עד שיעלם ההתחלפות הטבעי ברוב ההסכמה ההנחיית ויסודר הקבוץ, ולזה יאמר הרב שהתורה אע"פ שאינה טבעית, מוטבעת בטבע האדם, ככל דברים הטבעים, עם כל זה יש לה מבוא בענין הטבע, כי הקב"ה שרצה בטבע להוויית האנשים והמינים רצה לקיימם ושם בתשוקת האנשים שיעשו נימוסים והנהגות כדי שיתקיים המין, ולכן בא הנביא להיישיר המין האנושי ומשים תורת אמת ומשפטים צדיקים:
אמר שם טוב כבר אתה רואה כפי דעת הרב כי אין נביא הוצרך למציאות להיישיר האומה אלא כדי שלא ימצא להם החלוף אשר ימצא בין אישי המין, והוא לתקן עניניהם במדות ובהפעלותיהם ופעולותיהם, ואפלא ממנו איך לא בא הנביא אלא לתת השלמות הראשון והוא תקון המדות, כי יותר הוא מוכרח לתת אמונות אמתיות באל ית' ובהשגחתו ובהצלחה שהוא תכלית הכל, והתשובה בזה כפי דעת הרב כי התורה אצל היודעים היא החכמה, והתורה להמון נתנה וזאת היתה הכוונה הראשונה לתקן עניניהם, עד שרבים מאמונות הנאמרות באל ית' הושמו כדי לתקן מעשיהם ומדותיהם. אבל כפי דעתי הנביא הוכרח שיהיה במציאות לתקן עניני המונינו ולתת לנו אמונות צודקות באל ית' וידיעות אמתיות במעשה בראשית ובמעשה מרכבה אשר השכל האנושי לא יוכל להשיגם, ואלו נקראו סתרי תורה לא שיהיו סתרי תורה עם סתרי החכמה דבר אחד כמו שיחשוב הרב. ונחזור אל מה שהיינו בו כי הנביא הוא המניח נימוס ואח"כ יתחייב מזה באנשים מי שיהיה לו כח לחייב במה שיצוה הנביא ההוא ולימשך אחריו להוציא אל הפועל והוא המלך הלוקח נימוס ההוא, או מתפאר בנבואה הלוקח מתורת הנביא אם כלה אם מקצתה, ויהיה לקיחת הקצת אם בעבור שזה היה יותר קל עליו או בעבור שיבא לחשוב שאלו הענינים באו לו בנבואה ואינו נמשך אחר זולתו, כי אם היה לוקח כל התורה כלה היו אומרים שהוא גנבה ולכן הניח הקצת, או לקח הקצת על צד הקנאה כי יקרה בזה השלמות של הנבואה כמו שנקרה בשאר השלמיות כמו שתראה רבים יתפארו בשיר זולתם ויאמרו שהם עשוהו, וכן נעשה בקצה חבורי החכמה כי יש שעשה ספרי חכמה מהחכמות ויפול ביד איש מקנא ומתרשל דבר חדשו זולתו ויתפאר שהוא חדשהו, כן קרה בזה השלמות של נבואה גם כן שאנחנו נמצא אנשים יתפארו ויאמרו מה שלא באה בו נבואה מאת השם כלל כצדקיהו בן כנענה ונמצא אנשים יתפארו ואמרו דברים אמרם השם בלי ספק ר"ל אבל לא באה להם בנבואה אבל לזולתם כמו חנניה בן עזור ויאמרו שהם נביאים ויתפארו בהם, וידיעת כל זה והכרתו מבואר מאד. אם כן ימצאו בכאן שלשה מיני אנשים שנקראים נביאים, ראשונה אשר הוא נביא באמת, והוא אשר השפיע לו השם יתעלה מטובו כדי להישיר אומה מהאומות. ומהם שהם מעצמם שמו דת וחק ותורה מבלתי שיבא להם בנבואה ולא לאחר ואמרו שהם נביאים. ומהם מי שאמר שהוא נביא ולא בא לו בנבואה דבר כלל אבל גנבה מהנביא אשר השיגה בנבואה ואמר שהוא המשימה לא זולתו. וכדי שנכיר אי זה תורה אלהית ואי זו היא בלתי אלהית ואי זו אלהית אלא שמניחה גנבה מזולתו, בא מורינו מורה צדק להורות במה יוכרו באופן יהיה אצלך הבדל תדיר בין הנהגות הנימוסיות המושמים ובין הנהגות התורות האלהיות ובין הנהגות מי שיקח דבר ממה שהשיגו הנביאים ויאמר שהוא אמרו. ואמנם הנימוסים אשר גלה משימם שהם נימוסים הניחם ממחשבתו לא יצטרך על זה ראיה כי הודאת בעל הריב לא יצטרך לעדים, אמנם רצה הרב להודיע לנו מה הם תורות נימוסיות עם שמניחה אמר שהם אלהיות ומה הם התורות שיאמר אמרם שהוא מלבו ולקחה מזולתו, ונתן אותות נפלאות על זה, ואמר כי כשתמצא תורה שכל כוונתה וכל כוונת מניחה אשר שיער פעולותיה אמנם הוא סדור המדינה והוא להסיר העול והחמס ממנה ולא יהיה לו הבטה בשום פנים לענינים עיוניים ולא השגחה להשלים הכח הדברי ולא ירגיש בהם ולא ישים לב על הדעות יהיו בריאות או עלולות, כמו שיהיה האל אחד או שנים כי אין חילוק לו בו או שיהיה גשם או כח בגשם, זאת התורה היא נימוסית כי כוונת מניחה להשלים סדור בני אדם קצתם עם קצתם ושיחיו באלו החיים הזמניים לא שיחיו כפי החיים הנצחיים הנפשיים ומניח זאת התורה הוא מאנשי הכת השלישי. וכשתמצא תורה כל הנהגותיה במה שקדם תיקון הענינים הגופיים עם תקון האמונה ג"כ, ותשים כוונתה לתת דעות אמתיות בשם יתעלה תחלה ובמלאכים ותשתדל להחכים בני אדם ולהבינם ולהעירם עד אשר ידעו המציאות כלו על תכונת האמת, תדע שזאת התורה היא אלהית, הלא תראה כי תורתנו תורת האל יתעלה התחיל במעשה בראשית ראשונה שהיא ידיעת זה המציאות מה שאפשר להודיעו, ובמעמד הנבחר התחיל להודיע מציאותו ושהוא אחד ואינו גשם ושאין ראוי לעבוד זולתו, והעובד זולתו הוא כופר בכל התורה כלה, אחר כן תקן עניננו הגופיים ולכן היו לוחות הברית שנים, ראשונה בתת דעות אמתיות ושנייה תקון הענינים הגופיים, ונשאר שנבאר באי זה נדע אם אמרם הוא השלם אשר נאמרה לו בנבואה או הוא איש אשר יתפאר בנבואה במאמרים ההם וגנבה מזולתו, אופני בחינת זה הוא אופני בחינת שלמות האיש ההוא ופעולותיו ובהסתכל במדותיו כי אין נבואה שורה אלא על איש צדיק וישר בעיניו, והגדול שבמופתים הנחת התענוגים הגופיים ולבזות להם שזאת תחלת מדרגת אנשי החכמה וכל שכן הנביאים, וכל שכן החוש אשר הוא חרפה לנו כמו שזכר אריסט"ו, וכל שכן לכלוך המשגל מהם ולבאר זה פרסם השם יתעלה כל מי שיתפאר בנבואה כדי שלא יטעו בו, הלא תראה צדקיה בן מעשיה ואחאב בן קוליה איך התפארו בנבואה ונמשכו אחריהם בני אדם ואמרו דברי נבואה אמרום זולתם והתמידו בפחיתות תענוג המשגל עד שזנו בנשי חבריהם עד שפרסמם השם כמו שפרסם זולתם ושרפם מלך בבל כמו שביאר ירמיהו ואמר ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך אלהים כצדקיהו וכאחב אשר קלם מלך בבל וינאפו את נשי רעיהם:
והבן זאת הכוונה. רצה לומר כי בכאן מתבאר מדרגת שאר הנימוסים ומדרגת תורתנו הקדושה ושלמותה ומאיזו בחינה היא שלמה על זולתה. וכבר ידעת שנביאנו משה מעת שהתנבא פירש מהאשה כמו שאמר ואתה פה עמוד עמדי שלא ישוב אל אהלו כמו ששבו ישראל אל אהליהם שהם נשותיהם, ולכן אמרו ז"ל שדברו מרים ואהרן במשה על שדברה צפורה אוי לנשותיהם של אלו:
אמר שם טוב כבר ישאל שואל שאלה עמוקה ויאמר, כי כבר יהיה אדם חכם בחכמת הנמצאות ויהיה שלם במדות ויעיין בספרי החכמות והתורות וישים הנהגות ישרות לתקן הגוף וישים כל כוונתו לתת אמונות אמתיות באל יתעלה ובמלאכים והשתדל לחכם בני אדם ולהעירם ולהבינם עד שידעו המציאות כלו על תכונת האמת, אם כן במה נדע אם הוא נביא או שגנב אלו הדברים מזולתו. ואמרו קצת אנשי החכמה בתשובת זה הספק העצום, כי מי שזה תוארו מבני אדם הוא נביא באמת, והאמת בזה כי כבר יביא לחשוב לאדם שזה נביא ואין לנו אופן להכרתו אלא השם ידרוש מעמו אשר ידבר שלא בשמו, כי אין לנו לקחת דין מהאיש ההורג אלא בשני עדים שיעידו כי זה האיש הרג או חלל שבת או עשה אחת מן העברות אשר הוא חייב מיתה, ואם נראה איש שהוא חכם בתכלית והוא פירש מדרכי האנשים ההולכים בחשך בתכלית הפרישות ויגיד העתידות ואח"כ ישים דעות וישים תורה בדעות אמתיות וחקים משפטים ישרים והוא איש בתכלית המעלה והורס ומואס תענוגי חוש המשוש ובפרט תענוגי המשגל אשר אויבי השם נמשכים עליו, זה האיש ראוי שנאמין שהוא נביא ה', ואם כבר אפשר שלא יהיה אלא שהוא חכם ושלם, ולכן רצה הקב"ה כדי שנדע האמת בזה רצה שנהיה נביאים עם משה רבינו במעמד הנבחר, באופן שלא נספק בנבואתו לעולם כמו שאמר וגם בך יאמינו לעולם, והבן זה כי הוא נפלא וסלקנו קושיא גדולה ראוי להתבונן בפירוקם, עם שדרכנו דרך הרב כמ"ש בהלכות יסודי התורה: