דע כי אמתת הנבואה ומהותה שפע שופע מהשם יתעלה באמצעות השכל הפועל על הכח הדברי תחלה ואחר כך על הכח המדמה, בזה הפרק הניח הרב גדר הנבואה ראשונה. שנית הניח הכרח כח המדמה למציאותה, וחלק הנבואה מצד הכח המדמה נחלק אל שני חלקים, אל מראה הנבואה בחלום, ומראה הנבואה בהקיץ, ואלו השני חלקים הם מדרגות הנבואה כלם כמו שאמר במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו. שלישית הניח איך יוכל האדם להתנבאות שיצטרך האדם שלשה תנאים, ראשונה שלמות הכח המדמה ביצירה, שנית שלמות המדות בבטול המחשבה וכל התענוגים הגופיים והסיר התשוקה למיני המדומות הרעות, ושלישית שלמות הכח הדברי בלמוד. הרביעית הניח כי אף שיהיה האדם נביא לעת הזקנה יחלש וילאה בעבור חולשת הכח המדמה, וגם תבטל הנבואה בעבור אבל או כעס כי אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, והנה מרע"ה אף שהוא לא היה לכח המדמה בו מבוא אבל שפע השכל עליו מבלי אמצעי כמו שהוא מבואר שהוא לא יתנבא במשל, עכ"ז לא בא לו הנבואה כל זמן המרגלים עד שמתו דור המדבר אנשי המלחמה, לפני שנלאה מלסבול טרחם לפי עוצם תלונותיהם, ובעבור שהכח המדמה יחלש בעבור שהוא כח בגוף תמצא קצת הנביאים נבאו מדת זמן. ה' הניח הרב למה לא נמצא בזה העת נביא, ר"ל מיום גלות הארץ, כי היה בעבור עצבות או עצלות שיהיה לאדם בענין מן הענינים, יותר רע מזה להיות עבד נקנה לעבד לסכלים הזונים אשר קבצו העדר השכל האמתי ותגבורת כל התאוות הבהמיות אשר אין לאל ידם להתגבר על אלו הסכלים הטועים ומפני זה יגיע לנו העצבות ושאר המדות המגונות אשר בסבתם, וזה כי הדמיון אשר הוא הכלי נתבטל בהשתמשו בדברים אחרים, והוא הסבה בשוב הנבואה לנו כי לא ימנעהו שום מעיק. זהו כוונת זה הפרק הנכבד והוא פרק גדול התועלת, ונשוב עליו על מה שראוי להעיר. הרב גדר הנבואה ואמר הוא שפע שופע וכו', כי אין אמתת הנבואה מה שיחשבו קצת מהפילוסופים, והוא כשהאיש החכם והשלם במעלות המדות ידבק עם השכל הפועל משכיל את עצמו בהיותו דבק לנו ושידבק בו ההכנה או המתהוה עם האדם או תתחדש הכנה שנית אחר למידת החכמות וישכיל האדם השכל הפועל, ודעת הרב אינו כן אבל הנבואה הוא שפע שופע מהשכל הפועל בין שיהיה כנבואת משה רבינו בין שיהיה כנבואת שאר הנביאים, כי משה היה מתנבא בשפע שישפיע עליו השכל אלא שההפרש ביניהם שהשפע המשפיע מהשכל הפועל היה השפעתו מלא את המשכן, והכח המדמה לא היה משתמש באותו השפע, אמנם שאר הנביאים היה השפע מגיע אל הכח הדברי ואח"כ אל הכח המדמה. אמר שפע שופע להורות שאינו כשכל הפועל בעצמו וייחסו לאל כי הוא הפועל והוא התכלית כי הוא סבה רחוקה, אבל הסבה עצמית וראשונה השכל הפועל על הכח הדברי תחלה כי הוא מתיחס אליו, ואח"כ אל הכח המדמה כי ישפיע השכל עליו בקבלו האורה מן השכל הפועל כי ימלא הבית כלו אורה ויציץ על אשר נקשר עמו כפי ההכנה וזה עם שהוא בחלום או במראה, ואמרו על הכח המדמה הוא הבדל אשר בו נבדל נבואת הנביאים מנבואת משה רבינו, ואם יהיה השפע השופע מאת השכל הפועל על המדמה מבלתי הדברי אלו יהיו מנהיגי המדינות לא יהיו נביאים, כי אין נבואה שורה אלא על חכם עם שאר התנאים, וזאת המדרגה היא מדרגה עליונה אשר איפשר שימצא לאדם, וזה השלמות אי אפשר להגיע לאדם בלי שלמות הכח המדמה, ואין הענין יגיע לאדם בחכמות העיוניות ובמדות טובות ואפילו יהיו כלם בתכלית מה שיוכלו להיות מהטוב והנאה שבהם עד אשר יחובר אליו שלמות הכח המדמה בתחלת היצירה בתכלית מה שאיפשר, עד שיהיה לנושא ההוא הטוב שבמזגים שאיפשר שיהיה לאבר ההוא ושיהיה לטוב שבשיעורים ושיהיה לו הזכה שבליחות, ואם זה הכח הוא חסר היצירה אי אפשר שימלא חסרונו בשום פנים, כי האבר שמזגו רע תכלית ההנהגה המשוה לו שיעמידהו על קצת בריאות לא שיחזירהו למעולה שבתכונותיו, אבל אם יהיה חולה בשיעורו או בהנחתו בעצמו, ר"ל עצם החמר שנתהוה ממנו זה אין שם תחבולה בו, ואתה ידעת זה כלו ואין תועלת להאריך בו. ולכן יתחייב שאף שיהיה האדם חכם גדול ונקי וצדיק במעלות כלם וירצה לילך בדרכי הנבואה, זה האיש לא יתנבא כלל אם הכח המדמה לא ישלם בעקר היצירה בתכלית מה שאיפשר, ומאחר שהכח המדמה הוא מחוייב למתנבא יחוייב שיהיה הכח המדמה מבלי מעיק יעיקהו:
והנה פועל זה הכח מדמה מזכור המוחשים והרכבתם והחקוי אשר בטבעו, ר"ל הרכבת מוחש עם מוחש ויחקה תמורת הדבר הדומה לו או הנמשל אליו, ושהגדולה שבפעולותיו והנכבדת שבהם אמנם תהיה בכח החושים וביטולם מפעולותיהם כי הכחות יעיקו זה לזה בהשתתפם בנושא אחד, ולכן ישלים הכח המדמה פעולותיו בעת השינה שאין שם מעיק, ולכן תראה מי שהעמיק המחשבה יטו הכחות המרגישות עד שיתעלה בשינה, ולזאת הסבה היו נעדרי הראות והשמע פעולותם יותר שלמה בכחות הפנימיות, וכאשר ינוחו החושים ויבטלו מפעולותיהם אז ישפע עליו קצת שפע כפי ההכנה והוא הסבה בחלומות הצודקות, והוא בעצמו סבת הנבואה והם יתחלפו במעט וברב לא במין, וכבר ידעת המשך מאמרם חלום אחד מששים בנבואה ולא יפול השיעור והיחס בין שני דברים מתחלפים במין, כי אין ראוי שיאמר שלמות אדם כפל משלמות הסוס, א"כ יתחלפו במעט וברב והם ממין אחד, והביא ראיה אחרת הרב ממאמר ב"ר על שהחלום יתחלף מהנבואה במעט וברב במין אחד, והוא אומרם נובלת נבואה חלום, וזה דמוי נפלא כי נובלת הוא הפרי בעצמו ואישו אלא שנפל קודם שלמותו וקודם שיבשל כן פעל המדמה בעת השינה הוא פעולתו בעת הנבואה אלא שיש בו קצור ולא הגיע אל תכליתו:
עוד הביא הרב ראיה שנבואה וחלום מתחלפים במעט ורב מהפסוק הגיד לנו אמתת הנבואה ומהותה, והודיענו שהוא שלמות יבא בחלום או במראה, ונגזר מן ראה והוא שיגיע לכח המדמה משלמות הפעל עד שיראה הדבר כאלו הוא מחוץ, ויהיה הענין אשר יראה כאלו בא לו ע"ד הצורה היוצאת, כי הצורה נרגשת בעין כמו שהתבאר בחוש ומוחש, כי כבר יראה האדם בהקיץ צורות אין להם מציאות, וכבר יהיה זה ג"כ בחלום שיהיה האדם ישן ירגיש כאלו יראה וישמע ויריח ויטעם וימשש מוחשים מחוץ, הנה יחוייב שתהיה התחלת זאת התנועה בשינה מתכליתה ביקיצה, ובעבור שהיתה תנועה זאת ביקיצה התחיל מן המוחשים אשר מחוץ ותכלה אל כח הזכרנות, כן יחייב במראה או בחלום שיהיה התחלת זאת התנועה מהתחלת הזוכר עד שיניע המדמה והמדמה אל המשותף עד שיניע אל החוש, ויקרה לאדם שישיג המוחשים ואם לא יהיו נמצאים בחוץ כי עניניהם כבר שבו בכלי החושים, פעמים יקרה דמיון זה ביקיצה למפחד ולחולה במה שיצא מתחת ממשלת הכח המחשבי, ויחשוב שיראה צורות חוץ לנפש אשר אין להם מציאות. ואלו השני חלקים בהם מדרגות הנבואה כלם ר"ל במראה ובחלום. יתבאר מזה כי החלום והנבואה והוא החלום הצודק שהם מתחלפים במועט ורב, והסבה אשר נתן בחלומות הצודקים ובנבואה הוא מה שהרב הניח שהשכל הפועל הוא המשפיע השפע, והיה בכאן ספק גדול, והוא איך יגיע מהשכל הפועל עם היותו כולל זאת הידיעה הפרטית, ואמר הסבה בזה כי השכל הפועל משפיע על הכל כפי הכנתו, והענין אשר בעת היקיצה הוא משתמש בחושים מתעסק בו מאד שוקד עליו נכסף לו הוא אשר יעשה הכח המדמה בו בעת השינה בהשפיע השכל עליו כפי הכנתו, והנה כשיחשוב אדם באומתו או במשפחתו או באנשי ביתו או בעצמו ישפיע עליו השכל הפועל כפי הכנתו, ודע והבן והאמן כי זה דבר ידוע מושכל ראשון, אבל הביאור איך יתן השכל הפועל זה הדבר הפרטי ואיך הם לו ידועים הדברים האפשריים והדברים אשר יהיו נמצאים בזמן זולת זמן וחקירות אחרות הנמצאות בזה הענין נעלם מכל החכמים, וא"א שיתנו בזה סבה מספקת, כי אלו הדברים הם ידועים לנו מציאותם אבל סבתם נעלם מאד, לא ראיתי לכתוב הנה מה שאמר ב"ר ומה שאמר הרלב"ג בספרו מלחמות ה', ודע כי כמו שאנחנו נדע סבות הדברים הטבעיים ונדע בהם הסבות הכוללות מזולת שנדע איכות פעולתם, המשל בזה כי נדע כי השמים והכוכבים פועלים בתנועתם בזה העולם השפל, ונפשות הגלגלים וחשוקיהם שהם השכלים הנבדלים, מבלתי שנדע איכות פעולתם, שיפעלו בכל מין ומין מהצמחים ומבה"ח באבריהם הפשוטים והמורכבים ולא נדע איך יפעלו זה בהולך ובמעופף ובשט, כן נדע סבות הכוללות בנבואה ובחלום הצודק מבלי שנדע איך יפעל השכל הפועל ואיך יתן הנבדל הדבר הפרטי והזמניי, ר"ל הדבר אשר נופל תחת הזמן, כמו שידע אברהם שזרעו יהיה במצרים ת' שנה, וידע שמואל ענין האתונות וכל המקרים אשר יקרו לשאול עם חבל הנביאים, כי זה נדע שהיה ונעלם ממנו סבתו, ועל זה נאמר במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, כי מה שאמר הרב באלו הדברים הוא ענין מבואר כבר ידעו כל אדם משלימי הדעת. ואחר אלו ההקדמות תדע איך יוכל אדם להתנבאות כשיהיה איש מן האנשים עצם מוחו אל תכלית שוויו כמו שכבר ביארנו, ולא ימנעוהו מונעים מזגיים שלא יהיה איש מכאובות וידוע חולי, כי אלו ימנעו מהדבקות כי הכאב יטריד האדם וכבר ביארנו כי אין נבואה שורה לא מתוך עצבות וכו', ואחר כך האיש ההוא למד והתחכם עד שיצא מהכח אל הפעל והיה לו שכל אנושי על שלמותו ותמותו ומדות אנושיות טהורות ושוות, ויהיו תשוקותיו כלם לדעת סודות זה המציאות וידיעות סבותיו שהוא העולם המוחש והמושכל, ואחר כך עזב המוחש והשקיף לפני ולפנים אל הקדש פנימה לדעת עניני האלהיים והשגחתו אמנם היא בידיעת האל ובחינת פעולותיו כדי לעיין בו ונתבטלה מחשבתו לענינים הבהמיים ר"ל בחינת התענוג המאכל והמשתה והמשגל ובכלל החוש המשוש כי מי שהתגאל בזה החוש בכל קדש לא יגע ואל המקדש לא יבא כי ראוי לנביא להרחיקו בתכלית הרחקה, הלא תראה משה אדוננו איך פירש מהאשה אחר שחלה עליו הרוח האלהי, וכשרצה הקב"ה לתתנו שלמים במעמד הנבחר צוה אל תגשו אל אשה, אם שצוה גם כן לטהר המדות הפחותות כמו שאמר וכבסו שמלותם:
ומה הפליג הרב באומרו כי רוב מחשבות היודעים נטרדות בהנאות זה החוש ונכספות אליו ונפלאו מזה איך לא יתנבא אילו היה הנבואה ממה שבטבע ר"ל שלא יגיע ברצון אלהי אלא שנעשה כשאר הדברים הטבעיים כי הם נמשכים בטבע לא בדעת ולא בחכמה, אף כי הטבע הוא מיושר מהשכל האלהי, ואמנם להשגת הנבואה צריך רצון שכלי ושיהיה האדם נבדל מהדברים הבהמיים:
עוד התנה הרב תנאי אחר שכבר נתבטל מחשבתו ותשוקתו לשררות בלתי אמתיות כמו בקשת הנצוח והגדיל העם לו והמשיך כבודם אליו ועבודתם אותו אבל יראה האנשים כלם כפי עניניהם בלי ספק אם כבהמות הרועים, לקבל מהם במה שיקובל בו תועלת אם יצטרך אליו לצורך מצרכיו או כחיות היער אשר לא יחשוב המיוחד השלם כשיחשוב בהם אלא בצד ההנצל מההיזק מהם כשיזדמן לו עמהם השתתפות, ושער בזה כי הוא נפלא כי ראוי לשלם לבקש השלמות האנושי שלא יהיה לו שום תשוקה לשררות אבל נתבטלה מחשבתו מהם ולא ישער בהם לבקשת הנצוח או בהגדילו העם לו להמשך כבודם אליו אבל ישער האנשים כלם אם כבהמות הרועים או כחיות היער. והאיש אשר זה תוארו ר"ל אשר נתבטלה מחשבתו ותשוקתו לענינים הבהמיים ר"ל התענוג המאכל והמשתה והמשגל ונתבטלה מחשבתו ותשוקתו לשררות המדומות ולכספים אשר הם מותרים ואינם צריכים לאדם במה שהוא אדם, ויהיה הכח המדמה אשר לו בתכלית השלמות וישפע עליו מן השכל כפי שלמותו העיוני, באופן שזה האיש למד החכמות העיוניות ויהיו תשוקותיו כלם לדעת סודות המציאות וידיעת סבותיו ומחשבתו נשקפת לענינים הנכבדים והשגחתו אמנם היא בידיעת השם יתברך ובבחינת פעולותיו אז יחוייב שינבא זה האיש, כי זה לא יראה זולת האל ומלאכיו וישיג ענינים אלהיים נפלאים. ולא תהיה לו ידיעה, ר"ל לא תגיע לו הנבואה אלא בענינים שיהיו דעות אמתיות והנהגות כוללת לתקון בני אדם קצתם לקצתם, וכתב הרב המורה בס' המדע ז"ל, מיסודי הדת לידע שהאל ית' מנבא את בני אדם, ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהיה יצרו מתגבר בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, בעל דעה רחבה נכונה מאד, אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו כשיכנס לפרדס וימשך באותם הענינים הגדולים והרחבים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג והוא מתקדש והולך ופורש מדרך העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מהדברים האלה הבטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתו פנויה למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותם הצורות הקדושות והטהורות ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כלה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהם גדלו, מיד רוח הקודש שורה עליו. והבן זה כי לא התנה הרב בזה תנאי אחר, ולמה שאלו הדברים קשים מאד כי כבר יהיה אדם חכם ולא יהיה שלם בכל החכמות, ואף שיהיה חכם כבר יחטא שלא יהיה צדיק, ואף שיהיה צדיק וחכם יהיה תשוקתו לצרכי בני אדם, ואף שישלמו לו כל אלו התנאים כבר אפשר שיהיה לו כח המדמה בלתי שלם ביצירתו, ואף שיהיה שלם לו המדמה כבר איפשר שיהיה לו חולי, ואף אם ימצאו לו כל אלה לא יהיה דעתו פנויה למעלה קשורה תחת הכסא, ולכן היתה הנבואה קשה להמצא אלא בהיות עם ה' על אדמתם כי ברבים א"א שלא ימצא איש אחד או אישים מיוחדים שימצאו בהם אלו התנאים, והנביאים ילמדו זה הדרך אשר הוא דרך ה' ובפרט שיבטל האדם תשוקותיו הדמיונות ותאוותיו הגשמיות כי זה אף שהוא קל לאמרו ולהבינו הוא קשה לעשותו וכ"ש שהוא קשה למידת כל החכמות ושיהיה האדם שלם במעלות כלם או רובם ושיהיה חשוב היצירה, ולכן היה דבר ה' יקר בכל זמן ובכל מקום אף כי בזמן הגלות אשר עצלות ועצבות יבטלו זה השלמות כמו שנאמר מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה', והוא הסבה בשוב הנבואה לנו על מנהגה לימות המשיח כי מלאה הארץ דעה את ה' וסרו התאוות הגשמיות והתשוקות הדמיונות כמו שייעד ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה: