שם טוב על מורה נבוכים, חלק ב ל״ב

דעות בני אדם בנבואה כדעותם בקדמות העולם וחדושו וכו'. אחר שהרב דבר והביא מופת על מציאות האל ועל אחדותו ועל הרחקת הגשמות בין שיהיה העולם מחודש או קדמון, וכי אלו השלשה דרושים יקרים יקובלו בכל הדעות ואין בהן ספק, ואחר זה הכריע שהעולם מחודש כי הוא יסוד התורה כלה ומי שיאמין חלופו לא יאמין בתורת משה רבינו ע"ה, וביאר בו כי היותו נצחי בעתיד, שאינו יסוד התורה שהעולם תפסד בעתיד כמו שחשבו קצת מהפתאים, וכי מה שיראה מלשון הנביאים שהעולם תפסד ושיעשה שמים חדשים וארץ חדשה ושהשמים יפסדו והארץ ג"כ כמו שאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה שהוא לשון גוזמא והפלגה ומשל לדברים אחרים, ואחר זה ביאר מעשה בראשית ביאור נאות אל טבע העולם המיושב. עתה רצה הרב לבאר לנו מהות הנבואה וכי הנבואה תקויים בין שיהיה העולם מחודש או קדמון ואם העולם מחודש תקויים יותר, וכבר ידעת כי קצת מאמיני הקדמות אינם מאמינים בנבואה כלל. והנה אמר הרב כי דעות העולם בנבואה כדעות בקדמות העולם וחדושו שהם שלשה דעות, דעת אפלטון, ודעת אריסט"ו, שהם שני דעות, ודעת התורה, וכן הענין בנבואה שלשה דעות:

הדעת הראשון הוא דעת ההמון הפתאים, והם אשר יאמינו שהשם יתעלה יבחר מי שירצה מבני אדם וישרה בו הנבואה וישלחהו לאומה או לאומות אין הפרש אצלם בין שיהיה האיש ההוא חכם או סכל רב השנים או צעיר השנים, אלא שהם יתנו קצת טוב ותקון המדות שבבני אדם כי מעולם לא יאמרו שהשם ישרה שכינתו על אדם רע אלא כשיחזירהו למוטב:

הדעת השני הוא דעת הפילוסופים, הוא שהנבואה שלמות בטבע האדם שאינו נמשך אחר רצון האלהי, והשלמות ההוא לא יגיע לאיש מבני אדם בעבור תקון המדות כמו שיחשבו הסכלים אלא אחר למוד יוצא מן הכח אל הפועל, כי אין הנבואה שורה אלא על חכם אם לא ימנע מזה סבה מזגית או סבה מחוץ, כי האדם כבר יהיה חכם ולא יהיה מוכן כפי מזגו להיות נביא כי הכח המדמה יהיה בו חלש או בעבור שיהיה רע המזג עם חולאים רעים ונאמנים אשר מעיקים להדבק בשכל הפועל בעבור סבות מונעות כן יהיה הנבואה, וזהו אמרו כמשפט כל שלמות שאפשר מציאותו במין אחד מה שלא יתכן מציאות השלמות ההוא עד תכליתו וסופו בכל איש מאישי המין, כי המין האנושי אפשר שרבים מאישי המין לא יצאו חכמים וצדיקים, אבל ההפך אי אפשר מבלי שימצא באיש אחד ואם לא היה אפשרי ואפשר זה בהכרח, ואם היה השלמות ההוא ממה שיצטרך בהגעתו למוציא אי אפשר מבלי מוציא. ולפי זה הדעת אי אפשר שינבא הסכל כי לא יהיה האדם מלין בלתי נביא ומשכים נביא כמו שא"א שילין סכל וישכים חכם כמו שימצא מציאה, אבל ענין הנבואה היא כן לפי דעת הפילוסופים שצריך שיהיה איש מעולה שלם במדותיו ושיהיה חכם ויהיה כחו המדמה מה שאפשר להיות מן השלמות ויבדל מבני אדם ההולכים בחשך באופן שלא יהיה לו תשוקה לא דמיונית ולא גשמית ויעיין במלכות שמים וארץ, אז רוח הקדש לובשתו וידבק עם השכלים ואז יתנבא בהכרח, שזה השלמות הוא לנו בטבע, כי אין כילות שם, כ"א ימצא בכאן אשה מוכנת להתעבר ואיש השוכב עמה זרעו נאות יחוייב שהאשה תתעבר כמו שאמרו הצריכו להקב"ה לצייר צורת ממזרים, כן יחוייב בזה השלמות הנבואיי, כ"א יהיה האדם מוכן אי אפשר שלא יתנבא כמו שאי אפשר שיהיה נזון איש בריא המזג במזון טוב ולא יוליד מן המזון ההוא דם טוב ומה שדומה לזה:

הדעת השלישי הוא דעת תורתנו ויסוד דתנו הוא כמו הדעת הפילוסופי בעצמו ולא יחלף אלא בדבר אחד, וזה שאנחנו נאמין שהראוי לנבואה ומכין עצמו אפשר שלא יתנבא, וזהו הרצון האלהי אשר אנחנו מאמינים כי הדברים נמשכים ברצונו ואינם ע"צ החיוב כמו שמאמינים הפילוסופים, ולכן דבר הרב בחדוש קודם שידבר בנבואה, והנה מי שיאמין הקדמות לא יאמין בנפלאות ולכן היתה הנבואה כדמות הנפלאות כלם כי הנפלאות לא ימשכו בדרך טבע אבל כפי הרצון האלהי, ומדרך הטבע היה שיתנבא כל מי שהוא מוכן להתנבאות אבל כפי רצון האלהי לא יתנבא, כי הענין הטבעי הוא שכל מי שהוא ראוי לפי בריאותו ויתלמד לפי גדולו ולמודו שיתנבא, והנמנע מזה הוא כמו שנמנע מהניע ידו כירבעם או נמנע הראות במחנה מלך ארם בענין אלישע:

אמנם היות יסודנו ההכנה והשלמות במדות ובדבריות הוא אמרם אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, וכבר התבאר שבני הנביאים מתעסקים תמיד בהכנה כי אפשר בלתי שיהי' האדם מוכן לנבואה, אבל היות המכין עצמו נמנע ולא ינבא הנה תדע זה מענין ברוך בן נריה שהוא הלך אחר ירמיהו ולמדו והכינו והיה מקוה להתנבא ונמנע כמ"ש יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי, ונאמר לו ע"י ירמיה כה אמר ה' כה תאמר אליו כו' ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש, ואפשר לומר בעבור שהיה בלתי מוכן אם מפני שלא הגיע לשלמות הלמוד הקודם לנבואה ואם מפני שלא היה לו הכנה מזגית בשלמות הכח המדמה, או בעבור סבות אחרות מחוץ מדאגה ויגון כמ"ש גם נביאיה לא מצאו חזון מה' מפני היותם בגלות, ואמנם אמרנו שהנבואה לא יחול אלא ברצון אלהי אף שיהיה אדם מוכן לא בעבור זאת הראיה שאמרנו אלא בעבור שנמצא כתובים רבים מהם כתובים בספרים ומהם דברי החכמים כלם הולכים על זה היסוד, והוא שהשם יביא להתנבא מי שירצה מתי שירצה אמנם לשלם המעולה בתכלית יחול נבואתו עליו, כי זהו הרצון לפניו שאיש המעולה בשלמות יחול הנבואה עליו והבן זה. ורבים הקשו אחר שהפסוקים אינם מכריחים זה הדעת, ר"ל שהנביא אף שיהיה מוכן לא יתנבא אלא ברצון אלהי, ולא בדברי חכמים, כי כבר אמרו אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובריה, מי הביאו לרב לזה הדעת, ואמרו כי זה נוהג כפי הסבה השביעית, כדי שלא יהיה סברתנו כסברת הפילוסופים במוחלט ואם אינו כפי האמת, ועוד הקשו אם יש לרב כתובים אחרים מעידים על שאין הנבואה שורה אלא ברצון אלהי למה לא הביאם כמו שהביא הפסוק בברוך בן נריה שהוא מסופק, אלא הוא מה שאמרו שזה נוהג כפי הסבה השביעית, כי האמת הוא כי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובריה ואחר שהוא ראוי מצד הכנתו וראוי מצד למודו ומצד מעלות המדות תבואהו הנבואה בלי ספק. אבל הפתאים מעמי הארץ אי אפשר שיתנבא אחד מהם אלא כאפשריות הנבא חמור או צפרדע, רומז זה לאתון בלעם ולדג יונה כי אלו לא התנבאו אבל היה במראה הנבואה, או היה על צד התעוררות שראה האתון דבר מפחד בלתי שיראה מלאך ודג יונה התעורר בגזרת השם:

ואל יטעך אמרו בטרם אצרך בבטן ידעתיך, כי זה יביא לחשוב שהשם יתעל' ינבא לאי זה שירצה מבני אדם אפילו שלא יהיה חכם ובעל מדות, ואמר בתשובת זה כי זה הכתוב לא יאמר בלבד על ירמיהו אלא על כל נביא כי אפשר לו מבלי הכנה טבעית בעיקר יצירתו כמו שיתבאר לעתיד, ואף נער אנכי כבר ידעת קריאת העברים ליוסף נער והוא קרוב לשלשים שנה, ויהושע קרוב לששים:

ולא יטעך ג"כ מה שבא בייעוד הנחמות אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם, כי זה כבר פירש והגיד זקניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו, וכל הקוסם יקרא נביא כמו נביאי הבעל והאשרה וכמו שאמר כי יקום בקרבך נביא, ואחר שסלק הרב אלו הטעיות אשר יראה מהם שהשם ינבא כל איש מבני אדם, סלק מעלינו ספק גדול והוא מעמד הר סיני אשר אנשים ונשים סכלים ובלתי ראויים כלם היו נביאים וזה יביא לחשוב שהשם ית' ינבא כל מי שירצה מבלתי שיהיה מוכן, ואמר שאף שכלם היו רואים האש הגדולה ושומעים הקולות הנוראות המפחידות וזה היה על צד הפלא, לא הגיע למדרגת הנבואה אלא הראוי לה והראויים יתחלפו מדרגותיהם ג"כ, הלא תראה אמרו עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא, וכתבו החכמים משה מחיצה בפ"ע ואהרן מחיצה בפ"ע ונדב ואביהוא מחיצה בפ"ע, והוא ע"ה במדרגה העליונה כמו שאמר ונגש משה לבדו אל ה' ואהרן למטה ממנו ונדב ואביהוא למטה מאהרן ושבעים זקנים למטה מנדב ואביהוא ושאר האדם למטה מהם לפי שלמותם, ואחר שנתגלגל לנו מעמד הר סיני והוא להתיר הספק כנזכר, נעיר על מה שיתבאר מן הפסוקים לפי ההסתכלות הנאות ומדברי החכמים ממעמד ההוא איך היה, בפרק נפרד: