למה שהפרק שעבר דבר במעשה בראשית סיים המאמר במעשה בראשית במנוחה כי אחר הששת ימי בראשית היה הטבע נח, ולמה שהשבת מביא לנו לדעת מציאות האל בתחלת המחשבה ועיון קל כי כל מחודש יצטרך אל מחדש ולא יתחדש הדבר מעצמו, לכן צונו בתורה הגדל זה היום עד שיתקיים יסוד חדוש העולם ויתפרסם שיש נמצא המציאו, וזה אמרו אולי כבר התבאר לך העלה בחזוק תורת השבת והיותה בסקילה ואדון הנביאים הרג עליה והיא שלישית למציאות השם והרחקת השניות, וזה מצוה אחת, כי אנכי ולא יהיה בדבור אחד נאמרו ואזהרה מעבוד זולתו אמנם הוא להאמין הייחוד ויהיה אנכי ולא יהיה לך דבר אחד, ולא תשתחוה להם ג"כ ולא תשא דבור שני, וזכור את יום השבת לקדשו דבור שלישי, ולכן יאמר הרב שהיא שלישית למציאות השם אף שהוא דבור רביעי, וכבר ידעת מדברי שהדעות אם לא יהיו להם מעשים שיעמידום ושיפרסמום ויתמידום לנצח בהמון לא ישארו, כי ההמון אין להם דעת כדי לקיים האמונות בידיעה אם לא יעשו מעשים, ולכן צונו בתורה הגדל זה היום עד שיתקיים יסוד חדוש העולם ויתפרסם במציאות כשישבתו בני אדם כלם ביום אחד וכשישאל עלת זה יהיה המענה כי ששת ימים עשה ה':
ואמר במשנה תורה וזכרת כי עבד היית במצרים ע"כ צוך ה' אלהיך. והנה יש בכאן ב' שאלות למה אמר בדברות הראשונות כי ששת ימים עשה ה' ובדברות אחרונות אמר וזכרת למה שנה, וגם יש לשאול שאלה שנית כי לא צוה ה' לשבות יום השבת בעבור שהוציאנו ממצרים כמו שאמר וזכרת כי עבד היית על כן אנכי מצוך כי השבת קודם שיצאו ישראל ממצרים היה שבת, ואמר הרב בתשובת אלו הספקות כי נתן טעם לשבת למה ישבתו ישראל ביום השביעי יותר מיום השני או השלישי או שאר הימים ונתן הסבה בזה כי ששת ימים עשה ה', וזה אמרו כי העלול במאמר הראשון הוא כבוד היום והגדלו כמו שאמר על כן ברך ה' זהו העלול הנמשך לעלת כי ששת ימים עשה ה'. אמנם תתו לנו תורת שבת וצוותו לשמרו הוא עלול נמשך להיותנו עבדים במצרים. והרצון בזה כי אחר שהשבת הוא דבר שנברא קודם שהיו ישראל ולא נעשה שבת בעבורם למה צוה השם לישראל לשמרו, אמר בסבה זה וזכרת כי עבד היית במצרים ולכן צוה לנו תורת השבת יותר משאר האומות, וצונו בתורת השביתה והמנוחה לקבץ שתי הענינים האמנת הדעת האמתי והוא חדוש העולם המורה על מציאות השם בתחלת המחשבה ועיון הקל, וזכור חסדי השם עלינו בהניחנו מתחת סבלות מצרים וכאלו הוא חסד כולל בדעת העיוני ותקון הענין הגשמי, וע"כ אנחנו מזכירים בקדוש זכרון למעשה בראשית זכר ליציאת מצרים, ולמה שהטעם האמתי הוא העיוני נסיים מקדש השבת: