Shem Tov on Guide for the Perplexed, Part 2 30

דע שיש הפרש בין ראשון והתחלה, וזה שהתחלה תאמר על שני ענינים או שימצא מבלי מציאות אותו הדבר אשר הוא התחלה לו או שאי אפשר שימצא אלא עמו, והנה היסודות יקראו התחלת הדברים המורכבים ואיפשר שימצאו היסודות מבלי המורכבים ואולם המורכבים אי אפשר שימצאו מבלי היסודות, וההתחלה אשר אי אפשר שימצאו מבלי המורכב הוא כמו הלב אשר אי אפשר שימצא החי בלתו, וכבר נאמר התחלה לדבר אשר הוא סבה לדבר אף שלא יהיה חלק ממנו כי השמש הוא סבת האור ואינו חלק מהאור, ועל שני אלו המינים נקראו התחלה. וכבר יוחלט ג"כ על זה הענין שם ראשון אבל הראשון אמנם יאמר בייחוד על הקודם בזמן מבלתי שיהיה קודם ההוא סבה למתאחר, כמו שיאמר ראשון מי שדר בזה הבית פלוני ואחריו פלוני ואלו אין סבת קצתם לקצתם. והמלה אשר תורה על ראשון בלשוננו והוא אשר אינו סבת קצתו לקצתו הוא תחלה כמו תחלת דבר ה' בהושע כי הוא ראשון בזמן, ואשר יורה עליו התחלה על שהוא חלק מהדבר ובלתי חלק וימצא עם מציאות הדבר הוא ראשית שהוא נגזר מראש שהוא התחלת החי והראש לא ימצא מבלי החי, והעולם לא נברא בהתחלת זמנית שיהיה הרצון בו שהשי"ת עשה ראשונה השמים והארץ וקדמו בזמן לשאר הדברים כ"א היה הדבר כן נתהוו שמים וארץ בזמן והזמן קדם עליהם, וזה שקר כי הזמן מכלל הנבראים אחר שהזמן הוא נמשך לתנועה והתנועה אי אפשר שימצא אלא בגרם השמימיי והגרם השמימיי הוא נברא אם כן הזמן הוא נברא, ולזה אמר בראשית, והפירוש האמתי בזה הפסוק הוא כן, בהתחלה ברא השם העליונים והתחתונים שהוא כסבה כי אלו הנמצאות הם עלולות ויש להם עלה שהמציא אותם, וזאת ההתחלה לפי דעתנו קדם להויית העולם או כפי דעת הפילוסוף היא נמצאת עמו, ויבא הפירוש האמתי לכל הדעת אלא שהוא מסכים יותר לחדוש העולם כי אם יהיה בהתחלה זמנית אי אפשר מבלי היות הזמן קדום. ויהיה בי"ת בראשית כבי"ת הכלי, והרצון בו כי כבר יאמר אדם בגרזן עשה אדם זה הבית, והרצון כי בכלי הגרזן עשה הבית, לא שעשה הבית בגרזן, וכן יהיה בראשית שהבי"ת הוא סבה כמו שאמרתי בגרזן נעשה הבית, ואמר כבי"ת הכלי להורות כי העולם לא נברא בכלי גשמי אלא בחכמה ודעת, ולכן תרגם הירושלמי בחכמתא ברא ה', אבל מה שתמצא כתוב לקצת החכמים מהעמיד הזמן קודם בריאת העולם מסופק מאד, כי זה דעת אריסט"ו שביארתי לך שיראה שהזמן לא יצוייר לו תחלה וזה מגונה כי זה הורס יסודי הדת, ואשר הביא אל האומרים זה המאמר הוא מוצאם יום ראשון ויום שני וחשבו הענין כפשוטו וחשבו שאחר שלא היה שם גלגל מקיף ולא שמש באי זה דבר שוער יום ראשון ויום שני ויום שלישי, ואמרו בזה הלשון אמר ר' יהודה בר' סימון מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן והיה ערב אין כתיב כאן אלא ויהי ערב א"ר אבהו מכאן שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, וזה יותר מגונה מן הראשון כי יכללהו כי היה זמן קודם לו והיו העולמות קצתם אחר קצתם, ואתה תתבונן מה שהוקשו עליהם היות הזמן קודם מציאות השמש, והנה אם זה ספק ספקו אלו מצד שאי אפשר היות זמן מבלתי היות שמש זה יותר בקרוב, ואם אמנם האמינו שהיה סדר זמנים קודם לכן או שהקב"ה בונה עולמות ומחריבן מצד שאי אפשר היות הזמן נברא זה לא יבוטל בזה הפרק כי זהו אמונת הקדמות וכל בעל תורה יברח מזה:

ואין זה המאמר אצלי אלא כיוצא במאמר רבי אליעזר שמים מהיכן נבראו, סוף דבר לא תביט באלו המקומות למאמר אומר שיסוד התורה כלה שהשם המציא העולם לא מדבר בזולת התחלה זמנית אבל הזמן נברא והוא נמשך לתנועת הגלגל והגלגל נברא. וממה שצריך שתדעהו שמלת את האומרת את השמים ואת הארץ כבר התבאר במקומות רבים שהוא כענין עם ירצו שהוא יתברך ברא את השמים עם כל מה שבשמים וברא הארץ עם כל מה שבארץ. ואם הדבר כן כשברא השם השמים ברא השמש והירח ושאר הכוכבים א"כ בבריאת השמים נברא הזמן וכבר ידעת ביאורם, והשמים והארץ נבראו יחד שנאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדו:

ונבדלו הדברים ראשון ראשון. ירצה כי כמו שאלוה אחד כן פועלו אחד ומסדורו יצא זה הסדר והתחלת הזמן נבראת עם הנבראים לא שנבראו הנבראים בהתחלת זמנית אבל נבדלו הדברים כלם ראשון ראשון כי כלם מושפעים מאת האל יחד כי אין חלוקה בו ית' כי הוא ית' אחד ומושכלו אחד והוא עצמו המסדר לזה המסודר המיוחס אליו, אך יחלקו בבחינת הסבה והרכבה וכפי מדרגותיהם במציאות יאמר לו יום אחד ויום שני לא שנבראו הדברים בזה אחר זה כמו שיראה מפשטי הכתוב אבל כלם נבראו כאחד, ומצד הקדימה והאיחור שהם עלולים קצתם מקצתם נאמר אחד ושני ושלישי ושאר הימים והבן זה:

ולפי זה הדעת האמתי הותר הספק אשר חייב רבי יהודה בר' סימון באי זה דבר שוער יום שני ויום שלישי אם לא נמצא שמש כי השמש נברא עם בריאת העולם, והנה בב"ר אמרו בזה הלשון הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא תלאן עד יום רביעי, ר"ל שקדם לו המטר שהיה קודם תדשא הארץ והמטר לא יהיה מבלי אד יעלה מן הארץ והעולה לא יהיה מבלי מעלה שהוא השמש ולכן הוכרה אז פעולתו. וממה שצריך שתדעהו שהארץ שם משותף יאמר בכלל ובפרט יאמר בכלל על מה שתחת גלגל הירח כמ"ש הללו את ה' מן הארץ, ועל זה נאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ויאמר בפרט על הארץ והוא היבשה, ויהיה פירוש הפסוק בהתחלה שהוא בסבה ברא השם העליונים והתחתונים, ויהיה ארץ הנאמר תחלה הוא התחתונים ר"ל היסודות הארבע והנאמר ויקרא אלהים ליבשה ארץ היא הארץ, ומה שצריך שתדעהו כי היסודות הארבע אשר אמרנו ששם ארץ הראשון שהוא הכולל יורה על היסודות הארבע נזכרו תחלה בזה הפסוק שהוא זכר ארץ ומים ורוח וחשך הוא האש היסודי ולא תחשוב זולת זה אמר בשמעכם את הקול מתוך החשך ונאמר ודבריו שמעת מתוך האש ונאמר כל חשך טמון לצפוניו וכו', ואמנם נקרא האש היסודי בזה על היותה בלתי מאירה אבל ספיריית שאילו היתה מאירה היינו רואים האויר כלו בלילה מתלהב באש:

ואמר הרב כי היסודות נזכרו בזה הפסוק כפי הנחתם הטבעית הארץ ועליה המים ואויר דבק במים והאש למעלה מן האויר כי ביחדו האויר על פני המים יהיה החשך אשר על פני תהום למעלה מהאויר. והרצון בזה כי המים יקראו תהום כמו שאמר תהומות יכסיומו, והנה פני התהום הוא האויר ובהיות האש על האויר שהוא פני תהום והאויר הוא מרחפת על פני המים אם כן היסודות הוזכרו כפי הנחתם, והרצון בו כפי סדור ההנחה הטבעית לא סדור הזכירה א"כ בהיות הרוח שהוא האויר מרחפת על פני המים והחשך שהוא האש הוא למעלה מהאויר שהוא פני התהום יהיו היסודות נזכרים כפי הנחתם הטבעית. ואמר החכם ר' משה הנרבוני כי האויר נקרא תהום מצד המים העליונים אשר באמצעו, ואני אומר כי לא נקרא תהום האויר אבל פני התהום, והוא האמת לפי שהוא על המים אשר נקרא תהום בכל מקום. ואמנם ייחס הרוח לאלהים בעבור שהיא מתנועעת תמיד ולעולם מיוחסת לשם, כמו שאמר ורוח נסע מאת ה', נשפת ברוחך, ויהפוך ה' רוח ים, וזה הרבה:

וממה שצריך שתדעהו שאמרו ויבדל בין המים וכו' אינו הבדל במקום שיהיה זה למעלה וזה למטה וטבעם אחד, כי למעלה אין מים בפועל, אבל פירושו שהוא הבדיל ביניהם הבדל טבעי ושם קצת זה אשר קראו מים תחלה אשר עליו נאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים דבר אחד בצורה טבעית הלבישו ושם קצתו בצורה אחרת וזהו המים, ועל זה אמר ולמקוה המים קרא ימים, הנה כבר גלה שזה המים הראשון שנאמר בו על פני המים אינו זה אשר בימים אבל קצתו נבדל בצורה אחת למעלה מן האויר, ועל זה נאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים שהאויר יקיף את המים מכל צדדיו בין מלמעלה בין מלמטה בין מכל הצדדין וקצתו הוא זה המים אשר הוא למטה אשר נקרא ימים, ויהיה אמרו ויבדל אלהים בין המים אשר מתחת לרקיע כאמרו ויבדל אלהים בין האור ובין החשך אשר הוא הבדלה בצורה אחת. והרקיע עצמו מן המים נתהוה, אמרו המפרשים כי האד הלח יעלה למעלה אצל האויר החם ואלו יקראו מים עליונים ולמטה מאלו הרקיע אשר נמצא בו האד הלח רב ויתעבה שם באופן שזה החלק קר ושיגיע האד הלח אל זה המקום יתהוו שם המים, א"כ ימצאו בכאן שלשה מיני מים, המים העליונים אשר הם ממעל לרקיע והם האד החם, והרקיע עצמו אשר הוא החלק אשר נקרא אבני שיש טהור והוא החלק הקר, ואלו המים אשר למטה שהם היסודיים אשר נתהוו בחלק הקר, וזהו מ"ש הנה כבר התבאר שחמר אחד היה משותף והוא האד הלח וקראו מים ואחר הובדל בשלש צורות והיו קצתו ימים וקצתו ברקיע, והוא החלק הקר מהאויר וקצתו על הרקיע וזה כלו חוץ לארץ, אמנם שזה למעלה מן הרקיע נקרא מים בשם לבד לא שהוא אלו המים המיניים, הנה כבר אמרו בו חכמים ארבעה נכנסו לפרדס אמר להם רבי עקיבא כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שכן כתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. וה"ר משה הנרבוני פירש כי המים אשר מעל לרקיע הוא החלק הקר מן האויר אשר נתהוה ממנו המטר והרקיע וכל האויר אשר למטה ממנו עד הגיעו אל מקום המים, ואמנם נקרא מים למה שהאד הלח יערב בו בכל חלקיו ולא יתהוה ממנו המטר למה שזה חלק מהאויר הוא חם בעבור התהפכות הניצוץ אבל אם לא יגיע שם התהפכות הניצוץ היה עם החלק הקר א"כ אמרו והמים אשר ממעל לרקיע הם החלק הנקרא לחכמים אבני שיש והוא החלק הקר ואמנם המים אשר מתחת לרקיע הם אלו המים היסודיים אשר הם מים בפועל. ואמנם מ"ש חכמים כי הרקיע מן המים נתהוה הוא האויר עצמו אשר מתחת מהרקיע והוא החלק הקר עד הגיעו אל מקום המים היסודיים ואין הפרש למים העליונים לאלו המים אשר ברקיע אלא כמלא נימא כי לא יתחלפו אלא מצד חלוף ניצוץ השמש, ויראה לי שזהו הפירוש האמתי והראיה על זה כי לזה המקום נקרא אבני שיש טהור שהוא חלק קר ולח, ועל זה אמר הרב שכוונו באמרם המים למעלה מהרקיע אל תאמרו מים מים שכן כתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, וגם כי כפי פירוש המפרשים האיד הלח אשר הוא למעלה מחלק הקר לא יפעל דבר בהויית המים כפי מה שהתבאר בספר האותות, אבל החלק הקר מהאויר הוא אשר יפעל המים ואלו נקראו מים עליונים זכרים כי הם הפועלים אלו המים, הנה כשתסתכל בזה הענין ותבינהו תבין כל מה שהתבאר בספר האותות ותשקיף כי כל מה שאמרו חז"ל אמרו הפילוסופים:

וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו העלה אשר בעבורה לא נאמר ביום שני כי טוב וכבר ידעת מאמרם בזה על צד הדרש, הטוב שבהם שהם אומרים לפי שלא שלמה מלאכת המים ועלת זה מבוארת אצלי, וזה כי כל אשר יסדר הענין מעניני המציאות המתחדשים על ההמשך המתמידים המיושבים אמר בזה כי טוב. וזה הרקיע והדבר אשר עליו שנקרא מים, הענין בו מן ההסתר, וזה שאם יובן כפי פשוטו יהיה הענין בלתי נמצא כלל שאין שם גוף אחד בלתי היסודות בינינו ובין השמים ואין שם מים למעלה מן האויר כל שכן שידמה מדמה שזה הרקיע ומה שעליו הוא למעלה מן השמים כי יהיה הענין יותר נמנע ויותר רחוק משיושג כי גשם ההוה הנפסד לא יהיה על הנצחי:

ואם ילקח לפי הנסתר ומה שנרצה בו הוא יותר נעלם. ר"ל שהוא צריך שיהיה מן הסודות החתומים שלא ידעוהו ההמון למה שההמון ראוי שיחשבו שיש אוצרות מטר ואוצרות שלג למעלה, והענין שהוא כן איך ראוי שיאמר בו כי טוב ואמנם ענין כי טוב נגלה התועלת וכו':

ואי אפשר לי מבלתי שאוסיפך ביאור שזה ואם הוא חלק גדול. ר"ל שהויית המטר והרקיע עם היות שהם חלק גדול מהנמצאות ממנו אינו תכלית מכוונת מהנמצאות מצד עצמם שמציאות המטר אינו מכוון מצד עצמו אלא מצד דבר אחר והוא שיעלו האדים והלחות מהארץ ותתיבש ואז תתגלה הארץ ויתהוו שם הצמחים והבעלי חיים, וא"כ אחר שהמטר אינו מכוון מצד עצמו אלא הכנה לשלמות אחר והוא הראות היבשה אין ראוי שיאמר בו כי טוב כ"א בהגעת התכלית והוא הראות הארץ, וביום השלישי נאמר כי טוב שני פעמים לשני תכליות, ועל כל זה כוונו ז"ל באומרם לפי שלא נשלמה מלאכת המים כי אינה נגלית להמון ואינה מהדברים המכוונים מצד עצמם, וזהו מה שרמז הרב באמרו על דרך דרש הטוב:

וממה שצריך שתדעהו שהחכמים כבר ביארו שהעשבים והאילנות אשר הצמיחם השם מן הארץ אמנם הצמיחם אחר שהמטיר עליהם, ואמרו ואיד יעלה מן הארץ אמנם הוא ספור הענין הראשון כי זה ממנהג המקרא והבן זה:

וכבר ידעת אתה המעיין כי ראש סבת ההוייה וההפסד אחר כחות הגלגליות והוא בריאת השמים האור והחשך ומה שימשך אחריהם מן החום והקור, ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות כי יעלו אשר למטה וירדו אשר למעלה, ובאור ובחשך ישתנו מזגיהם כי האור מחייב החום והחשך יחייב הקור והחום ירחיב ירפה יבשל ויגדל, והקור יקביץ ויגביל המהוה, וזולת זה מן הפעולות המיוחדות להם, והוא אמרו יהי אור ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, ובתחלת המזגות התחדש מהם שני אידים אשר הם תחלת סבת אותות השמים אשר המטר מהם והוא ההכרחי במציאות, והוא אמרו יהי רקיע בתוך המים והם גם כן סבת המקורים והראות היבשה מצד העלות האדים ואח"כ יתרכבו הצמחים, והוא אמרו יקוו המים תדשא הארץ ואחר הצמחים בע"ח והוא אמרו ישרצו המים וההרכבה האחרונה הוא האדם ולכן אמר אחר תדשא הארץ, תוצא הארץ נפש חיה, נעשה אדם, כי הוא המורכב האחרון וכל הצורות אשר לפניו מתקבצות בו במדרגת החמר, וצלם אלהים מצד הצורה:

ושהחשך הוא טבע מציאות זה העולם התחתון כלו והאור מקריי מתחדש חוצה לו הלא תראה שבהעדר האור ישאר הענין הנח. ר"ל שישאר בלא שום שלמות, ורמז בזה הרב כי העדר מחובר לזה העולם מצד עצמו ומצד ההיולי, והטוב והמציאות הנצחיות נמשך לו מצד השכלים הנבדלים הנקראים אור באמת, ואחר שתבין זה כי מצד האור והחשך יתחדשו כל הדברים והוא הסבה בהויית הדברים ויתחדשו בזה אחר זה, תבין כל מה שבא במעשה בראשית כי הקדים הכתוב האור והחשך ונבראו הדברים ראשון ראשון כי קצתם סבה לקצתם, וזהו סוד הימים הנאמר במעשה בראשית כפי מה שאז"ל קורא אני אליהם יעמדו יחדו והבן זה:

וממה שצריך שתדעהו אמרם כל מעשה בראשית בקומתם נבראו בדעתם נבראו בצביונם נבראו, יאמר כי הדברים הטבעיים נבראו על שלמות חמרו ועל שלמות צורתו ועל נאות שבמקריו, כי השם הוא היוצר הוא המיפה הוא עשך ויכוננך ואין כילות שם, והחסרון מצד המקבל, וזה שורש גדול כבר התבאר בחכמה הטבעית שהדברים הטבעיים יש להם חמר מיוחד ונאות לשיחול הצורה והצורה היותר נאותה שאפשר שיהיה חל בזה החמר והמקרים היותר טובים ג"כ ולכן נבראו הדברים הטבעיים על תכלית השלמות שאפשר שיהיו:

ומה שצריך שתבחנהו מאד זכרו בריאת אדם בששת ימי בראשית וחתם הבריאה כלה ואמר אחר זה ויכלו השמים וכו' למה שהאדם הוא תכלית האחרון, ופתח פתח אחר לבריאת חוה מאדם עם שקדם שנבראת עמו, וזכר עץ החיים ועץ הדעת וזכר שזה כלו היה אחרי שהושב אדם בג"ע, וכל החכמים מסכימים שזה הענין כלו היה ביום הששי, שלא נשתנה הענין בשום פנים אחר ששת ימי בראשית, כי הדברים הטבעיים אחר שנבראו לא היה בהם שנוי כלל כי הדברים היו אחר זה כמו שהיו ביום הששי והם עתה כמו שהיו והבן זה, ולזה לא יגונה דבר מן הענינים ההם כמו שאמר שעד עתה לא היה הטבע נח:

ומזה אמרם אדם וחוה נבראו כאחד מתאחדים גב לגב. אשר הרמז בזה כי אף שמעשה בראשית כלו כמשמעו יש בו רמז כי האדם הוא מורכב מחמר וצורה ונברא אדם מאלו השני מקבילין כאלו הוא אחד והוא רבים והחמר פונה למטה והצורה למעלה. והוא נחלק זה רוחני וזה גשמי ולקח חציו והוא חוה והובא אליו כי הפועל קודם למה שבכח כי הפועל יכין החמר אל שיקבל צורתו ולכן היה אדם קודם חוה והובא אליו והם שנים מצד ואחד מצד, וזה כי הם שנים במאמר ואחד במציאות כמו שאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי. שהשם על שניהם יחד אחד, כי האחד לבדו אינו אדם:

אשה כי מאיש לוקחה. ולא נלקח האיש מן האשה כי מהכח לא יעשה מה שבפועל ולכן הובאה האשה אליו לא האיש אל האשה והבן זה, ואם המפרשים הלכו בדרך אחרת. והבן אמרו אחד מצלעותיו חדא מסטרוהי והביאו ראיה מצלע המשכן ומה גדול סכלות מי שלא יבין זה וחשב שאין לו תוך אלא שהוא כמשמעו:

וממה שצריך שתדעהו מה שהביאו במדרש אמרו שהנחש נרכב והוא היה כשיעור גמל ושרוכבו הוא אשר השיא את האשה ושהרוכב הוא סמאל. והרצון בזה כי הנחש הוא הכח המדמה כי בו ינחשו המנחשים והוא כשיעור גמל כי ידמה צורות זרות ודמיונות חזקות, ולכן היה הנחש כשיעור גמל, ושהרוכב הוא סמאל כי אחר השגת הדמיון יניע הדמיון כמו שהתבאר בספר הנפש, כי כשהדמיון ישיג שום דבר ויראה שהוא ערב יתאוה והכח המתעורר והוא השטן המשטין האדם מדרך הטובה לדרך רעה ישיא אל החמר כי הכחות הגשמיות הולכות אחריו והוא הנפש המרגשת כי היא היתה אם כל חי כי הוא עצמות שאר הב"ח והוא אשר השיא את חוה, כי הנחש כל דבריו אינם אלא עם הנפש המרגשת כל שכן הרוכב שהוא סמאל יאמרוהו על השטן תמצא אומר במקומות רבות בא סמאל אצל אברהם אמר לו סבא וכו' עד שלא ירצה להקריב יצחק, וכן רצה להכשיל יצחק שלא ימשך אחר רצון אביו, והנה כבר התבאר לך שם סמאל ונקרא סמאל שטן בעבור שמסטין האדם מדרך טובה לדרך רעה, ונקרא סמאל שמסמא האדם ומעוותו מהדרך הנכונה, כמו שנקרא נחש המדמה למה שהוא סבה למנחשים ולקוסמים ולעסוק בדברים בטלים כמו המנחשים והקוסמים:

ואמרו בבאו להשיא את חוה היה סמאל רוכב עליו והקב"ה שוחק על גמל ורוכבו. והרצון בו שהשכל האמתי שוחק על אלו הפעולות הגופיות אשר אין בהם שלמות הנפש כלל. והחכם רבינו משה הנרבוני פירש כי השכל הנקנה לא נתן ביד שטן ולא ביד הנחש ולכן היה שוחק ושמח למתנת חלקו כי הוא נצחי:

וממה שצריך שתדעהו היות הנחש לא קרב לאדם ולא דבר עמו ואמנם השתדלותו וקרבו לחוה. שהכח המדמה אי אפשר שיעשה פעולתו בעת היות שכל האדם המשכיל בפעל וזהו שאינו מדבר עמו ואינו מתקרב עמו כי פעולת הדמיון הפכית לפעולת המושכל:

ובאמצעות חוה נזוק אדם. ר"ל באמצעות כחות הנפש להיות נוטים לדברים המפורסמים נזוק השכל ומעלה חלודה, א"כ נמצא שהנחש והוא הכח המדמה גורם שיטה הנפש לדברים המפורסמים ובאמצעות הנפש נזוק השכל שהיא הנפש המרגשת, כי בעבור שהנחש שהוא הכח המדמה ישיא את חוה שהיא אם כל חי והיא הנפש המרגשת לא ימשך השכל העיוני להשיג המושכלות ולא יעלה מעלה מעלה אבל ירד מטה מטה ויאבד, וכבר התבאר כי הפסד האדם נמשך אחר החמר:

ואמרו והשנאה שלמה אמנם היא קיימת בין אדם וחוה ובין זרעו ובין זרעה. ר"ל שהשנאה קיימת בין המדמה ובין הנפש בכללה ובין זרע המדמה ובין זרע הנפש כי לא לבד יעיק כח המדמה לשכל אבל יפסיד הנפש המרגשת כי בהמשך האדם אחר התענוגים יאבד הגוף. ולא לבד יאבד הנפש המרגשת אבל זרעה, כי הנפש עקר מציאותה הוא בעבור הכח העיוני והשכלת הדברים והוא הזרע הנשאר הנצחי הקיים מהאדם והוא הנשאר מכל הדברים הנפשיים וזרע הכח המדמה הוא פעולתו בדברים החמרים והעיוני הוא רוחני והמדמה הוא גשמי והרוחני והגשמי הם הפכים:

ואין ספק שזרעה הוא זרע האדם. ר"ל שזרע הנפש בכללה הוא בעבור השכלת הדברים:

ויותר נפלא מזה הקשר הנחש בחוה. ר"ל זרעו בזרעה ראש ועקב והיותה מנצחת לו בראש והוא מנצח לה בעקב. הרצון בזה שזרע האשה והוא העיוני יבא בדמיון בראש כי כשהדמיון רוצה להמציא צורות שאין להם מציאות בשכל יבטלם באופן שלא יקום ולא ירים ראש, והמדמה הוא מנצח לו בעקב כמו שהנשוך בעקבו לא יוכל לרוץ ולמהר ללכת כן מי שהוא בעל דמיון לא יוכל במהרה להשכיל המושכלות, או ירצה כי השכל יבטל פעולות הדמיון ויבטל בריותיו כמו שאמר, ואמנם בסוף יוליכנו לאבדון כי מי גבר יחיה ולא יראה מות כי אחר שבעים שנה מפיל השכל את הדמיון ואחר זה יחיה האדם בנפש המשכלת לא בנפש המדמה:

ומהמאמרים הנפלאים וכו' משבא נחש על חוה הטיל בזה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עו"א שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. הרצון בזה מי ששלט הכח המדמה על הנפש המרגשת הטיל בה זוהמא להמשך אחר התאוות הגופניות, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כי נתקדשו במצות ופירשו מהאשה ומכל תענוג גשמי, עו"א שלא עמדו על הר סיני וכו' איך תפסק זוהמתן והם משביעים לרשע ומגדלים אותו ומשמינים עד יפער סמאל פיו ולשונו לבלי חק:

וממה שצריך שתדעהו אמרם עץ החיים מהלך ת"ק שנה וכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו. ר"ל כל הנמצאות שהם תחת גלגל הירח הם עץ החיים כי הלוקח מהם עץ חיים לנפשו ומבואר בחכמת התכונה כי ממרכז הארץ ועד קבוב גלגל הירח מהלך ת"ק שנה, וזהו מימי בראשית מתפלגין תחתיו ירצה כל חכמת הטבע וביארו בו כי הכוונה בזה השיעור הוא עובי גופו והוא קורתו הגדולה קודם שתשלח פארותיו לא המשך ענפיו. אמרו לא סוף נופו אלא קורתו מהלך ת"ק שנה, ופירוש קורתו עובי עצו העומד ויהיו הענפים והסעיפים והאמירים רמז לחכמה העליונה:

וממה שצריך שתדעהו אמרם עץ הדעת לא גלה הקב"ה לאדם ולא עתיד לגלותו, וזה אמת שטבע המציאות כן חייב. והרצון בו כי עץ הדעת והוא הנטייה במפורסמו' לא גלה לאדם הרע הנמשך ממנו כי אילו גלו היה העולם חרב כמו שאמרו אלמלא השוטים היה העולם חרב, ואמר ריש לקיש בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלי לא חטאו אנחנו לא היינו באים לעולם דכתיב אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו, אלולי לא חטאו לא היה מוליד, זהו הפי' האמתי ואם מפרשים אחרים דרכו דרך אחר:

וממה שצריך שתדעהו ויקח ה' אלהים את האדם, עלה אותו, ויניחהו בגן עדן הניח לו, לא אמר זה הלשון להעלותו ממקום ולהניחו במקום אלא העלות מדרגת מציאותו באלו הנמצאות הוות ונפסדות, והרצון בו שהאדם בעמדו בגן עדן והוא זה המציאות ומשכיל כל פרטי הנמצאות אחת אל אחת אז הוא במדרגה גדולה ונכבדה ואז הוא בגן עדן, וזה שאמר ויניחהו בגן עדן, ואמרו במדרש תנחומא מאי ויקח ה' אלהים את האדם כדאת אמר ותלקח אסתר אל בית המלך שהיא לקוחה במעלה. וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו אופני החכמה בקריאת בני אדם קין והבל והשלישי שת והיות קין הוא ההורג להבל בשדה ושהם יחד אבדו אף על פי שהאריך לרוצח ולא יתקיים המציאות אלא לשת באמרו שת לי אלהים זרע אחר כבר התבאר זה. והרצון בו כי עקר תולדותיהם של האנשים הם מעשיהם הטובים או רעים ופעולות האנשים נחלקים לשלשה, גשמי בכל, רוחני בכל, אמצעי בין הגשמיי והרוחני, הגשמי בכל הוא האוהב הקנינים ועובד אדמה וזה אינו מבוקש מעצמו אלא בעבור דבר אחר ולכן לא שעה השם לקין ולמנחתו. הרוחני בכל הוא האוהב להשכים ולעיין, ומי שבזה התואר הוא קיים ונצחי דמי לבר אלהין, והאמצעי בין הגשמי והרוחני הוא אוהב הכבודות והוא אוהב היות שר ושלטון ורועה רוח ורודף קדים, ולכן הראשון נקרא קין שהוא רודף הקנינים להחיות הגוף. והשני נקרא הבל כי הכבדות קצת הם מהדברים הנפשיים והטובות אשר קצתם יעמדו בעצמם ולכן כתיב וישע ה' אל הבל ואל מנחתו כי הוא דרך אל ההצלחה כי קנין המדות המעולות הוא מדריך אל השלמות האנושי ואם שניהם יתייחסו אל חוה, והיות קין הורג להבל בשדה כי הכבוד והמעלות יצטרך האדם אליהם בקבוץ המדיני, אבל בהיותם בשדה שם תאבד כל מדה טובה כי האיש הבלתי מדיני לא יתואר לא בצדק ולא ברשע, ושני אלו הכחות אבדו, כי מי שרודף אחר השררה והכבוד יאבד ראשונה וקנין הממון הוא נשאר יותר כמו שאמר מתוקה שנת העובד, ולא נתקיים המציאות כי אם בשת שהוא השכל העיוני כי הוא נשאר מן האדם והוא זרע אדם באמת וזה אמרו ויולד בדמותו כצלמו:

וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו אמר ויקרא אדם שמות למדנו שהשמות הם הסכמיות לא טבעיות כמו שחשבו אנשים זה. הרצון בזה כי השמות לא יורו בטבע על הדברים בשום פנים לא על שכל ענין מורכב ומליצה מורכבת תחקה אותו ולא על שכל ענין פשוט מליצה פשוטה תחקה אותו, ולא שיהיה לנו שום בחירה כלל כמו שיחשבו אחרים, אבל כל הלשונות עם שהם רבים כל אחד דבר כפי הטבע שיחייב אותו האיקלים, ולכן הורה שאין הדבר כן על כי האדם הוא הקורא שמות לכל הבהמה, והורה לנו גם כן הרב כשהאדם הוא המשים שמות לכל הבהמה ומשים שמות לכל הדברים ואין ראוי שיקרא לשון קדש מפני שהוא נתון מהאל, כי הנביא ינבא בלשון אשר הוא מורגל. ומה שצריך שתדעהו ותתבונן באלו הארבע שמות שבאו בערך השמים להשי"ת הם ברא עשה קנה ואל, אמר ברא אלהים את השמים ונאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ונאמר קונה שמים ונאמר אל עולם אלהי השמים אלהי הארץ, ומלת יצירה לא באה כי ירצה לרב שיצירה אמנם נופלת על עשות צורה ותואר או מקרה מהמקרים, צורה טבעית, ותאר צורה מלאכותית, או מקרה מהמקרים האחרים אשר ממאמר האיכות, כי הצורה והתאר גם כן ממקרה, ולז"א יוצר אור מפני שהוא מקרה ויוצר הרים וכן וייצר ה' אלהים. אמנם זה המציאות המיוחד בכלל העולם אשר הוא השמים והארץ התיר להם לשון ברא למה שהוא המציאות מההעדר הגמור ואמר גם כן עשה לצורותינו המיניות אשר נתנו להם טבעיהם, ואמר בהם קנה כי אחר הבריאה והעשייה משל עליהם כמשול האדון על עבדיו והוא עלה להם והם עלולים לו, לא כמו שחשבו המדברים כי אחר הויות העולם לא יצטרך אל פועל, והאמת כי הם עלולים לו והוא עלה להם והוא מושל עליהם והוא קודם במעלה ובעלה כמו שיקדם האדון לעבד, וזה נוטה לצד הקדמות, ולכן אמר בהם מלת ברא ועשה, ואולם אלהי השמים אל עולם הוא בבחינת שלמותו ושלמותם הוא אלהים ר"ל שופט והם נשפטים, לא כענין ממשלת שהוא מקיים להם שזהו ענין קונה, ואמנם בענין בחינת חלקו וחלקם במציאות שהוא האל לא הם ר"ל השמים, שאין השמים הם האל כי אינו האל כח בגוף אבל הוא ית' האל שופט ומנהיג העולם, ולכן נקרא אל עולם אלהי השמים ואלהי הארץ, ואמרו אל עולם השם ית' עלה ושאר הנמצאות הם עלולים ממנו ובמקום עלה לקח שופט ובמקום עלולים לקח נשפטים, וזה אמרו ודע זה:

אמר שם טוב ראיתי לקבץ סודות נדחים בזה הספר במעשה בראשית ע"צ ההערה, מבלתי שאגלה אשר אין ראוי לגלותו. בראשית ברא אלהים, ר"ל בהתחלה ובעלה ברא אלהים העליונים והתחתונים, ותבין את השמים ואת הארץ, עם השמים ברא כל מה שבשמים ועם הארץ נבראת כל מה שבארץ, ויהיה הארץ כולל כל מה שתחת גלגל הירח, ונבראו כל הדברים כאחד ואחר נבדלו וזה סוד הימים שנאמר במעשה בראשית וכבר התבאר זה ותבין, והארץ היתה תוהו ובוהו, שם הארץ הנאמר בכאן יאמר בכלל על כל מה שתחת גלגל הירח, ויאמר על היסוד האחרון לבד, ויקרא אלהים ליבשה ארץ. והנה היסודות שהם ארץ ומים ואויר שהוא הרוח וחשך שהוא האש היסודי נזכרים כפי הנחתם הטבעית, כי ביחדו האויר על פני המים יהיה החשך אשר על פני תהום למעלה מהאויר ותבין, וכבר ידעת כי ראש סבות ההוייה אחר הכחות הגלגליות הם האור והחשך למה שימשך אחריהם החום והקור, ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות ובאור וחושך ישתנו מזגיהם, ותחלת המזג יתחדש מהם שני אידים אשר הם תחלת אותות השמים אשר המטר מהם, והם ג"כ סבת המקורים, ואחר כך הרכבת הצמחים, ואחר כך הרכבת הב"ח, וההרכבה האחרונה הוא האדם, והחשך שהוא ההעדר הוא טבע מציאות העולם כי כלו הווה נפסד, והאור מקרי מתחדש חוצה לו שהוא הקיום והנצחיות, הלא תראה שבהעדר האור ישארו הדברים נעדרים מכל טוב, ובא הכתוב במעשה בראשית לגלות לנו זה הסוד, שבאמצעות האור והחשך נתהוה הרקיע שהוא האויר הלח, וזה האויר מבדיל בין מים העליונים למים התחתונים, והנה מים העליונים הוא מקום אבני שיש טהור אשר נתהוו שם המים, והמים התחתונים אלו המים היסודיים, והרקיע הוא האויר שהוא באמצע שני אלו, ולמה שאלו נבדלים בטבעם אמר ויבדל אלהים בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע, כי הוא הבדל טבעי כמו שהבדיל השם בין האור ובין החושך בהבדל טבעי, והנה האויר סבת הויות המים בהעלת איד ולכן היה סבה להראות היבשה, ואחר כך נתהוו המקורים והצמחים, והנה לא נאמר כי טוב בשני למה שלא נגמרה מלאכת המים למה שאלו הדברים אינם גלוים שיש למעלה מים, וגם כי המטר אינו מכוון לעצמו כמו שכבר ביארנו ותבין, ואחר כך נתהוו הב"ח בין המתהוים באויר בין המתהוים בים בין המתהוים ביבשה, ויהיה האור ג"כ סבת הויות הב"ח וגם סבת הויות האדם כי הוא המורכב האחרון, ולכן אמר במעשה בראשית בתחלת כל דבר יהי אור כי הוא סבת כל דבר, ואחר כך נתחדשו הדברים ונבראו ראשון ראשון, ר"ל שקצתם עלה לקצתם, והנה אמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו על הצורה הטבעית אשר בה האדם הוא מה שהוא ואשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית, ומפני ההשגה השכלית נאמר בו בצלם אלהים, וכאשר ייוחד האדם בענין שבו זר מאד מה שאין בו דבר מן הנמצאות מתחת גלגל הירח, היא השגה שכלית אשר לא ישתמש בה לא יד ולא רגל, דמה אותה בהשגת הבורא ולכן נאמר כדמותנו אשר אינה בכלי, ואם אינו דמיון באמת אבל הנראה מן הדעת תחלה, ונאמר באדם מפני השכל האלהי המתדבק בו שהוא השכל אשר בפועל או הנאצל שהוא בצלם אלהים וכדמותו, לא שהשם יהיה גוף שיהיה בעל תמונה, ויהיה אדם הנאמר במעשה בראשית כולל שם האיש והמין, ולכן נאמר והאדם ידע את חוה אשתו, כי איש העצם לא בא בה"א הידיעה ותבין, וכל מעשה בראשית בקומתם נבראו בדעתם נבראו בצביונם נבראו, כי כל דבר טבעי יש לו חמר היותר נאות שיהיה והצורה היותר נאותה, ולכן נאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, וראוי שתדע כי כל האמירה הנאמר במעשה בראשית הוא על הרצון לא מאמרים, כי אמירה אמנם הוא לנמצא יקבל הצווי, והענין שהשמים והארץ וכל מה שבהם נמצאו בכוונתו וברצונו, לא שנמצאו כחום הנמצא באש ולא כאור המתחייב מהשמש אבל כמושכל המתחייב מהשכל, וכאשר הושאל לשון אמירה בכל מה שנברא בששת ימי בראשית הושאלה לו שביתה ביום השבת באשר לא היתה בו בריאה ונאמר וישבות ביום השביעי, כי העמידה מן הדבור יקרא שביתה כמו וישבתו שלשת האנשים מענות את איוב, או יהיה וינח הפסק הבריאה, ואפשר שיהיה ענינו והניח ר"ל בהמשיך המציאות על מה שהוא עליו ביום השביעי, כי בכל יום מן הששה היו מתחדשים חדושים יוצאים מזה הטבע הנח כי יום ליום יביע אומר, וביום השביעי נמשך הענין והונח על מה שהוא עליו, ויהיה וינפש מענין נפש, וכבר ידעת שתוף נפש שהוא בענין הכוונה והרצון, ויהיה ענינו נשלם רצונו והיות כל חפצו ותבין, וראוי שתבין גם כן מה שביארו שהעשבים והאילנות אשר הצמיח השם מן הארץ אמנם הצמיחם אחר שהמטיר עליהם השם, ושאמרו ואיד יעלה מן הארץ אמנם הוא ספור ראשון אשר היה קודם תדשא הארץ דשא, ולזה תרגם אונקלוס עננא הוה סליק מארעא, ומבואר גם כן מן הכתוב באמרו וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו'. וגם ראוי שיבחין האדם מה שאמר בששת ימי בראשית זכר ונקבה ברא אותם, ואחר כך אמר ויכלו השמים והארץ, ופתח פתח אחר לבריאת חוה מאדם, וזכר עץ החיים ועץ הדעת ודבר הנחש, וזכר שזה כלו היה אחר שהושם אדם בגן עדן, וכל החכמים מסכימים שזה הענין כלו היה ביום הששי, ולא נשתנה הענין בשום פנים אחר ששת ימי בראשית כי מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה, וגן עדן והנהרות ועץ החיים ועץ הדעת וגם כל השאר יש בהם סוד נסתר, כי גן עדן הוא זה המציאות כלו כי המשיגו ויודעו הוא מובטח שהוא בן עוה"ב והיודעו הוא אהוב למעלה ונחמד למטה והוא מתעדן בהשגות האלהיות, ותכלית בריאת האדם הוא כדי שישיג זה המציאות כלו על סדרו ושישיג החיים הנצחיים ויאכל מכל העץ אשר בו שהוא כל הנמצאות בין נצחיים בין הווים ונפסדים, ואין ראוי שיאכל מעץ הדעת טוב ורע שהוא השגת המפורסמות שהם ההנאות הגשמיות והתשוקות המדומות, כי אכילה תאמר על ההשגה, אבל יקח מעץ החיים אשר מהלכו ת"ק שנה והוא קורתו, ואח"כ יאכל מפריו שהם השכלים הנבדלים ושאר הדברים האלהיים ונפשות השמים וכחותיהם והנהגת הש"י לעולם, ולזה יונח אדם בג"ע כדי שישכיל את בוראו, ואם יאכל מעץ הדעת שהוא המפורסמות לא יוכל לאכול לעולם מעץ החיים. והנה חטא אדם הראשון כי קודם שחטא והשתמש במפורסמות היה כמלאך ה' צבאות כמ"ש ותחסרהו מעט מאלהים, וכאשר נטה אל המפורסמות והם התאוות הדמיוניות וההנאות הגשמיות כמו שאמר כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים נענש בששולל מההשגה ההיא השכלית, ובעבור שמרה במצוה אשר בעבור שכלו צווה בה והגיע לו השגות המפורסמות נענש ואז ידע שעור מה שאבד לו ומה שהופשט ממנו והיא השגה שכלית, ולזה נאמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע שהוא כרברביא ולא אמת ושקר, ולכן אמרו משנה פניו ותשלחהו שהוא נאמר על אדם כי כאשר שנה פנותו וכיון אל הדבר שקדם לו הצווי שלא יכוין אליו שולח מגן עדן, כי ההשגה הגשמית מנגדת לרוחנית והם ההנאות הגשמיות, והלוקח מזה העץ לא יוכל לשוב לקחת מעץ החיים אלא בקושי, וזהו העונש דומה למרי מדה כנגד מדה, הותר לאכול מן הנעימות וליהנות בנחת ובבטחה, וכאשר גדלה תאותו ורדף אחר הנאותיו ודמיוניו כמו שאמר ואכל מה שהוזהר מאכלו נמנע ממנו הכל, כי הרודף אחר ההנאות הגשמיות והתאוות המותריות אי אפשר להשיגם כי הם בב"ת ואוהב כסף לא ישבע כסף והרודף אחר השררה השררה בורחת ממנו ובהיות לאדם תשוקה אחר אלו הדברים לא יוכל להשיג הדברים העיוניים אשר אם היה האדם תשוקתו לעיון הותר לאכול מן הנעימות, כי כל דבר יזונהו, ואין צריך לרכוב ימים וללכת באניות ולהביא צידה ממעוני אריות, ולכן מזון האיש אחר העמל והטורח ומה שישיג מהדברים הוא קוץ ודרדר תצמיח לך, וזהו וישלחהו ה' מגן עדן לעבוד את האדמה ואז הוא שוה לבהמות במזונותיו ורוב עניניו, כי יבקש המזון כדי שיחיה הגוף לא לבקש שלמות הנפש ולא לתת לה מזונה האמתי שהוא מאכל התורה והמצות, כמו שאמרו כל אכילה הנאמרת במשלי הוא נאמר על התורה, ובקצת הנוסחאות חכמה כי הם אחים ולא יתפרדו ואם שהאחד נתייחד אל החכמים והאחר אל המון העם, ואמר מבאר לזה הענין אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, כי גם בלא דעת נפש לא טוב, ואז יצדק ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל, והאדם נברא כדי שיהיה נצחי וישיג ההשגות האלהיות כמו שאמר ויהי האדם לנפש חיה, ונפש הוא הדבר הנשאר לאדם אחר המות כמו והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, והדעות האמתיות נקראות חיים, ולכן אמרו צדיקים במיתתם קרויים חיים. ואתה קח לך מזה סוד גן עדן וגיהנם וחטא אדם הראשון וענשו ואין להאריך בו יותר כי הוא מבואר:

וראוי שתדע כי האדם מדיני בטבע אי אפשר לחיות בלי קבוץ, ולכן נאמר לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, ולכן נבראת האשה כי שם אשה הונח ראשון לקבוץ המדיני, ואח"כ מלת אשה הושאל לכל ענין מוכן ומזומן להתחבר, כמו שאמר תהיינה חוברות אשה אל אחותה, וכן החמר והצורה נקראו איש ואשה, וכבר ידעת מאמר אפלטון שהיה קורא החמר הנקבה והצורה הזכר ותבין, כי נבראו החמר והצורה מתאחדים גב לגב, ולכן אמרו ז"ל אדם וחוה נבראו מתאחדים גב לגב שהם אחדים מצד ורבים מצד ושהוא נחלק ולוקח חציו והיא חוה והובא אליו כי הכח יובא אל הפועל והפעל קודם, ואמרו מצלעותיו ר"ל אחד מחלקיו והביא ראיה מצלע המשכן שתרגם אונקלוס מסטר משכנא. ואמנם הנחש הוא הכח המדמה, ושהוא כשיעור גמל כי הכח המדמה מרכיב צורות גדולות וידמה נפלאים, ושרוכבו אשר השיא חוה הוא סמאל כי הכח המדמה אחר שישיג הערב יעורר המתאוה שהוא התאוה ומסטין לאדם מדרך טובה לדרך רעה, ולכן נקרא סמאל, וסמאל הוא רוכב על הנחש וכבר ידעת למה נקרא נחש ולמה נקרא סמאל, והקב"ה שוחק על אלו הכבודות הדמיוניות והתאוות הגשמיות כי הנפש ישאר נצחית אחר המות, וכבר ידעת כי הנחש לא קרב אל אדם אבל באמצעות חוה נזוק והמיתו הנחש, והשנאה השלמה אמנם היא קיימת בין נחש וחוה ובין זרעו וזרעה ואין ספק שזרעה הוא זרע האדם, ויותר נפלא מזה הקשר הנחש בחוה זרעו בזרעה ראש בעקב והיותה מנצחת לו בראש והוא מנצח לה בעקב, וכבר ידעת גם כן אופני החכמה בקריאת בני אדם קין והבל והיות קין הורג להבל בשדה וששניהם נאבדו אף על פי שהאריך לרוצח לא נתקיים המציאות אלא בשת, וכבר ידעת מה שאמר ויקרא האדם שמות למדנו שהשמות הסכמיות לא טבעיות, והנה הכרובים ולהט החרב כי האמת פעם יציץ פעם יעלם כאלו להט החרב המתהפכת, והנה הכרובים רמז על הכח המדמה ועל המחשב ועל השכל ההיולי, וכבר ידעת כי ילד ובן שם משותף ומי שלמד ענין לאיש והועילו דעת כאלו הוליד האיש ההוא ולכן נקראו תלמידי הנביאים בני הנביאים, ובזאת ההשאלה נאמר ויחי האדם מאת שנה ויולד בדמותו כצלמו, כי כל מה שקדמו לו מן הבנים קין והבל לא הגיע להם הצורה האנושית אחר שלא ישתמשו בצורה הרוחנית והוא השכל האלהי, ולזה נאמר בשת בצלם אדם ודמותו הנאמר עליה בצלם אלהים ודמותו, וכל מי שאין לו זאת הצורה אשר ביארנו ענינה אינו איש אלא בהמה על צורת איש ותבניתו אבל יש לו יכולת על מיני ההיזק, כמו שאמר הפילוסוף רעות רבות יעשה האדם הרע מחיות היער, כי השכל והמחשבה שהיו מוכנים להגעת השלמות אשר לא הגיעו השתמשו במיני התחבולות המביאות לרע, וכן היו בני אדם הקודמים לשת, כמו שאמרו במדרש כל אותם מאה ושלשים שנה שהיה אדם נזוף היה מוליד רוחות ושדים וכאשר רצהו השם הוליד בדמותו, והוא אמרו ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד, ואתה המעיין תבין מזה מה שראוי להבינו כי יתבארו בזה ר"ל בשתוף בן וילד דברים נפלאים, וכתב הרב כי כל האנשים הנמצאים מאדם ועד נח ומנח עד אברהם לא היו כלם חיים אלא כמו חיותנו היום כמו שאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, ולא חיו הזמן אשר אמר החיים ארוכים אלא אותם האנשים הנזכרים בתורה והיה זרות באיש ההוא אם לסבות רבות למזונו והנהגתו או על דרך המופת, ולא יסבול שיאמר בזה זולת זה, ואחר ראוי שתדע כי נאמר במעשה בראשית אלהים ואמר בראשית ברא אלהים ר"ל המציאו מהעדר ועשה לצורותיו המיניות, ונקרא אלהים לא שהוא אדון להם כי כבר נאמר קונה שמים וארץ, אלא שהם נשפטים כי הוא מנהיג העולם מטובו והם מונהגים ממנו. הנה כללנו לך בזה כל מה שאמר הרב במעשה בראשית ואם חסרנו דבר הוא בעבור שאין ראוי לגלותו, ובעבור שהרב העלימה בתכלית ההעלמה, האל יכפר בעבור מה שכתבנו כי ההכרח יביאנו ההגלות אל המשכילים קצת הגלות ואם ההעלמה ראויה כדי שלא יקרב אליו זר: