דע כי ההקש בין הספקות המתחייבות בזה הפרק, הורה לנו הרב שאין ראוי להכריע בין שני חלקי הסותר בעבור רוב הספקות, אבל בעבור גודל הרחקתם וחלוק המציאות עליהם לא שיהיו חולקים על הפרסום, ואפשר שיהיה הספק האחד יותר גדול מאלף ספקות אחרות, ואפשר שיהיה הספק האחד גדול ירחיק סותרו ולא יקבלהו האדם אם בעבור שגדל על הפכו או בעבור תועלת מכבוד או ממון כי השחד יעור עיני חכמים ולזה יתעוור האיש הנבון מראות הנכונה:
אמנם כיוצא באלו הענינים אפשר לחלוק עליהם הרבה, הרצון כשיעיין האדם בדברים מצד הספקות לא מצד המופת והבא בעיון להכריע אחד מחלקי הסותר צריך אל תנאים רבים, ראשונה שידע שעור שכלו ושלמות טבעו וזה יהיה בהתלמד החכמות הלמודיות והשגת דרכי חכמת ההגיון, כי חכמת הלמודיות תרגיל השכל לעשות מופת ולהבין הענינים על אמתתם מבלתי התערב בהם העצמותי במקרי, וחכמת ההגיון בה יקנה האדם פלס ומאזני משפט לדון בין האמת והשקר ובין האפשר והמחוייב והנמנע. והתנאי הב' ידיעת החכמות הטבעיות ואמתתם, כי ידיעת החכמה הטבעית הוא פתח ושער ליכנס בחכמת האלהיות והמעיין בטבעיות הוא יושב בפרוזדור בבית המלך. התנאי השלישי שיהיה האדם בעל מדות טובות, כי כשימצא האדם עצמו נוטה אל התאוות ואל ההנאות בין שיהיה בטבע בין שיהיה בבחירה ורצון או אוהב הנצוח והשררה ובוחר הכעס והקצף והעביר הכח הכעסני ושלח רסנו הוא לעולם יחטא ויכשל כשילך, כי יבקש דעות יעזרוהו על מה שטבעו נוטה אליו. והנה הרב גזר כי הגוזר דין בדברים העיונים ראוי שיהיה טוב השכל ושיהיה לו ידיעה להשכיל הענינים על אמתתם, וזה יהיה בשלשה דברים, הא' בידיעת החכמות הלמודיות ובידיעת חכמת ההגיון, והב' שיהיה חכם בדברים הטבעיים, והג' שלא יהיה רשע ולא יהיה לו שום נטיה לא בטבע ולא בהרגל כי זה מונע גדול להשגת האמת, ואם לגזור גזר דין בין אדם לחבירו צריך שיהיה הדיין מבין ובעל שכל ישר וחכם ושלא יהיה רשע ובעל תאוות, כל שכן שצריך אלו התנאים בדיני נפשות שהם לגזור בין האמת והשקר ובין המחוייב והאפשר והנמנע. ואמנם העיר הרב על זה כדי שלא תרומה, שהנה אפשר שישים אדם ספק בספק שיספקהו על חדוש העולם ויוסת האדם בו מהר מבלתי שיעיין אם הספק הוא מופת אם לא, ואם יעשה האדם זה יסתור יסוד הדת כלו ודבר סרה על השם שיבטל יכלתו כמ"ש, וראוי לאדם שיהיה חושד שכלו ויקבל שהעולם מחודש משני נביאים שהם עמוד תקון המין האנושי באמונתנו וקבוצנו, ולא תטה מדעת החדוש כי אם במופת וזה בלתי נמצא בטבע, ולא ידקדק עוד המעיין בזה המאמר הספורי לסמוך בו המאמר בחדוש העולם. הנה אמר הפילוסוף אריסט"ו באמהות ספריו מאמרים ספוריים לסמוך דעתו עליהם בקדמות העולם, ובכיוצא בזה נאמר באמת לא תהיה תורה שלמה אשר לנו כשיחה בטלה שלהם כשיהיה סמוך דעתו בהזיות הצאבה ואיך לא נסמוך אנחנו במאמר מרע"ה, וכבר ייעד הרב לבאר הספקות העצומות המחייבות למי שיחשוב שהגלגל כללה חכמת האדם וידיעת סדר תנועותיו והיותם ענינים טבעיים נמשכים כפי משפט החיוב מבוארי הסדור והערך, וזה יהיה בפרק שאחר זה: