דע כי אחרוני הפילוסופים האומרים בקדמות העולם וכו'. רצה הרב להניח דעת אחרוני הפילוסופים ואחר יבטל דעתם ואחר יחזור להניח דעת אריסט"ו ואיך נתחייבו כל הדברים על צד החיוב ולא על צד הכוונה, ואחר בפרק כ"ב יבטל שיהיה על צד החיוב אלא על צד כוונת מכוין, ואם הוא בכוונת מכוין יחוייב שיהיה מחודש, ואמר דע כי אחרוני הפילוסופים האומרים שהעולם קדמון חשבו שהשם יתברך פועל העולם ובוחר מציאותו ומכוונו ומיחדו כפי מה שהוא, אלא שמן השקר שיהיה זה עת בלתי עת, אבל כן היה ויהיה תמיד, והנה לסלק הספק והוא אם העולם קדמון איך יצוייר שיהיה מכוונו, אמרו כי אנחנו לא נצייר שפועל פועל דבר אלא כשיקדם הפועל לפעלו בזמן כפועלים המלאכותיים וזה היה בעבור כי כל מה שנעשה אנחנו הם פעולות אחר ההעדר יחוייב שלא נצייר פועל אלא כשיקדים הפועל לפעלו, ואמנם הש"י אשר אין בו העדר כלל ולא דבר בכח כלל לא יקדם לפעלו אבל לא סר היותו פועל למה שהוא נמצא תמיד, וכמו שעצמו נבדל מעצמנו הבדל גדול כן יש הפרש בין יחס פעלו אליו ליחס פעלנו אלינו, עוד אמר וזה ההקש בעצמו אמרו בהתיחדות, כי אין הפרש בין אמרך פועל אם הוא פועל תמיד או רוצה שהוא רוצה תמיד או מכוין שהוא מכוין תמיד שיהיה העולם כמו שהוא ובוחר או מיחד בזה הענין. הנה כבר התבאר לך אתה המעיין במאמרי זה שאלו שנו מלת החיוב והשאירו ענינו, הרצון בזה שבמקום אמרם מחייב אמרו מכוין ובאמרם מכוין תמיד אמרו שהוא על צד החיוב, אולי כיוונו ליפות המליצה, כי ענין זה המציאות מתחייב לעלתו תמיד בהתמדה והוא השם כפי מ"ש אריסט"ו, הוא ענין אמרם שהעולם הוא פעל האל או בכוונתו ורצונו ובחירתו ויחודו אלא שלא סר היותו כן ולא יסור, כמו שזריחת השמש הוא פועל היום בלי ספק ואע"פ שלא יקדם אחד מהם לאחר בזמן. ואין זה כוונת השם אשר נכוין אל זה אנחנו במלת כוונה, אבל ארצה בו שהוא רוצה לומר העולם אינו מחוייב מאתו כעלול לעלתו אשר אי אפשר הפרדה ממנו אלא אם תשתנה עלתו, כי אנחנו נאמר שאי אפשר שיהיה העולם נאצל מהבורא כאור מהשמש, ואין ויכוח בשמות שתאמר שזה על צד החיוב או על צד הכוונה אלא שהעולם אינו נאצל מהבורא ע"צ החיוב, ובעבור שכיוון בו לעשותו היה נמצא לא בעבור שהוא מחוייב שימצא ממנו, א"כ אם יתבאר שהוא בכוונה יתבאר שהוא מחודש, אם כן כבר התבאר השאלה הב', והוא כי בהיותו בכוונה אם אפשר שיהיה קדמון כמו שחשבו אחרוני הפילוסופים והוכחנו שאי אפשר להיות קדמון. ואחר זה נשוב אל השאלה האחרת והיא ההתחלפות הנמצא בעולם אם יהיה בכוונת מכוין לא ע"צ החיוב או הוא כלו ע"צ החיוב, ואם נבאר שימצאו חלופים רבים שאי אפשר שימצאו ע"צ החיוב אם כן התחייב שיהיה העולם מחודש, וז"א, וכשתבין הענין כן יודע כי מן השקר המאמר בהיות העולם מחוייב ממציאות השם התחייבות העלול לעלתו ושהוא מפעל האל וייחודו. הנה כבר התבאר הענין והגיע המאמר אל חקירה על זה החלוף הנמצא בשמים אשר יתבאר במופת שאי אפשר לו מבלי סבה, אם הסבה ההיא עלת זה החלוף, וכן יתחייב ממציאותה כפי מה שאמר אריסט"ו, או הסבה ההיא הפועלת לזה החלוף המיוחדת לו על צד אשר נאמין אנחנו שהש"י קדם לעולם ואחר כך בראו, וכיוון בו כי זאת האמונה היא אמונת קהל עדת ישראל הנמשכים אחר תורת משה רבינו ע"ה, והנה נבאר שאי אפשר שיהיה ע"צ החיוב א"כ לא ישאר אלא ע"צ הכוונה וא"כ יחוייב שיהיה העולם מחודש, וזה יהיה אחר שנקדים הקדמה, והיא, שהפילוסופים אומרים שהשכל הראשון יתחייב מהשם, והשכל הב' יתחייב מהעלול הא', והג' מהעלול הב', וכן יתחייבו השכלים הנבדלים זה אחר זה, וכן יראה שהגלגלים יתחייבו מהשכלים כי כל שכל מהשכלים זולת השכל העשירי שהוא השכל הפועל מכל אחד מהם יתחייב גלגל וימשך ממנו ולמה שהסדר ההוא מפורסם איך נתחייבו הגלגלים לא האריך הרב הנה. ולזה אמר והסדר ההוא המפורסם אשר כבר ידעת ממקומותיו וכבר דברנו הנה ממנו ראשי דברים. מבואר הוא שהוא לא ירצה בזה שזה הוא ואח"כ נתחדש זה המתחייב ממנו, שהוא לא אמר בהתחדש דבר מאלו, ואמנם ירצה בחיוב הסבה כאלו אמר השכל הראשון סבת המציאות השכל השני והשני סבה לג' והם עלולים קצתם מקצתם כמו שהאור ימשך מהשמש, וכן הדברים בגלגלים ובחמר הראשון, והנה העולם כלו בכללו נתחייב מהסבה הראשונה חיוב תמידי ונצחי עד שהוא ית' עלה רחוקה לכל הדברים והוא עלה קרובה לשכל הראשון שהוא העלול הראשון, ואנחנו נאמר שכל אלו הדברים הוא עשאם בכוונה ורצון וזה הנמצא שלא היה נמצא ושב עתה נמצא ברצונו, והנני מתחיל בזכרון ראיותי בהכריעי להיות העולם מחודש כפי דעתנו בפרקים הבאים: