הדרך הראשון אשר יזכרו, שיתחייב לנו בו כפי מחשבותם, שהשם יצא מהכח אל הפועל כשיהיה פועל עת אחת ולא יפעל עת אחרת, וסתירת זה הספק מבוארת מאד וכו', כי זאת ההקדמה אמנם יתבאר במופת בבעלי חומר והיא אמתית, אבל מה שאין לו גוף ואין לו חמר כבר פעל עת ולא יפעל עת אחרת ואין זה שנוי בחק הנפרד ולא יציאה מהכח אל הפועל, והראיה על זה השכל הפועל כי הוא יפעל עת זולת עת, כי ידוע הוא כי השכל הפועל לא יעשה תמיד, כי כשהחמרים לא יוכנו לקבל הצורה מנותן הצורות לא יפעלם הוא, וכאשר יוכנו החמרים יקבלו השפע ממנו, והם צורות הדברים, ואינו יוצא בעבור זה מהכח אל הפועל בעצמו, וכן השם יתעלה יפעל עת ולא יפעל עת אחרת ואינה יציאה מהכח אל הפועל. ואם יאמר אומר שבזאת התשובה יש קצת הטעאה, כי השכל הפועל יעשה עת ולא יעשה עת אחרת בעבור החמרים שלא יוכנו, ואמנם השם יתעלה שאין שום מונע לפעלו ויפעל עת ולא יפעל עת אחרת, יחוייב שיצא מהכח אל הפעל בעצמו, ויצטרך אל מוציא. אמר הרב בתשובת זה הספק העצום כי לא היתה כוונת הרב להגיד הסבה אשר בעבורה יעשה הבורא בעת אחת ולא יעשה בעת אחרת, ולא חייבנו בזה המשל ואמרנו כי כמו שהשכל הפועל יעשה עת אחת ולא יעשה בעת אחרת והוא נפרד, כן השם יתעלה, שנקיש פעולת השכל הפועל לשם יתעלה, לא אמרנו זה ולא עשינו זאת ההטעה, כי אם היה הדבר כן יהיה השם יתעלה פועל בחמרים ובזולת חמר לא יפעל, ויהיה מדרגתו מדרגת השכל הפועל יעשה בעת אחת ולא יעשה בעת אחרת, וכבר ביארנו למעלה שזה שקר, אבל אשר חייבנו והוא חיוב אמתי שהשכל אשר אינו גוף ולא כח בגוף אע"פ שיעשה עת ולא יעשה עת אחרת היתה הסבה אי זה דבר שיהיה, לא יאמר בו שיצא מהכח אל הפעל ולא שיהיה בעצמו אפשרות ולא שהיה צריך למי שיוציאנו מהכח אל הפועל, ואמנם הסבה אשר בעבורה פעל השכל הפועל בעת אחת ולא יפעל עת אחרת היתה הכנת החמרים, והסבה אשר בעבורה לא יפעל השם יתעלה תמיד היה רצונו הקדום, הנה כבר נדחה מעלינו הספק הגדול אשר ספק עלינו בקדמות העולם, אחר שאנחנו נאמין שהוא יתעלה לא גוף ולא כח בגוף, ולזה לא יתחייב לו שנוי כשעשה אחר שלא עשה:
אמר שם טוב העולם אי אפשר שיהיה קדמון, כ"א היה הדבר כן לא היה פועל, כי מה שיפעל עתה היא התנועה ויקרא מניע ולא עושה, ואם (אשר) הוא פועל כמו שהסכימו רוב הפילוסופים יתחייב שיפעל עת ולא יפעל עת אחרת, ואם יהיה השם פועל תמידי יהיה העולם קדמון, וזה בלתי אפשר כמו שאנחנו עתידים לבאר ביאור מיוחד ע"ז הדרוש, ואם הוא בלתי פועל תמידי ויחוייב מצד עצמותו שיהיה פועל, א"כ יתחייב שיפעל עת זולת עת מבלתי שימצא שם יציאה מן הכח אל הפועל, ואם הדבר כן כבר נדחה ממנו זה הספק הגדול, ולהורות זה כי השכל הפועל יפעל בעת זולת עת בלי שיצא מהכח אל הפועל בעצמו, והגשמים יפעלו עת זולת עת מעצמם בעבור יציאתם מהכח אל הפועל, קדם הרב לבאר השפע בפרקים שעברו, לומר כי השם יתעלה כבר איפשר שיפעל עת ולא יפעל עת אחרת מבלתי שיוציאו מהכח אל הפועל מוציא זולתו. ואמר בסוף והבן זה, אם בעבור מה שאמרנו כי ראוי להבין מה שיש בהקדמתו מן הספק כדי להתירו, או בעבור מה שאמר בזה הפרק כי זה אמנם יצדק כאשר הוא מוציא מן הכח אל הפועל בעצמו והם הגשמים, אמנם הנבדל אינו מוציא מהכח אל הפועל אף שיפעל עת ולא יפעל עת אחרת:
הדרך השני הוא אשר חייב בו קדמות העולם להעלות המביאים והמתחדשים המונעים בחקו יתעלה, והתרת זה הספק כבדה מאד והיא דקה ושמענה כו':
הדרך השלישי הוא אשר יחייבו בה קדמות העולם, להיות כל מה שחייבתו החכמה שיוציא כבר יצא וחכמתו קדומה בעצמו יהיה המתחייב ממנו קדמון כו'. אלא שאנחנו נסכל סכלות גמורה דרך החכמה ההיא ומשפטה אחר הרצון, ר"ל שעצמו הוא חכמתו וחכמתו הוא רצונו וכמו שנסכל עצמו כן נסכל חכמתו ורצונו, ואמרו תפול זאת ההרחקה, ר"ל שזאת ההרחקה תהיה נפסדת ונופלת כשנדבר העיון בהשגחה, ואמנם מה שהביאו ראיה שהעולם קדמון מהסכם האומות משכון המלאכים בשמים ומהיות האל בשמים וכן נראה מהכתוב באמרו והשמים כסאי אין זה לראיה על קדמות השמים כו', ואחר שבארתי לך אפשרות טענתנו ושאינה נמנעת כמו שיחשוב מי שאמר בקדמות, אשוב ואבאר הכרעת דעתנו בעיון ואראה מה שיתחייב לדעתו מן ההרחקה בפרקים הבאים: