לא אצטרך להשיב בכל פרק שזה המאמר אמנם חברתיו לך כו'. הראיה הראשונה אשר עשה אריסט"ו לבאר כי התנועה לא סרה ולא תסור היא על זה התואר, אם התנועה נתחדשה אחר שלא היתה וכל מחודש יקדם לו תנועה והוא צאתו אל הפעל והתחדשו אחר שלא היה, תהיה התנועה אם כן נמצאת והיא התנועה אשר בה נמצאה התנועה האחרונה אם כן התנועה הראשונה קדומה בהכרח וילך הענין אל לא תכלית. והרצון בזה כי אם התנועה תתחדש אחר שלא היתה אי אפשר שתהיה מתחדשת אלא עם תנועה כי אם לא יתחדש שנוי לא בפעל ולא במתפעל למה נתהווה עתה ולא נתהווה קודם ואם נתחדש שם שנוי יהיה השנוי קדום ג"כ ויעבור הדבר לבב"ת אם כן יתחייב שימצא בכאן תנועה קדומה. ואמר החכם ר' משה הנרבוני שהוא אמר אם התנועה נתחדשה הוויה כללית וכל מתחדש תקדם היות לו תנועה קודם היותו בפועל והתנועה הקודמת לו היה צאתו אל הפועל והתחדשו אחר שלא היה, הנה התנועה ההווה אשר הונחה הראשונה תקדם לה תנועה והיא צאתה לפועל הנה תהיה התנועה אם כן נמצאת קודם התנועה ההווה והיא התנועה אשר בה נמצאת התנועה האחרונה אשר הונחה ראשונה, א"כ התנועה הראשונה אשר בה נמצאת זו קודמת בהכרח והיא נצחית או ילך הענין לבב"ת כי משפט האחרונה עם הראשונה הוא משפט ראשונה עם אשר לפניה אם נתהווה הוויה כללית ויהיה לשנוי שנוי קודם לו לבב"ת ולא יהיה שם שנוי ראשון שאם לא ימצא ראשון לא ימצא אחרון הנמשך לו. אמר משה זהו הנראה לי מסברת הרב ואי אפשר לי לפרש מאמרו על זולת זה האופן, וזה מקום פלא גדול איך אמר הרב בשם אריסט"ו ולא נמצא זה בכל דברי אריסט"ו לא במאמר הח' ולא בז' מהשמע הטבעי ולא בזולת זה, אבל אמר הפך זה כי ביאר במופתו שאין לתנועה תנועה ולא הבדיל בזה בין התנועה הכללית ובין התנועה הפרטית, וכבר ביאר אריסט"ו שא"א שיהיה לתנועה תנועה בשום פנים, וזה כבר ביארו בחמישי מספר השמע. ואמנם אשר אמרו אריסט"ו באמת בזה הדרוש ר"ל שהתנועה לא הווה ולא נפסדת הוא ע"ד אחר כמו שיבא:
אמר שם טוב הנראה לי בזה בפירוש דעת הרב כ"א היה מטבע התנועה שימצא חדוש לה זה יהיה בשני פנים, אם שתהיה התנועה תכלית שנוי או שתהיה התנועה מצד שהיא תנועה מחודשת כשאר הדברים אשר יתחדשו בתנועה, ואם היה התנועה תכלית שנוי לתנועה אחרת כמו שהוא ההויה תכלית שנוי א"כ יהיה לפני השנוי שנוי וכן לבב"ת ולמה שזה השנוי יהיה שנוי עצמותי כי היה לכל שהוא תכלית שנוי הקודם לו בעצם אם לא ימצא ראשון לא ימצא אחרון, ואם תהיה התנועה נמצאת בתנועה ע"ד מה שהוא הדברים הנמצאים בתנועה והרצון בו כי ימצא בכאן תנועה קדומה שבמציאותה ימצאו כל שאר התנועות:
דרך שני יאמר החמר הראשון המשותף לכל הד' יסודות לא הווה ולא נפסד וכו', דע כי החמרים ימצאו על שני מינים מהם חמרים מהם מורכבים מחמר וצורה כיסודות שהיסודות הם מורכבים מחמר וצורה והם חמרים למתדמי החלקים והמתדמי החלקים הם מורכבים מחמר וצורה, ומהם חמרים לאברים הכליים ואלו כלם הווים ונפסדים, ואמנם ליסודות יש חמר אחד משותף להם בלתי הווה ולא נפסד ולזה הביא ראיה הפילוסוף ואמר שאם היה חמר הארבע היסודות חמר ממנו יתהווה ראוי שיהיה זה המתהוה בעל צורה שהוא אמתת ההוויה כי כל מתהווה הוא מורכב א"א שום מתהווה להיות דבר פשוט, ומופת זה כי הדבר המתהווה יחוייב שיהיה לו נושא ממנו יתהווה אחר שהדבר לא יתהווה מההעדר ואם היה לו חמר אחר זה לא ימלט אם יתהווה החמר מבלתי שיהיה לו צורה יהיה החמר מורכב מדבר שהיה ומדבר שיתהווה אח"כ כי זהו אמתת ההווייה ואם נתהווה החמר מבלי שנתהווה דבר ממה שהיה קודם זה אינו ההווייה כי יהיה הדבר קודם שיתהוה, ומאחר שהחמר הראשון הוא דבר פשוט אי אפשר שיתהווה כי כל מתהווה הוא מורכב מחומר וצורה, ובכלל אלו היה ההיולי הראשון הווה היה לו נושא ממנו יתהווה ואלו לא היה לו נושא ממנו יתהווה היה הנושא הוא אחר שלא יובדל נושאו ממנו בדבר יוכר בו ממנו אחר שלא ימצא דבר יותר פשוט ממנו ולא דבר בהעדר ההרכבה יותר ממנו ולא יהיה בינו ובין נושאו זולתיות כלל והמתהווה א"א שיהיה בינו ובין מה שממנו זולתיות וחלוף בו היה המתהווה זולת מה שממנו יתהוה ואלו היה הוא יתחייב שיהיה נמצא קודם שימצא והיה שיהיה הדבר נמצא ובלתי נמצא יחד וזה שקר, וכן יחוייב אלו היה נפסד בכמו זה הביאור בעיונו וזה כי הנושא אשר היה הוא נפסד ואין חלוף ביניהם כלל ואלו היה הענין כן יהיה נפסד קודם שיפסד וזה בטל. וג"כ אלו היה החמר הראשון הווה הנה היה בכח שיהיה בכח שהוא אם היה הווה היה לו נושא יתהוה ממנו והנושא ההוא בכח והחמר הראשון הוא בעצמו בכח והיה מה שהוא בכח נושא למה שבכח ולא יובדל ממנו והוא שיהיה בכח לשיהיה בכח וכן אם הנחנו נפסד יתחייב שיהיה בכח הנושא אשר יתפסד אליו והנושא ההוא אשר יתפסד אליו לא יפרד ממנו ולא יובדל והיה מה שיהיה בכח קודם שיהיה בכח, ובכלל אילו הנחנו הווה ונפסד יתחייב שיתקבצו הכח והפועל לפי שההווה מורכב מכח ופועל וכבר יתבאר שהוא בכח זה בטל וג"כ אילו היה נפסד יתקבצו המציאות וההעדר במקום אחד מצד אחד וזה ג"כ שקר, וגם כן אילו היה החמר הראשון הווה היה לו נושא יתהווה ממנו ונשאל גם כן בזה הנושא היש לו נושא ובזה הנושא כמו זה ג"כ והיו בכאן חמרים בב"ת להם כ"א תנאי במציאות חברו ואילו הלך הענין למה שאין תכלית לו לא יגיע הענין לחמר הראשון אצלו ואם היה הדבר כן לא ימצא שום דבר אלא אחר הויות חמרים בב"ת אבל נמצא בכאן חמרי דברים א"כ יחוייב שימצא בכאן חמר ראשון לא הווה ולא נפסד. וזה ג"כ יחייב קדמות העולם, למה שההיולי יש בו אפשרות לקבל צורה והדבר לא יצא מהכח אל הפועל בעצמו מבלי מוציא אחר ואלו הדברים לא ילכו לבב"ת אבל יעלו אל תנועות השמים אם כן יביא זה הדרך לקדמות העולם כמו שכבר התבאר במה שעבר, וזה הדרך ילקח מפאת היולי הראשון ומפאת עצמותו:
דרך שלישי לו, יאמר כי חמר הגלגל אין בו דבר מן ההפוך וכו'. למה שכל הווייה והפסד הוא מהפך אל הפך ותנועת הגלגל אין לו הפך אם כן התנועה הסבובית וגרם השמים בלתי הווים ונפסדים, ואמנם התנועה הסבובית אין לה הפך כי אם היה לה הפך התנועה הישרה היא יותר ראויה שתהיה הפך לסבובית מזולתה, וזה שהתנועה הסבובית היא מחוברת מתנועת הגבנינות ומתנועת הסיבוב ושניהם מתחלפים מתנועה הישרה והתנועה הישרה איננה הפך לסבובית אחר שהישרה הפך הישרה כי יתחלפו בין ממנו ואליו ויהיה לה יותר מהפך אחד הנה התנועה הסבובית אין הפך לה, וזה שהתנועות אמנם יהיו הפכיות בין מה שממנו ובין מה שאליו ואמנם התנועות הסבוביות אחר שהיה בהם מה שממנו ואליו אחד בעצמו לא היה אפשר שיהיה להם הפכיות, הנה התנועה הסבובית אין לה הפך. וכל מה שיפסד אמנם סבת הפסדו מה שבו מן ההפכיות כי כי כל הווה נפסד אמנם יהיה מהפכו ויפסד אל הפכו והגלגל אין לו הפכיות הנה אינו הווה נפסד אמנם שאין הפך לו כי הגשמים הפשוטים הפכיים תנועתם הפכיות כי הגשמים אמנם יתוארו בהפכים מצד צורתם שהם התחלות התנועה והגשם הסבובי אין לו תנועה הפכית כמו שיתבאר הנה הגשם הסבובי אינו נפסד ומה שאינו נפסד אינו מתהווה. ויחליט גזרות כוללות, ר"ל מאמרים פוסקים בלי תנאי ויבאר שכל הווה נפסד וכל נפסד הווה וכל מה שלא יתפסד לא יתהווה וכל מה שלא יתהווה לא יתפסד, וזה הדרך בארו אריסט"ו בא' משמים ועולם והוא גם כן מביא אל קדמות העולם:
דרך רביעי כל מתחדש תהיה אפשרות חדושו קודם על חדושו בזמן וכן כל משתנה אפשרות שנויו קודם על שנויו, ובזאת ההקדמה תהיה התמדת התנועה הסבובית ושאין לה תכלה ולא התחלה, וזה יהיה בשני פנים מצד שאפשרות הדבר יקדם לדבר וכל מה שימצא לו קודם ימצא לו זמן וכל מה שימצא בו זמן ימצא בו תנועה א"כ קודם התנועה התנועה, והביאור המיוחד שעשה אריסט"ו על זה הוא על זה התואר, כל מתחדש אפשרות חדושו קודם על חדושו בזמן, ר"ל שכל מה שנמצא אחר שלא היה נמצא קודם היה בכח ואפשרות ואם לא היה בכח ואפשרות לא יתהווה שום דבר כי אמנם יתנועע מה שדרכו שיתנועע וישתנה מה שדרכו שישתנה לא מה שאין לו כח על הפעל, ואחר שהיה כן הכח והאפשרות על התנועה אשר הונחה ראשונה לא ימלט אם היה מחודש או נצחי ואם היה מחודש כל מחודש הוא בתנועה אם כן היה קודם התנועה אשר הונחה ראשונה תנועה, ואם הנחנו האפשרות הקודם על התנועה קדמון הנה יחוייב מזה ג"כ אם הונח כן כשיהיה קודם התנועה תנועה אלא שמן הידוע בעצמו שהוא בלתי אפשר וזה כי טבע הענינים ההכרחיים בלתי טבע האפשריים, וזה שמי שמנוחתו זמן אין תכלית לו א"א אם לא שאין בטבעו כח שיתנועע וא"כ לא יתנועע בעת מן העתים לפי שהמתנועע בעת בלתי עת א"א שימצא בו כח על שני ההפכים זמן אין תכלית לו ואפילו אם הנחנו כן יחוייב שיהיה קודם השנוי המונח הראשון שנוי ראשון לפי שהתנועה הוא דבר מתחדש מהמניע והמתנועע וא"א שיתחדש צרוף מה מבלי שיקדם לו שנוי אחר כ"א היה כח זמן בב"ת נח למה התחיל עתה להתנועע, וא"א מבלי שנוי שימצא במניע ובמתנועע או בשניהם יחד וא"כ יתחייב שיהיה קודם התנועה תנועה ולכן יביא זה הדרך אל קדמות העולם. ואמר הרב כי בזאת ההקדמה ביארו אחרונים מן הנמשכים אחריו קדמות העולם, אמרו העולם קודם שהיה לא ימלט מהיותו מחוייב או אפשר או נמנע ואם היה חדושו מחוייב הנה לא סר מהיותו נמצא א"כ העולם קדמון, ואם היה חדושו נמנע לא יתכן שיהיה לעולם אבל הוא נמצא א"כ אינו מהנמנע שימצא. ואם היה אפשר מי נשא האפשרות ההוא אם כן א"א מבלי דבר נושא האפשרות, כי כשנאמר הילד חכם לא ימלט אם שנאמר שהוא מחוייב שיהיה חכם א"כ יהיה לעולם נמצא עם חכמה ולא תהיה החכמה מחודשת לו אם נאמר שהחכמה נמצאת לילד קודם שימצא לו הוא נמנע ואם הוא נמנע לא ימצא לעולם שיהיה חכם ואם החכמה היא באפשרות יחוייב שימצא דבר שהוא מקבל האפשרות כי אחר ההעדר לא יתואר באפשרות ואם יש בכאן נושא האפשרות יתחייב שיהיה בכאן היולי ראשון כי האפשרות דבר דבוק בחמר הראשון כ"א יהיה לזה אפשרות נושא אחר וזה הנושא אפשרות אחר ימצאו נושאים בב"ת אבל זה שקר, א"כ יחוייב שימצא בכאן נושא ראשון וזה האפשרות יביא אל שימצא בכאן היולי ראשון וכבר בארנו שזה יביא אל קדמות העולם אמר הרב כי זה דרך חזק מאד בקיום קדמות העולם:
החכם ב"ר אמר שאם היה העולם אפשרי קודם שימצא הנה יחוייב שיהיה העולם נצחי כי מה שלא סר היותו אפשר אם הונח שלא סר היותו נמצא לא יחוייב מהנחתו שקר ומה שהיה אפשר שיהיה נצחי הוא מחוייב שיהיה נצחי כי אשר אפשר בו לקבל הנחייות אי אפשר שיהיה נפסד ולכן יאמר החכם שהאפשר בענינים הנצחיים הוא הכרח וגם אם העולם אפשר שימצא נצחי מחוייב שיהיה נצחי כי הטבע לעולם יפעל אחד משני הפכים היותר טוב מהם, ואם היה העולם א"א שיהיה נצחי או אי אפשר שלא יהיה נצחי לעולם יפעל הנצחיות אחר שהנצחיות הוא טוב מהיותו בלתי נצחי:
ואמר הרב כי חשבו קצת משכילים אחרונים מן המדברים שהוא התיר זה הספק ואמר כי האפשרות הוא אצל הפועל לא בדבר המתפעל, והרצון בו כי היה יכולת בשם וכח ואפשרות לעשות העולם ולכן לא יתחייב מזה שיהיה העולם קדמון אחר שהשם יתעלה הוא נושא האפשרות לא דבר זולתו. ואמר הרב כי זאת התשובה אינה כלום מפני שכל דבר שימצא מחוייב שיקדם לו שני אפשרים אחד בפועל ואחד במקבל, כמו שאם ימצא בנאי ולא ימצא בכאן אבנים ועצים לא היה אפשרות להתהוות הבית וכן ג"כ אילו ימצא אבנים ועצים ולא ימצא בכאן בונים לא היה אפשרות להתהוות הבית, לכן יחוייב שיהיה בכאן בכל נפעל ב' אפשריות אפשרות הפועל ואפשרות המקבל, ואם לא לא ימצא שום דבר מהנפעלים, ואלו אמהות הדרכים אשר הלך בהם אריסט"ו בקדמות העולם מצד העולם עצמו, ויש דרכים ג"כ זכרום הבאים אחריו הוציאו מפילוסופיותו יקיימו בהם קדמות העולם מצד האל יתברך שמו:
דרך ראשון הוא על זה התואר. אם השם ית' שמו חדש העולם אחר ההעדר א"כ היה הבורא קודם שיפעל פועל בכח וכאשר בראו שב פועל בפועל וכל מי שיצא מהכח אל הפועל יש בו אפשרות אחד ואי אפשר מבלתי מוציא מן הכח אל הפעל ואם היה הדבר כן מה שהונח ראשון וסבה ראשונה הוא בלתי ראשון, וכח זה המופת הוא על זה התואר, אם השם יתברך פועל העולם אחר ההעדר לא ימלט אם נשלמו כל התנאים להיות פועל או לא נשלמו, ואם נשלמו יחוייב שימצא הפעל ממנו והוא מציאות זה העולם, ואם לא נשלמו יהיה בו אפשרות ויצטרך אל דבר אחר שישלים אותו, ואם כן מה שהונח ראשון הוא בלתי ראשון, וזה הדרך הוא קשה מאד להתפרד ממנו יותר מהדרכים אשר קדמו ואשר יבא אחריו וצריך עיון, ולכן אמר הרב שצריך שיחשוב כל משכיל להתירו ולהסירו וכו':
דרך שני אמרו. כל פועל שיפעל בעת אחד ולא יפעל בעת אחרת בין שיהיה פועל בטבע כאש בין שיהיה פועל ברצון ובחיר' כב"ח או האדם אם אלו הפועלים יפעלו בעת אחד ולא יפעלו בעת אחרת הוא לפי שהפועל בטבע כאש שהוא נמצא לא ימשך ממנו השרפה לזולתו למה שלא ימצא בכאן דבר שיתפעל ממנו, או בעבור שנמצא אבל ימצא לו מונע מפעלו, כגשם הלח כמו התקרה אשר היא מלאה לחות ולא יוכל האש לעשות בה דבר בעבור המניעה שיש לו מפעולתו, או האש שהוא בטבעה לעלות למעלה ולא יעלה בעבור המכריח, והפועל ברצון כמו האדם לא יעשה דבר כמו בית לדירתו בעבור שאין לו ממון או בעבור שאין לו רצון לעשות בית כי די לו לשבת במערה אחת העשויה בטבע ואחר רצה לפעול הבית זה לא היה אלא בעבור שנתחדש לו ממון שלא היה לו או בעבור שראה שיותר טוב לדור בדירה מלאכותית מלשבת במערה או בעבור שנתחדש לו הרצון שלא היה לו מקודם ונתחדש הבית, א"כ כל פועל בעת אחת ולא יפעל בעת אחרת יש לו מונעים או מביאים מתחדשים לו, ואחר שהבורא יתברך שמו אין מביאים לו שיחייבוהו שנוי רצון ולא מונעים אצלו ולא מעכבים שיחדשו או יסורו א"כ אין צד להיותו פועל בעת אחת ולא יפעל בעת אחרת אבל פועלו תמיד נמצא בפועל, א"כ העולם קדמון:
דרך השלישי. יאמרו פעולותיו ית' שלמות מאד אין בהם דבר מן החסרון ואין בהם דבר לבטלה. והרצון בו שאין ראוי להוסיף על פעולותיו ולא לגרוע מהם ושהוא יתעלה עשה כל דבר לפי מה שאפשר בו מן השלמות, וזה הנמצא שלם מאד וא"א שיהיה טוב ממנו ולכן צריך שיהיה תמיד למה שחכמתו אשר חייבה העולם היא נמצאת תמיד. אבל עצמו חכמתו אשר חייבה זה המציאות, א"כ יחוייב שחכמתו תמיד יחוייב שיהיה זה המציאות תמיד וזה המציאות לא יוכל להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו ואם היה העולם נברא היה ראוי שיתוסף שיהיה קודם זה וזה א"א בפעולות האל, וכן ג"כ אם היה נפסד יקבלו חסרון פעולות האל, אבל זה שקר כי המציאות יחוייב שיהיה נמשך לחכמתו וכמו שחכמתו תמיד כן המציאות יהיה תמיד, וכל מה שאפשר שתמצאהו מטענות מי שיאמין הקדמות מאלו הדרכים יסתעף ואל אחד מהם ישוב. ועוד המאמינים בקדמות אמרו איך היה הבורא יתברך ויתעלה בטל לא יעשה דבר בשום פנים ולא יתחדש מתחדש בזמן הקדמון עד שלא סר וארך המשך מציאות הקדמון אשר אין לו תכלית לא יעשה דבר ויהיה הש"י זמן בב"ת יושב ובטל וכאשר היה אתמול התפתח זה המציאות מה שלא היה קודם, ואפילו תאמר שהשם ית' ברא עולמות רבים קודם זה על מספר מלא כדור הגלגל חרדל היה זה בהצטרף אל מציאותו יתעלה כאלו אמרת שהשם ברא העולם אמש, שאנחנו כשנקיים שזה המציאות היה אחר ההעדר אין הפרש בין שתשים היות זה אחר מאות אלפי אלפים מן השנים או אחר זמן קרוב מאד וזה ג"כ ממה שירחיק בו מי שיאמין קדמות העולם:
עוד עשו ראיה האומרים בקדמות מה שהוא מפורסם באומות כלם מן העולם, למה שכל האומות שמו השמים משכן לו יתעלה ולמלאכים וייחסום לו להורות על התמדתם כי למה שהיה האל יתעלה נצחי וקיים שמו השמים כסא כבודו ואמרו שהם נצחיים כמוהו ולמה שכל האומות מסכימים שהש"י שוכן בשמים יחוייב שיהיו מתמידים כמוהו, וזהו הדבר אילו היה מפורסם בהנחה לא היה מפורסם בכל האומות ולכן היה הוא דבר טבעי לא מונח. והביא בזה השער גם כן ענינים מזה המין על חזוק הדעות אשר אמתהו העיון במפורסמות, באמרו שהכלדיים הראשונים שהיו במצרים היו מאמינים שהשמים קדומים: