בהרחקת הגשמות לדעת המדברים, דרכי המדברים וטענותיהם על הרחקת הגשמות חלושות מראיותיהם על היחוד, ואמנם חלושות יותר בעבור כי הרחקת הגשמות הוא סעיף מיוחד לשורש היחוד ומזה יתחייב שיהיו מופתי היחוד יותר חלושים מצד שהוא בנוי על טענות חלושות שהם טענות הייחוד, והגשמות היא תולדה מהייחוד וכל תולדה היא יותר חלושה מההקדמה, א"כ יחוייב שדרכי הגשמות הם יותר חלושות מדרכי הייחוד, והם אמרו כי הגשם אינו אחד והאלוה הוא אחד אם כן א"א שיהיה האלוה גשם. ואמר הרב כ"א היה רצונם באומרם הגשם אינו אחד בעבור שהוא מורכב מחמר וצורה וזאת ההרכבה נמנע בחק השם יתעלה, הנה העושה זה הדרך אינו המדבר, ואין זה המופת נבנה על שרשי המדברים אבל הוא מופת אמתי נבנה על אמונת החומר והצורה וצייור עניינם, זהו דעת הפילוסופים אזכירהו ואבארהו בזכרי מופת הפילוסופים:
אמר שם טוב לבאר כי השם אינו גשם למה שכל גשם הוא מורכב מחומר וצורה, הוא לדעת האומרים כי הגרם השמימיי הוא גשם מורכב, אבל לדעת האומרים כי הגרם השמימיי הוא גרם פשוט ואינו מורכב מחמר וצורה לא יבטל זה הדרך, שהשם אינו גשם, ואף שכל גשם יהיה מורכב מחומר וצורה לא יתבאר בעבור זה שהשם אינו גשם, וכשיבאר הרב זה הדרך נאמר מה שיש בו מספק, והנה כוונתו בזה הפרק לבאר הרחקת הגשמות כפי דרכי המדברים וראיותיהם:
הדרך הראשון. אם יהיה האל גשם לא ימלט לענין האלוהות אם שיהיה כ"א מחלקי הגשם שהם העצמים הפרדיים הוא האלוה או אחד מהגשם הפרדיי אשר באותו הגשם, ואם היה האחד מכל חלקי הגשם והוא העצם הפרדיי הוא האלוה מה תועלת שאר החלקים ההם ואם כ"א מחלקי הגשם שהם עצמים הפרדיים יהיה האלוה היו אלוהות הרבה ולא אחד, וכבר ביארנו למעלה שהאלוה אחד אם כן זה החלוף לא יתכן, וזה הדרך אינו כלום לפי שהוא בנוי על ההקדמה הראשונה והחמישית מהקדמותיהם וכבר יתבאר הגנויות והשקריות המתחייבות מהן, והנה נאמר להם שגוף האל אינו מחובר מחלקים יתחלקו, ר"ל שאינו מחובר מחלקים מכמו העצמים אשר יבראם כמו שאמרתם אבל הוא גשם אחד מדובק לא יקבל החלוקה אלא במחשבה ואין בחינה במחשבה, והרצון שאם נאמר שהאלוה גשם שנחלק אותו הגשם לשני חלקים א"כ יהיה השם מורכב ויהיה עלול וכבר יתבאר שזה שקר, נאמר שאין לעשות מופת ממה שידמה המחשבה שאתה כן תדמה שגשם השמים יקבל הקרע והבקוע על הגרמים השמימיים אשר אי אפשר שיקבלהו:
הדרך השני. הוא גדול אצלם, כי הם אמרו כי נמנע ההדמות, ר"ל שהשם יתעלה יהיה דומה לדבר מנבראיו ואם היה גשם היה דומה לגשמים, ויאמרו שאם נאמר שהוא גשם אינו כגשמים כבר סתרת עצמך כי כל גשם דומה לכל גשם מצד הגשמות אמנם יחלקו הגשמים קצתם לקצתם בעניינים אחרים ר"ל מקרים, ויתחייב ג"כ אצלם שכבר ברא כמוהו ויתחייב שימצאו שני אלוהות או הרבה וזה נמנע. וזה המופת יופסד משני פנים, האחד שיאמר אי זה מופת שיעמוד לך שא"א שיהיה האלוה דומה לדבר ולא יקבל העדר להדמות האלהים אם לא תתלה בזה בדברי הנביאים ותהיה הרחקת הגשמות מקובלת לא מושכלת, וא"ת שאם היה דומה לדבר מברואיו כבר ברא כמותו יאמר החולק אינו כמוהו מכל הצדדים, ואני לא ארחיק שיהיה באלו העניינים רבים ולא נמצאו באחד מהנבראים עם שדומה לנבראים בענין הגשמות, והראיה על זה כי מאמיני הגשמות הוא שהשם הוא גשם בורא הגשמים וכבר יתבטל זה הדרך בפנים אחרים והם יותר נאותים, וזה כי כבר יתבאר כי הגלגלים אמנם יאמר עליהם גשם ועל אלו הגשמים ההיולאניים ר"ל ההווים הנפסדים בשתוף גמור שאין זה חומר אותו החומר ולא אלו הצורות הצורות ההם והצורה נאמר על הגשמים אשר הנה ועל הגלגלים בשתוף השם אע"פ שהגלגל בלי ספק בעל מרחקים שאין גוף מרחקים הוא הגשם כי הגשם הוא ממאמר העצם והמרחקים הם מאמר מקרה כאשר יתבאר במה שאחר הטבע אבל הגשם הוא גשם בדבר עצמי שהוא הדבר המורכב מחמר וצורה. והבן מה שאמר שאין גוף המרחקים הוא גשם כי זה הפך מה שחשבו רבים כי המרחקים הבלתי מקובלים הם הגשם, וצדק הרב במה שאמר שכל גשם מורכב מחמר וצורה כי הגלגל אינו מורכב מחמר וצורה כפי דעת המאמתים, שאם היה מורכב מחמר וצורה היה הווה ונפסד ולכן אין ראוי לומר כי אותו החמר אינו כזה החמר ולא זאת הצורה כאותה הצורה, אבל עצם השמים הוא פשוט ולכן אין לו שום הדמות עם אלו הגשמים אשר בכאן כי כלם מורכבים ואם יש לו הדמות יהיה במרחקים אשר הם מקרים בגלגל כי כל מרחק הוא מקרה כי הוא משער הכמה והבן זה. ונשוב אל מה שהיינו בו. ואם נאמר זה בחק הגלגל כל שכן שיאמר המגשים באל שהוא גשם בעל מרחקים אלא שעצמו ואמתתו לא ידמה לדבר מגשמי הנבראים ולא יקבל המגשים היות הגשמים כלם מחלקים מתדמים והם העצמים הפרדיים אבל יאמר ה' ברא אלו הגשמים כלם והם מתחלפים העצם באמתיות, וכמו שאין עצם גשם הצורות ההוות והנפסדות גשם כדור השמש כן יאמר שאין גשם האור הנברא ר"ל השכינה הוא גשם הגלגלים והכוכבים ולא גשם השכינה או עמוד הענן הנברא הוא גשם האל יתעלה עצמו, אבל יאמר הגשם ההוא שהוא עצם השלם הנכבד אשר לא הורכב כלל כמו שאר הגשמים בין נצחיים בין הווים ונפסדים, ואינו מתנועע בתנועת הגלגל, וא"א השתנותו כהשתנות תנועת הכוכבים בתנועת הגלגלים, אבל כן יתחייב מציאות זה הגשם חיוב מתמיד והוא פועל כל מה שזולתו כפי רצונו וחפצו, וא"כ אף שזה הדעת הוא נפסד והוא דעת עלול, ומי יתן ואדע איך יבוטל זה הדעת בדרכי המדברים שהם דרכים זרים אשר כבר ידעת אותם:
הדרך השלישי אמרו, אלו היה האלוה גשם היה לו קץ ותכלית, וזה אמת אחר שכל גשם הוא בעל תכלית ואם היה לו תכלה היה לו שיעור ידוע וצורה ידוע וזה ג"כ חיוב אמתי, ואמרו מאלו ההקדמות כל שעור וכל צורה יתכן שיהיה האלוה יותר גדול מן השיעור ההוא או יותר קטן על החלוף הצורה ההיא מאשר הוא גשם אם כן יהיה התיחדו בשיעור אחד וצורה אתת צריך אל מיחד ואם היה לו מיחד היה האל צריך האל ואם היה אותו האל גשם צריך אל המיחד גם כן ואותו המיחד אם היה גשם היה צריך אל אחר וזה אל בלתי תכלית. וזאת הראיה אמר הרב שהיו מגדילים אותם המדברים, והיא יותר חלושה מכל מה שקדם לפי שהיא נבנית על ההקדמה העשירית והיא ההקדמה הידוע בשער ההעברה אשר כבר ביארנו מה שבה מן הספקות בחק שאר הנמצאות כשישוער החלוף הטבעי וכל שכן בחק האל:
ואין הפרש בין זה. ר"ל שאין הפרש בין זאת הראיה שאמרו שיצטרך אל מייחד בזה השיעור ובין מה שאמר בהכרעת מציאות העולם על העדרו, ואם יאמרו המדברים ולמה לא ימשך זה בחק האל ויאמר אחר שהוא נמצא יתחייב שיהיה מכריע במציאותו על העדרו והוא יענה בלי ספק בשיאמר זה מביא אל השתלשלות לבלתי תכלית וא"א מבלתי הגעת אל מחוייב המציאות אין אפשרות בו ולא יצטרך אל נמצא, וזה המענה בעצמו יתחייב בצורה ובשיעור אשר אמרו המגשימים, כי כל הצורות והשיעורים האפשרי המציאות בענין שהוא לא היה נמצא ואח"כ נמצא הוא אשר יאמר עליו שהוא יותר גדול או יותר קטן מאחר שהיה נעדר ואח"כ נמצא שזה הדבר צריך למכריע, שזה הדבר צריך למיחד בהכרח. אמנם צורת האל ושיעורו יתעלה ויתעלה מכל חסרון והדמות הנה יאמר המגשים שלא יהיה נעדר ואחר כך נמצא שיצטרך למיחד אבל עצמו ושיעורו וצורתו מחוייב המציאות כי לא יצטרך למיחד מציאותו מציאות על ההעדר הואיל ואי אפשר ההעדר בו כן לא יצטרך למיחד צורה ושיעור כי כן יתחייב המציאות:
והסתכל אתה המעיין אחר שבטל הרב דרכי המדברים באלו הדרושים חדוש העולם ושיש לו עושה ושהוא אחד ושאינו גשם, ולמה שהאנשים יורגלו מתחלת נערותם להאמין חדוש העולם לכן רוב האנשים ימשכו אחר המדברים בעבור שהם קיימו ראשונה שהעולם מחודש, ואחר ביאורו השלשה דרושים היקרים, אמר הרב סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה כי אין ראוי לשום אדם אם הוא מכת המעיינים ומשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו באופן שיבחר לבקש האמת ולהשליך מעליו התאוה, ולהיות האדם מתאוה התאוה הגדולה למה שגדל עליו, כי אין פגיעה גדולה יותר מפגיעת המורגל, ולא יהיה אדם נוטה לדעת הדברים בקבלה כי לקבל כל דבר הוא נקל ואין צריך לא חכמה ולא דעת, ולא יהיה לאדם שום נטיה אלא לדעת האמת במה שהוא אמת לא שיהיה לאדם נטיה לא מצד התאוה לבד ולא למה שנהג האדם להגדיל, ראוי שלא תטעה נפשך בענין אלו המדברים כי קרה להם לברוח מן הרמץ ונפלו באש הגדולה, והרמז בזה כי לקיים חדוש העולם אבדו מעלינו מופת מציאות השם ואחדותו ושלילת הגשמות כי הם בטלו טבע המציאות ושנו בריאת השמים והארץ בחשבם שבהקדמותיהם יביאו מופת שהעולם מחודש, והנה אלו המדברים לא הועילו כלום כי לא חדוש העולם הראוהו במופת ואבדה מעלינו מופת מציאות השם ואחדותו והרחקת הגשמות, כי המופתים אשר יתבאר להם כל זה אמנם ילקחום מטבע המציאות הכח המפורסם המושג בחושים ובשכל. ואחר שהשלמנו תכלית דברי המדברים נתחיל ג"כ בזכרון הקדמות הפילוסופים וזכרון מופתיהם עם מציאות האל ואחדותו והמנע היותו גשם עם מה שאקבל מהם מקדמות העולם אע"פ שלא נאמינהו אנחנו. ואחר כך אמר הרב שיאמר הדרך אשר הביא אליו אמתת העיון מהשלמת המופת על אלו השלש שאלות, כי הפילוסופיא הוא דרך הרב כדי שלא יהיו אלו השלשה דרושים מסופקים, כי יתבארו בין שיהיה העולם קדמון או מחודש, ואח"כ ישוב הרב ליכנס במחלוקת עם הפילוסופים כמו שאמר מקדמות העולם:
נשלם החלק הראשון. שבח לממציא ראשון:
אמר שם טוב אל יאשימני המעיין במוצאו בפרקים רבים דברים שהבאתי לשון הרב מבלי פירוש, כי היה זה אם להשיב על הרב לומר שמה שאמר הרב אינו כפי הדעת האמתי, או היה כדי להעיר הערה מה, וגם כן בעבור שלא יהיה צריך המעיין אל ספר המורה בעוברו על זה הפירוש, כי זה יהיה לו כמו הספר ההוא בפרקים אשר ידברו בענינים עמוקים, או גם כן בדברים שהוא ראוי לדעת אותם: