אני אבאר לך ג"כ בזה הפ' מופתי היחוד לפי דעת המדברים והם שני דרכים, דרך ההמנעות ודרך ההשתנות ואלו יחלקו לה' דרכים:
והדרך הראשון הוא על זה התואר. אם היו שני אלוהות או הרבה יתחייב מזה שההפכים ינשאו יחד בנושא אחד או שיהיה ערום הנושא משניהם, המשל בזה שיהיה האש חם וקר ביחד והשלג קר וחם ביחד או שימצא אש בלא חום ולא קור או שלג ג"כ וזה בטל, א"כ המביא אליו שקר ג"כ, וביאור זה שזה העצם מעצמים אשר ירצה זה עתה ר"ל שיחממו האלוה אחד, האלוה אחר ירצה שיקררהו, אם היה הדבר כן יתחייב שלא יתחממו ולא שיתקררו להמנע שני פעולות שיהיו יחד וזה שקר כי כל גשם מקבל לאחד מב' הפכים או יהיה זה הגשם חם וקר יחד, וכמו כן כשירצה האל אחד להניע זה הגשם יתכן שירצה האחר שיהיה נח א"כ יהיה הגשם מתנועע ונח יחד או לא מתנועע ולא נח, א"כ יתחייב מזה שא"א שימצא יותר מאלוה אחד, ואמר הרב שזה המין מן הראיה נקנית על ג' הקדמות. על הקדמת העצם הפרדיים אשר הוא ראש הקדמותיהם, ועל הקדמת בריאת המקרים, ועל היות העדר הקנינים עניינים נמצאים, והנה ביאר הרב כי צריכים אלו המדברים לבאר הייחוד בזה הדרך אל הקדמת עצם הפרדיי, ואמר כי לאומר שיאמר שהחומר הראשון אשר עליו יבאו ההויים וההפסד זה אחר סור זה על דעת הפילוסופים בלתי החמר העליון ר"ל נושאי הגלגלים, ויאמר אומר שיש הנה ב' אלהות האחד מנהיג החמר התחתון ואין התלות לפעלו בגלגלים, והב' מנהיג הגלגלים ואין התלות לפעלו בהיולי זה העולם, ר"ל כי אלוה הגלגלים הוא מניע הגלגלים ומהוה אותם והאלוה האחר מניע זה החמר התחתון ומהוה אותו כמו שחשבו המשנים, כי הנצחי וההוה נפסד א"א שיהיה להם סבה אחת, היה זה הדעת בלתי מחייב שא"א שימצאו ב' אלהות, ואם יאמר אומר שזה חסרון בחק כל אחד ואחד מהיותו בלתי משתמש ובלתי יכול במה שהשתמש בו האחר, אמר הרב כי אין זה חסרון בחק השם יתעלה, כי מה שאין דרכו להתלות לפעולתו אין לו חסרון כי אין החסרון לשם שלא יוכל על הנמנעות, ולכן אמרו שכל הגשמים הם מחוברים מעצמים מתדמים והם העצמים הפרדיים, וא"כ יתחייב לפ"ז כל מה שיוכל לעשות האחד יוכל האחר אחר ששני החמרים מתדמים, וא"כ לפי דעתם יתחייב שלא ימצא אלא אלוה א' וימנע קבוץ שני ההפכים יחד או שיהיה נעדר הנושא מאחד מהם, ולמה שהמדברים הרגישו כי כבר יהיה הגשם מחובר מחמר וצורה ולא מהעצמים הפרדיים והחמר והצורה יבא משני אלו מתחלפים בקשו דרך אחרת לבאר שאלוה א':
הדרך השני אמרו אלו היה שני אלוהות יהיה מתחייב שיהיה לשניהם ענין אחד ובו ישתתפו והענין אשר ימצא לאחד מהם לא ימצא לאחר נפל בו ההשתנות, אם כן יהיה האלוה מורכב וכל מורכב צריך אל מרכיב וזה המרכיב לא ימנע אם יהיה אחד או רבים, אם היה אחד הוא יהיה האלוה, ואם יהיה רבים יתחייב שיהיה בו דבר משותף להם ודבר ייוחדו, ואם כן יהיה מורכב כל אחד מהם וזה שקר, שמחוייב המציאות אין לו הרכבה כלל. ואמר הרב כי זה הדרך מופתי כשילקח עם הקדמותיו, כי כבר יאמר אומר שיש בכאן שני אלוהות ולא ישתתפו כלל בדבר אחד כי האחד הוא אלוה על הדברים העליונים והאחר על התחתונים ואינם מסכימים בדבר אחד, כמו המראה והתמונה שלא יוסכמו בדבר אחד, ולכן אינם צריכים לדבר בו יתחלפו אחר שאינם מסכימים בדבר, ולכן היה זה הדרך חלוש אם לא יתבאר ראשונה שהם מסכימים, ואמר הרב כי זה הדרך ג"כ לא ימשך על דעת כל מי שיאמין בתוארים, שהאלוה יתעלה חושבים המדברים שיש לו תוארים רבים, כי ענין החכמה בלתי ענין היכולת וענין היכולת בלתי ענין הרצון, ואינו נמנע שישתתפו העצמים ויתחלפו כל אחד בתארים אחר שימצאו רבים בכל אחד המצא לאחד מה שלא ימצא לאחר, ואם תאמר שיתחייב מזה שיהיה השם מורכב ולא יהיה מחויב המציאות אחר שהמצא בו דבר יוסכמו ודבר בו ישתתפו, זה יהיה גם כן יתחייב שיהיה מורכב אפי' שיהיה א' למי שיאמינו שהתארים עניינים מתחלפים:
הדרך השלישי אמרו שהבורא רוצה ברצון והרצון ההוא אינו ענין נוסף בעצם הבורא אבל הוא רצון לא (במשכן) [בנושא] ולפי אלו ההקדמות אף שביאורם רחוק עם כל זה מי שהניח אלו ההקדמות יתחייב זה אשר אומר. אמרו הרצון האחד אשר לא (במשכן) [בנושא] לא יהיה לשנים כי לא יהיה עלה אחת סבה לשני הדברים, והרצון בזה שא"א שיובדלו שני אלוהות ברצון ההוא זה מזה, כי א"א כי מה שהוא עלה אחת פשוטה בתכלית הפשיטות והוא הרצון שיתן הבדל בין זה לזה, כי הדבר האחד לא יושכל בזה הרבוי, ואין לומר שיהיו שני רצוניות לא בנושא לשני אלוהות כי במה יוכר ההבדל כי הדבר האחד לא יתרבה אלא מצד החמר, כי אין אלו הרצוניות כמו הרצון הנמצא בראובן ושמעון שהם שנים כי הרצון ההוא נמצא בנושא, אבל זה הרצון אשר לא בנושא לפי דבריהם במה יוכר האחד מהאחר, א"כ יתחייב לפי דבריהם שאלוה האחד פשוט כ"א היה לשנים הרצון ההוא אשר לא בנושא לא יוכל להבדיל בין זה לזה, והכלל העולה לפי זה הדרך כ"א היו ב' אלוהות היו שני אלוהות שני רצוניות אחר שהבורא אינו דבר אלא שהוא רוצה ואם היו שני רצוניות נבדלות במה יוכר ההבדל זה מזה, יחוייב שיהיו מחוברים לחמר אחר שלא יוכר ההבדל ביניהם אלא היותם זה כחמר זולת זה, ואם היה הדבר כן היה האלוה מורכב. ואמר הרב כי זה הדרך אינה בעבור שביארו הנעלם במה שהוא נעלם ממנו כי אמרם שהבורא רוצה ברצון הרצון ההוא אינו ענין נוסף בעצם הבורא אבל הוא רצון לא (במשכן) [בנושא] זהו דבר נעלם אצל רבים מהמעיינים כי אצל קצת מבעלי העיון נמנע שיהיה השם יתעלה רוצה ואצל מי שיראהו שהוא רצון פשוט יתחדשו עליו ספקות רבות לא ימנו ואיך יוקח מופת על האחדות:
הדרך הרביעי אמרו מציאות הפעולה מורה על פועל בהכרח. והרצון בזה כי מציאות זה העולם בכללו שהיא הפעולה מורה על פועל בהכרח ולא יורו לנו על רוב הפועלים כי הפעולה לא יורה לנו מנין הפועלים כמה הם, ואחר שהדבר כן אין הפרש בין האומר שהשם שנים או שלשה או עשרים או אי זה מספר שיזדמן אם אפשר היות שנים אפשר שיהיו שלשה או ארבעה או אי זה מספר שתניח, ויבא הדבר כן מציאות הפעולה מורה על פועל בהכרח ולא יורה על רוב הפועלים א"כ יתחייב שיהיה הפועל אחד, ואם יאמר אומר שזה המופת לא יורה על המנע הרבוי באלוה אלא שהוא יורה על סכלות המספר ואפשר היותו רבים, והשלימו זה המופת המדברים בשאמרו מציאות השם אין אפשרות בו אבל הוא מחוייב המציאות ואם היה אפשר שיהיו שנים או יותר על שנים ישוב המחוייב אפשר אבל זה שקר א"כ יתחייב שלא יהיה האלוה אלא אחד, ויבא הדבר כן, מציאות הפעולה מורה על פועל א' ולא יורה על רוב פועלים, ואם היה אפשר שיהיה מב' פועלים או מאי זה מספר שתניח יתחייב שיהיה המחוייב המציאות אפשרי והמביא לזה בטל א"כ יתחייב שיהיה האלוה אחד. ואמר הרב כי זה מבואר הטעות מאד כי באמרנו שמציאותו יתעלה מחוייב המציאות ושאין בו אפשרות אמנם דעתנו בו יהיה אפשרות כי האפשר בידיעה בלתי אפשרי במציאות, כי יאמר אומר שהשמים אפשר אם כדוריים ואם על תמונה אחרת והאלוה אפשר שיהיה אחד או רבים וזה האפשרות אינו בשמים ולא באלוה כי אין ספק כי הגלגל הוא במציאות חוץ לנפש כדורי אבל מה שנאמר אפשר הוא מצד סכלות ידיעתנו בו, וכן השם יתעלה הוא אחד במציאות ואם נאמר בו שאפשר שיהי' אחד או רבים הוא מצד סכלותנו והאפשרות הוא מצד הידיעה א"כ מה שאמרו מציאות השם אין אפשרות בו הוא אמרנו בבחינת עצמו לבד אבל בבחינת ספוק ידיעתנו בו יש בו אפשרות א"כ המופת אינו כלום וזהו שאמר הרב כי האפשר בידיעה. ואולי שכמו שחשבו הנוצרים שהשם יתעלה שלשה ונחשוב אנחנו שהוא א', והרצון בו שהם חושבים שהוא אפשר שיהיו לו שלשה תוארים בשם יתעלה ולא כן נחשוב אנחנו אלא שהוא אחד, כי הם חושבים שאפשר שיהיו שלשה ואנחנו לא נחשוב כן אלא שהוא אחד ואין הענין כן לפי דעתם, וזה האפשרות הוא אפשרות בידיעה לא אפשרות במציאות. וזה מבואר למי שהרגיל נפשו בידיעה התחייב התולדות מן הקדמותיהם, כי לא בעבור שיהיה הדבר אפשר בידיעה יהיה אפשר במציאות, כי למה שהיו הדברים כבר יהיו מחוייבים או נמנעים במציאות ויהיו אפשריים בידיעה א"כ זה הדרך הרביעי אינו כלום:
הדרך החמישי חשבו קצת מן האחרונים שהוא כבר מצא דרך מופתי על היחוד, והדרך ההוא נקרא דרך הצורך, וביאורו כך אם יוכל אחד לעשות אלו הנמצאות יהיה השני מותר לא יצטרך אליו (והטבע לא יעשה דבר לבטלה) ואם לא ישלם זה המציאות ולא יסודר אלא בשניהם יחד אם כן יחובר לכל אחד מהם ליאות בהצטרכו אל אחר והנה כל אחד מאלו אינו מספיק בעצמו מאחר שצריך אל האחר אל שיסודר ממנו זה המציאות. ואמר הרב שזה הדרך הוא סעיף מהדרך הראשון והוא הדרך הנקרא שער המנעות, ויש לסתור זה הדרך כשיאמר לו כל מי שלא יפעל מה שאין בעצמו שיפעלהו לא יקרא לואה, שאנחנו לא נאמר שאיש אחד חלוש להיותו בלתי מניע אלף ככר אחר שאין אפשרות לשום איש מהאישים שיניעם, כן לא יתיחס לשם יתעלה ליאות להיות בלתי יכול להגשים עצמו או לברוא כמוהו, כן לא נאמר שהוא לואה להיות בלתי יכול לברוא לבדו, שטבע מציאותם הוא שיהיו שנים כדי שיברא העולם מהם ולא יהיה לבד צורך אבל הכרח והפכו הוא נמנע, כמו שלא נאמר לפי דעת המדברים היותו בלתי יכול להמציא גשם אלא בברוא עצמים פרדיים וקבצם במקרים יברא עמהם לפי דעתם ולא נקרא זה צורך ולא ליאות שחלוף זה נמנע, כן יאמר המשתף נמנע שיעשה האחד לבדו ואין זה ליאות בחק אחד מהם אחר שמציאותם מחוייב שיהיו שניהם יחד. וכבר הלאו התחבולות לקצתם עד שאמר שהייחוד מקובל מהדת. הרצון בו שאלו הדרכים הלאו לקהל המעיינים ואמרו שהם תחבולות זרות ושאין שום דרך מאלו הדרכים מביא לדעת שיש אלוה אחד עד שאמרו שהייחוד מקובל מן הדת, והרצון בו כי קהל אנשים כאשר שמעו חולשת דרכי המדברים אמרו שהיחוד לא בא עליו מופת אבל ראוי שיקובל מן הדת, ואמר כי דרכיהם דרכים מופתיים, ואמר הרב שכל אחד מהמעיינים האומרים זה שאין ראוי לגנות אותם כמו שגנו המדברים אבל הם אנשים בריאי הדעת ונבונים מאד רחוקים לקבל הטעאה, שהם כאשר לא שמעו מהמדברים דבר שיהיה מופת באמת אבל הוא תחבולה והטעאה ומצא נפשו שלא תנוח למה שחשבו שהוא מופת אמר שזה הדבר ראוי שילקח בקבלה מן הדת, ואמנם אין ראוי שתנוח נפשם במה שאמרו המדברים למה שהמדברים לא הניחו במציאות טבע קיים בשום פנים עד שתקח ממנו ראיה אמתית ולא הניחו לשכל מחשבה ישרה שיוליד בו תולדות אמתיות, וכל זה נעשה בכוונה מהם כדי לבטל מה שאמרו הפילוסופים, ועוד הניחו מציאות והניחו הקדמות שאין להם מציאות כלל וישתמשו מאלו ההקדמות ועשו מופת מהם מהקדמות שאין בהם שום אמת, עד שיתחייב מזה שסלקו דברי המופת ממה שימצא בו מופת, והרצון בו כי יש מופת חותך על מציאות האל ועל ייחודו ועל הרחקות גשמות והם סלקו אותו הדרך בעבור בטולם קדמות העולם, ולא ידעו ולא ראו כי נתבטל מזה מציאות השם יתעלה ואחדותו והרחקת הגשמות, ולכן אין להתרעם אלא לאלו המודים על האמת מאנשי השכל, ר"ל שיתרעמו אלו המודים על האמת מאנשי השכל על הכזבים והשקרות והגנויות שאמרו אלו המדברים, ולכן ראוי להרחיק מהם ולבקש דרך לדעת השלשה דרושים היקרים בדבר שלא יסתור המציאות: