דע כי החכמות הרבות אשר היו באומתנו. למה שהרב הניח בפרק הקודם ואמר כי אלו העניינים האלהיים המופלאים האמתיים אשר אליהם הגיע עיון המעולים שבפילוסופים והניח ג"כ שהראיה היותר גדולה לבאר מציאות השם היא תנועת הגלגלים כי החכמים יורו זה והיה זה הפך המפורסם עתה, נתן סבה ואמר דע כי החכמות הרבות אשר היו באומתנו כאשר נמצאו עליהם רמיזות בתלמוד ובמדרשים יורו שהחכמות הרבות היו באומתנו. ואמרו באמתת אלו העניינים, לא שהם ידועים דרך קבלה אלא דרך חקירה וידיעה ונתן הסבה על אבדם מאומתנו, והנה גם הרב הניח שבנצחיות התנועה היא הראיה המיוחדת העצמית אשר בה יודע מציאות השם, וזה כשיספר איך נתחדש חכמות המדברים מתחלתה עד סופה, ויאמר שהקדמותיהם לא נלקחו מטבע המציאות אבל מה שיראו נאות למה שירצו לבארו, וכן אין בחינה אצלם במה שעליו המציאות אבל נמשכו אחר הדמיון ויבארו חדוש העולם בהקדמות שהניחו על זה הדרך לא מהקדמות נלקחות מהמציאות ואח"כ יבארו מציאות השם ואחדותו והרחקת הגשמות, ויבאר שהוא דרוש יקר ונכבד כמו מציאות האל אין ראוי להכריח ב"א בכח הזרוע לקבל ההקדמות יתבאר מהם והיעוד הנמצא כנגדם אבל ראוי שיקיים מציאות השי"ת ואחדותו והרחקת הגשמות בדרכי הפילוסופים, זהו כוונת זה הפרק. ואח"כ יבאר בפרק שאחר זה ויפרש כלל המציאות דרך הגדה וספור וראוי ליקח ממנו ראיה על אלו הג' דרושים הנכבדים, דע כי החכמות הרבות היו באומתנו באמתת אלו העניינים, כי אף שיראה בתחלת הדעת שהחכמה לא נמצאת בבני ישראל כפי המדרשות והאגדות אשר בתלמוד אשר יראה מפשוטיהם שהם חוץ מכל היקש, אחר שבא בהם רמיזות נפלאים אשר אליהם הגיעו מעולי הפילוסופים א"א לומר שהם נפלו במקרה ובבלי ידיעה, אבל החכמות הרבות היו באומתנו באמתת אלו העניינים לא על דרך קבלה אלא על הדרך האמתה, והנה אבדו באריכות הזמנים כי הזמן יהווה ויפסד הדברים כי כפי דעת החכמים החכמות יתהוו ויפסדו פעמים רבות באורך הזמן, וגם בעבור סבה שנית. ובשלוט האומות הסכלות עלינו כי אין לנו פנאי לדעת ולתור בחכמה בהיותנו עבדים, ואמר לסכלות כי אם היו הם חכמים יחוייב עלינו שנדע מהם קצת מהדברים אבל אנו עבדים והם סכלים לא נשאר לנו תקומה. וגם בעבור סבה ג' כי אף שיהיה באומתנו אנשים חכמים לא היה מותר ללמד אותם העניינים האלהיים אלא ליחידי סגולה וכבר ידעת שסתרי תורה אין מלמדים אותם אלא לחכם ונבון לחש ובראשי פרקים. וגם בעבור סבה רביעית כי לא הותר לכתוב דבר מאלו הדברים שאפילו התלמוד המקובל לא היה מחובר בספר מקדם והיה סבת זה לענין המתפשט באומה דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב, והיה זה תכלית החכמה בתורה שהיתה הבריחה ממה שנפל באחרונה, ר"ל רוב הדעות והשתרגם וספקות נופלות בפירוש המחובר בספר כי זה אומר בכה וזה אומר בכה באופן שיתחדשו שגגות רבות ויתחדש הבלבול במעשים עד שלא ימצא דין בתלמוד שלא יהיה עליו מחלוקת והיה זה סבה להיותו בספר כי אם היה החכם מלמד על פה לא נתחדש זה הבלבול, ובעבור זה נמסר הדבר כלו לב"ד הגדול בעבור שהוא יתקן המעוות ולא יתחדש בלבול המעשים:
ואמרו וכמו שיורה עליו דבר התורה, רמז בזה כי לא אמרנוהו ע"ד התלמוד אבל הוא פשט הכתוב. ואם תורה שבעל פה נפלה בו הקפדה מהשאירו לעד בחבור מפורסם לבני אדם כולם למה שיגיע בזה מן ההפסד כל שכן שיחובר דבר מאלו סתרי תורה מפורסם לבני אדם כלם אבל היו נמסרים מיחידי סגולות ליחידי סגולות כמו שבארתי לך מאמרם אין מוסרים סתרי תורה אלא ליועץ וחכם וכו', וזאת היא הסבה המחייבת להפסק אלו השרשים העצמיים מן האומה ולא תמצא מהם אלא הערות קטנות ורמיזות באו בתלמוד והם גרגירי לב מועטים עליהם קליפות רבות עד שהתעסקו בני אדם כלם בקליפות ההם וחשבו שאין תחתם לב בשום פנים. אמנם זה המעט מזער שתמצאהו מדברי ענין הייחוד ומה שנתגלה מזה הענין לקצת הגאונים ואצל הקראים לא תחשוב כי הם לקחום וקבלום מחכמי ישראל אשר היו חכמים באמת, אבל לקחו מן המדברים מן הישמעאלים, וקרה זה כי בהתחלת הישמעאלים כת אחת והם הנקראים מעתוזל"ה:
ולקחו מהם חברינו מה שלקחו, ואמרו כי רמז הרב בזה על רבינו סעדיה וחביריו, ולזמן אחר נתחדשה בישמעאלים כת אחרת שנקראה שמם האשערי"ה ונתחדשו להם דעות אחרות לא תמצא עם חברינו מן הדעות ההם דבר, לא שהם בחרו הדעת הראשון על הדעת השני מפני שהראשון יותר נכון מהדעת השני כי שני הדעות הקדמותיהם נלקחים מהפך, המציאות אבל לקחו הדעת הראשון על השני בעבור הגידול שגדלו עליו וקדם לדעת השניה וקבלוהו וחשבוהו ענין מופתי. אמנם הספרדים האנדלוסיים מאנשי אומתנו כלם החזיקו בדברי הפילוסופים ויטו לדעותם מה שלא היה סותר פנת דתנו. ולא תמצאם שילכו בדבר מדרכי המדברים ואחר שהם החזיקו בדברי הפילוסופים זולת מה שיהיה סותר הדת יחוייב שיהיו נוטים לדברים רבים לצד דעתנו בזה המאמר בעניינים המעטים הנמצאים לאחרוניהם:
ואחר שהניח הרב ביאר איך נתחדשה חכמת הדבור, יאמר דע כי כל מה שאמרוהו הישמעאלים בעניינים ההם והם המעתוז"לה והאשערי"ה הם כלם דעות בנויו' על גזרו' והקדמו' לקוחות מספרי היונים והארמיים אשר השתדלו לחלוק על הפילוסופים. והיה סבת זה כי כאשר כללה האומה הנוצרית האומות ההם וטענו הנוצרים מה שכבר נודע כי הוא הפך דעות הפילוסופים אשר היו מתפשטים באומות כי מהיונים והארמיים יצאו החכמים הפילוסופים ונתחדשו מלכים שומרי הדת ראו חכמי הדורות ההם מן היונים והארמיים שאלו הטענות יסתרו אותם הדעות הפילוסופיות סתירה גדולה מבוארת וידועה אפי' למי שאינו יודע, בעבור זה הולידו חכמת המדברים והתחילו להעמיד הקדמות מועילות להם באמונתם, והיה זה כמו שאמר החכם ר' משה הנרבוני כי עשו כן למצוא חן בעיני המלכים שומרי הדת:
וכאשר באה אומת הישמעאלים ונעתקו אליהם ספרי הפילוסופים העתיקו ג"כ התשובות אליהם אשר חברום על ספרי הפילוסופים ומצאו ספרי יוחני המדקדק ואבן עדי וזולתם באלו העניינים והחזיקו בהם והגיעו אל בקשה עצומה לפי דעתם, הרצון בו שחשבו שהשיגו ענין גדול אמתי כשהשיגו התשובות שנעשו על דברי הפילוסופים:
כחלק והריקות, ר"ל שהניחו מציאות עצם פרדי והריקות ובחרו ג"כ מדעות הפילוסופים הראשונים כל מה שראהו הבוחר שהוא מועיל לו ואע"פ שהפילוסופים האחרונים כבר הביאו מופת בבטולו כחלק והריקות:
וראו שאלו העניינים משתתפים והקדמות יצטרך אליהם כל בעל תורה ואחר כן פשטו הדברים וירדו אל דרך אחרת נפלאת לא נחלו בה כלל המדברים מן היוונים וזולתם, והרצון כי חכמי הנוצרים והישמעאלים ירדו לדרך אחרת מספרי היונים והארמיים שהיונים והארמיים אע"פ שהיו חולקים לדעות הפילוסופים עדין לא היו חולקים עמהם בכל הדברים אלא מה שהיא אמונתם אבל החכמים האחרונים מהישמעאלים סתרו הפילוסופים בכל מה שאמרו. ואח"כ יצאו עוד בישמעאלים מאמרים תוריים מיוחדים בהם הוצרכו בהכרח לשומרם ונפלה ביניהם ג"כ מחלוקת בדברים ההם וקיימה כל כת מהם הקדמות מועילות לה לשמור דעתם, ואין ספק כי יש ביניהם דברים שכוללים שלשתנו, ר"ל היהודים והנוצרים והישמעאלים והוא מאמר בחדוש העולם אשר בהתאמתו לדעת כלם יתאמתו הנפלאות וזולתם, אמנם שאר הדברים אשר עמסו על עצמן שתי האומות העסק בהם כעסק האנשים ההם בענין השלוש וכעסק קצת כתות אלו בדבור, ר"ל שהישמעאלים יחשבו כי אפשר שיהיה נביא מי שהיה סכל כי האדם ילין בלתי חכם ובבקר ימצא חכם ונביא ע"ד שכל אחד מאלו הב' כתות ביארו הדברים אשר נשקעו בהם:
והבן אמרו סוף דבר כי כל המדברים הראשונים מן היונים והנוצרים ומן הישמעאלים לא נמשכו אחר הנראה מענין המציאות תחלה בהקדמותיהם אבל ישתכלו איך צריך שיהיה המציאות עד שתלקח ממנו ראיה על אמתת דעותיהם או שלא יסתרוהו וכשיתאמת הדמיון ההוא יחייבו שהמציאות הוא על צורת כך ויבאו להביא ראיות לקיים הטענות ההם אשר ילקחו מהם הקדמות עד שיתאמת בהם הדעת התוריי או על המעט לא יסתר, כן עשו המשכילים אשר הנהיגו זאת ההנחה תחלה וחברום בספרים ואמרו שגוף העיון הביאם אל זה מאין נשוא פנים לדעת התוריי, והאמת היה ההפך כי העיון לא הביאם על זה רק הדעות אשר הרגלו בהם הביאם לבקש דעות והקדמות אשר בהם יתקיים אמונתם התוריה. אמנם האחרונים אשר יעיינו בספרי המדברים לא ידעו דבר מזה עד שהם ימצאו בספרים ההם הקדומים ראיות גדולות והשתדלות חזקה לקיים דבר או לבטל דבר ויחשבו שהדבר ההוא אין צורך בשום פנים לקיימו או לבטלו במה שיצטרך אליו מפנות התורה אבל גוף העיון הביאם לזה לבלבל דעות הפילוסופים ולהראות ספק במה שיחשבוהו מופת ואינו כן הדבר, אבל אמנם טרחו הקדמונים לא בעבור שגוף העיון הביאם ע"ז אבל למה שהגיע ממנו מן ההפסד בדעת אשר ירצו לאמתו ואפילו אחר מאה הקדמות הסירו אותם הראשונים מן המדברים החולי מעקרו, ר"ל כי כשיראה הקדמה שאפילו אחר מאה הקדמות יבטל הדעת התוריה בטלוה המדברים, ובעבור זה חשבו קצת מן האנשים שגוף העיון הביאם לזה, והאמת כי הוא בעבור כי זאת ההקדמה מזקת לדת אחר מאה הקדמות, והנה אין ראוי ליקח ראיה מהדעות התוריות ולקיים הקדמות איך יתקיים אותו הדעת או על המעט לא יסתרהו אבל מהמציאות הוא ראוי שילקח ראיה:
אמר תמסטיו"ס אין המציאות נמשכת אחר הדעות אבל הדעות האמתיות נמשכות אחר המציאות, ואמר החכם ר' משה הנרבוני זה מן המאמרים שנפלאתי על הרב איך ייחס לתמסטי"אוס זה והלא הוא מהדרושים אשר אמר אריסט"ו במה שאחר הטבע והאריך בהם במאמר אות הגימ"ל, והשיב כי הנראה לו, בעת חברו הרב המאמר הזה היה מתבונן בדברי האחרונים ביחוד, או נוכל לומר כי לא הגיע לרב אותו המאמר אלא מפרישת תמסטיו"ס, ולכן יחסו אליו, כי רבים מהמאמרים לא הגיעו כלם לכ"א מהמפרשים:
והבן איך הבדיל הרב בספרו בעיונו בספרי המדברים ובעיונו בספרי הפילוסופים, כי יחס המזדמן בספרי המדברים ותכלית היכולת בעיון בספרי הפילוסופים, ובזה ראוי שיעשה האדם אחר יגיעת השכל בעיון המופתי שיעיין ויקרא בספרים וירוץ מרוצת דברי המדברים, כי מידיעת האמת התרת הספקות, ולמה שדברי המדברים הם ספקות על הפילוסופים ראו שיעיין בהם האדם אחר ידיעת האמת:
והנה אמר הרב כי כל המדברים כלם דרכו דרך אחד במין אף שיחלק המין ההוא לחלקים מתחלפים במספר, והדרך ההוא הכולל לכלם הוא שאין בחינה במה שעליו המציאות מפני שהוא מנהג אפשר בשכל חלופו, כי הדבר אשר יהיה מטבע המציאות יחשבו הם שהוא על צד המנהג וההסכמה והמנהג כבר אפשר שיהיה חלופו אצל השכל. והם ג"כ במקומות רבים ימשכו אחר הדמיון ויקראוהו שכל, וכאשר הקדימו ההקדמות ההם אשר תשמע אותם אחר זה ופסקו הדין במופתיהם כי העולם מחודש וכשיתקיים כי העולם מחודש יתקיים שיש לו עושה חדשו, ואח"כ הביאו ראיה על שזה העושה אחד ואח"כ יקיימוהו בהיותו אחד שאינו גוף, זה דרך כל מדבר מן הישמעאלים בדבר מזה הענין וכן מהמחקים להם מאומתנו אשר דרכו דרכיהם, אבל הם מתחלפים בראיותיהם והקדמותיהם בקיום חדוש העולם ובטול הקדמתו אך הענין הכולל את כלם קיום חדוש העולם תחלה ובחדושו יתאמת שהבורא נמצא, ואמר הרב כי כאשר הסתכל בזה הדרך רחקה נפשו ממנו מאד רוחק גדול וכן ראוי שירוחק לכל משכיל, כי כל מה שיחשבו שהוא מופת על חדוש העולם ישיגהו הספקות אצל מי שידע ואינו מופת חותך אלא אצל מי שלא ידע בין המופת והנצוח וההטעאה אמנם מי שידע אלו המלאכות הענין מבואר נגלה שהראיות כלם יש בהם ספקות ונעשו בהם הקדמות לא בא עליהם מופת:
ותכלית יכולת המאמת אצלי מבעלי התורה שיבטל ראיות הפילוסופים על הקדמות, ומה נכבד זה כשאפשר עליו אבל לבאר חדוש העולם במופת זה א"א. וכבר ידע כל מעיין זך השכל מאמת שלא יטעה נפשו שזאת השאלה בקדמות העולם או חדושו לא יגיעו אליה במופת חותך ושהיא מעמד השכל אשר א"א להכריע אחד משני הסותרים, והראיה שהיא מעמד השכל שפילוסופי הדורות חולקים בה מהיום שלשת אלפים שנה כפי מה שנמצא בחבוריהם, ואחר שהענין בזאת השאלה כך איך נקחה הקדמה נבנה עליה מציאות הבורא ית' ויהיה א"כ מציאות השם מסופק כ"א העולם נתחדש יש אלוה ואם הוא קדמון אין אלוה וכו', או נאמר שעשינו מופת על חדוש העולם ונכריח ב"א בכח הזרוע לקבל ממנו זה כדי שנוכל לומר שאנחנו ידענו מציאות השם יתעלה במופת וזה כלו רחוק מן האמת:
אבל הפנים האמתיים אצל הרב הוא הדרך המופתי שקיום מציאות השם ואחדותו והרחקת הגשמות יהיו בדרכי הפילוסופים אשר הדרכים נבנים על קדמות העולם, אף שהאדם לא יאמין הקדמות ולא יקבל זה מהם אבל בעבור שבדרך ההוא יתאמת המופת יגיע האמת השלם באלה השלשה דרושים נכבדים מבלתי הבטה אל גזרת המשפט בעולם אם הוא קדמון או מחודש. וכשיתאמתו אלו הג' בקשות הנכבדות העצומות במופת אמתי נשוב אח"כ לחדוש העולם, ונאמר כל מה שאפשר בו לטעון כנגד כת הפילוסופים, ואם המעיין יספיק לו מה שאמרו המדברים ויחשוב שכבר התבאר מופת חדוש העולם. אמר הרב שהוא אוהב זה מצד שיהא למעיין דעת שהשם נמצא, ואם לא יתבאר אצלך במופת אבל יקח היותו מחודש מן הנביאים קבלה בזה אין היזק. ולא תאמר איך אפשר שיהיה הנבואה אם העולם קדום, כי כבר יחשוב החושב שהנבואה היא מהנפלאות הגדולות ואם העולם מחודש יתקיים הנבואה ואם הוא קדמון לא יתקיים, אמר הרב שאין הדבר כן שכבר אפשר שיהיה העולם קדמון והנבואה אמתית כפי מה שיתבאר. אחר זה אמר הרב כי אין לקיים חדוש העולם ממה שאמרו המדברים לפי שיש בהקדמותיהם לקיים חדוש העולם בשנוי סתרי בראשית מה שתשמעהו. שא"א שלא נזכר לך הקדמות שלהם ואופני הבאת ראיותיהם כדי להראות זיופם ויגלה לנו האמת באלו הג' דרושים הנכבדים כי אינו אחר קיום חדוש העולם כפי דרך המדברים שיש להם הקדמות על חדושו כי זה שקר. אבל דרך הרבני נניח כי העולם לא ימלט מהיותו קדמון או מחודש ואם היה מחודש יש לו מחדש בלי ספק, וזה מושכל ראשון כי המחודש לא יחדש את עצמו ומחדש העולם הוא השם יתעלה, ואם העולם קדמון ראוי בהכרח במופת כך, שיש נמצא בלתי גשמי שאינו גשם ולא כח בגשם והוא אחד תמיד נצחי אין עלה לו וא"א בו השנוי ג"כ, הנה יתבאר לך כי מופת מציאות השם יתעלה ואחדותו והיותו בלתי גשם צריך שילקחו לפי הנחת הקדמות ויתקיים המופת השלם יהיה העולם קדמון או מחודש והבן, כשיתבאר מציאות האלוה מצד חדוש העולם אמר שיתבאר שיש לעולם עושה ומחדש ולא שאינו גשם ולא כח בגשם, ואמנם כשביארו בדרך הפילוסופים אמר שיתבארו הג' דרושים היקרים:
והבן אמרו ולזה תמצאני לעולם במה שחברתיו בספרי התלמוד כשיזדמן לי זכרון יסודות הדת ואבוא לדבר במציאות קיום השם שאני אקיימנו במאמרים נוטים לצד הקדמות, והיה הסבה בזה כי אין ראוי לבאר מציאות השם אשר הוא דרוש שהכל תלוי בו ביסוד שכל האדם יקעקענו ויבקש לסותרו ואחר יחשוב שזה היסוד היקר והנכבד שהוא לא נבנה. וכ"ש כי אין ראוי לדרוך דרך המדברים בעבור שהם ראיות נלקחות מהקדמות שהם הפך טבע המציאות אשר יצטרכו לבאר שאין טבע לדבר כלל, וראיות הפילוסופים על אלו הג' בקשות נלקחות מטבע המציאות הנראה אשר לא ירוחק אלא מפני שמירת קצת דעות. והנה אחר זה אמר הרב שיפריד בזה המאמר פרק בדברי חדוש העולם וכו' ויגיע אל התכלית אשר השתדל עליה כל מדבר מבלתי שיבטל טבע המציאות ולא יחלוק על אריס"טו בדבר שהביא עליו מופת, כי הראיה אשר הביאום קצת המדברים בחדוש העולם והיא החזקה שבראיות אשר לא הונחו להם עד שבטלו טבע המציאות כלו וחלקו על כל מה שביארו הפילוסופים הנני אגיע אל אותה הראיה מבלתי שאחלוק על טבע המציאות ולא אצטרך להכחיש המורגשות. והנה אמר הרב שיזכור לך הקדמות המדברים הכוללות וכו'. ואמר ואבאר לך מה שראוי מכל הקדמה אשר יקיימו וכו', והרצון בו שיודיע הרב מקום הטעות בהם ואח"כ יאמת שדרך המדברים אינה כלום ואח"כ יזכור לך הקדמות פילוסופיות הקרובות בזה יבחר דרכם:
ואלו ההקדמות רובם יעלה אמתתם בתחלת שמיעתם וקצתם יוסיף מקומות מופתיים מן הספרים הטבעיים, הרצון בו יורוך מקומות מופתיים מן הדברים הטבעיים או ספר מה שאחר הטבע ותלך אל מקומו יתבאר לך מה שצריך לבאר. וכבר הודעתיך כי אין בנמצא זולת האל ומעשיו ואין ראיה עליו אלא מזה הנמצא מכללו וחלקיו, והוא מאמר אמתי כולל כל אלו הדרושים והיא חכמת הפילוסופים ובו השתתפו עם הנמצא הראשון זולת שהוא יתעלה ידע עצמו וידע הנמצאות מצד עצמו בידיעה כללית א"כ אין לקיחת ראיה אלא מהנמצא. וראוי שיבחן הנמצא לפי מה שהוא וילקחו הקדמות ממה שיראה מטבעו, כי כל למוד ולמוד אמנם תהיה מידיעה מבוארת מושכלת, כי אין ראוי שהקדמות הדברים יקובלו בקבלה, אלא שיהיו הקדמות מבוארות ונגלות, והבן זה כי זה הדרך הוא זולת דרך המדברים ולזה ראוי שידע צורת זה העולם בטבעו הנראה ואז אפשר שתביא ראיה על זולתו. ולכן אמר הרב להביא פרק אחר ביאר בו כלל המציאות ע"צ הגדה עם שכבר בא המופת עליו:
ואח"כ אמר הרב שיביא פרקים שיזכור בהם הקדמות המדברים וכל זה יהיה בחלק הא'. ובחלק הב' אביא פרקים אחרים אבאר לך הקדמות הפילוסופיות ודרכי ראיותיהם על הבקשות ההם. ואח"כ תבחר לך הדרך אשר אני אלך בה כמו שבארתי לך באלו הד' בקשות שהוא מציאות השם ואחדותו והרחקת הגשמות וחדוש העולם, וכ"ז יהיה בחלק השני: