רכב כו', הפרק מתיחס מאד לאשר לפניו, כי התבאר במה שקדם שהשי"ת צורת העולם כי גלגל ערבות כמו שאמר ארי"סטו באות הלמ"ד הגשם הכולל האלהי ר"ל הגלגל העליון והוא אמרו הנה כשערבות הוא מקיף הכל:
רכב זאת המלה משותפת וכו', המשל הראשון ענינו רכיבת האדם על הבהמה כמנהג והוא רוכב על אתונו:
ויאמר שנית על שולטנות הדבר כי הרוכב מושל שולט על מרכבתו, וזה אמרו ירכיבהו על במתי ארץ, ארכיב אפרים, אמשילהו ואשליטהו, ולפ"ז הענין השני נאמר באל יתברך רוכב שמים בעזרך השליט על השמים וכן לרוכב בערבות ענינו השליט בערבות והוא הגלגל העליון המקיף בכל:
ולא תרחיק היותם מונים, הרצון בו כי מה שארז"ל ערבות הוא למעלה משבעה רקיעים א"כ אם אפשר שיהיו גלגלים יותר לא יהיה ערבות למעלה מכלם, לכן אמר הרב שאע"פ שהם מונים מספר הגלגלים שהם שבע כוונתם היתה לומר שערבות הוא למעלה מכלם, כי כדור אחד יקרא הרב ה' כדורים כמו שאמר במעשה מרכבה בארבע חיות שהם ארבע כדורים במנינם כן גלגל הלבנה אחד וגלגל שמש אחד והחמשה כוכבי לכת גלגל אחד וגלגל הכוכבים הקיימים גלגל אחד ולמעלה מהם גלגל ערבות שהוא הגלגל המקיף בכל והוא הגלגל בלתי מורכב לדעת הרב. ועל ערבות נאמר רוכב שמים בעזרך, כי שם ימצא המניע הראשון לכל וכל שאר חלק הגלגלים יתנועעו כמו שיתנועעו החלקים בתנועת הכל, והביא ראיה מלשון חגיגה אמרו ערבות רם ונשא שוכן עליו שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה שמו מנא לן דאיקרי שמים כתיב הכא לרוכב בערבות וכתיב התם רוכב שמים, הנה כבר התבאר כי הרמז כלו לגלגל אחד והוא המקיף לכל אשר תשמע מענינו מה שתשמע. והסתכל אמרם שוכן עליו שאלו אמרו שוכן בו היה מחייב להש"י מקום או שיהיה הש"י כח בגלגל כמו שדמו כת הצאב"ה שהשי"ת רוח הגלגל, ואמרם שוכן עליו פירושו שהש"י נבדל מן הגלגל ואינו כח בו. וכבר אפשר שיכוונן מה שאמר אריס"טו שהגלגל מתנועע מפאת עצמו עם שהמניע הוא נבדל מהמתנועע, וזה היותר נראה בלשון חגיגה באמרו רם ונשא שוכן עליו. ודע כי מה שיראה מזה הפרק מדעת הרב שהשם יתברך הוא מניע הגלגל לא השכל הנבדל, ואף כי זה הפך מאמרו המפורסם באומרו כי הש"י לא יניע לגלגל, והנה אמר בזה הפרק כי האלוה יתברך שמו מניע הגלגל עליון אשר בתנועתו יתנועע כל מה שיתנועע בו והוא יתברך נבדל ממנו וכן יתבאר ג"כ בזה הפרק, והנה אמר הרב כי יושאל לו ית' רוכב שמים לדמיון הזה המופלא מאד, והוא שהרוכב הוא נכבד מן הרכוב כי הוא נבדל במין ובמהות כי האדם נבדל מן הבהמה והוא יותר נכבד, ויש דמיון אחר כי הרוכב יניע הבהמה והוא כלי ישתמש בה כרצונו והוא נקי ממנה בלתי מעורב בה אבל יוצא ממנה, כן השם יתעלה הוא מניע הגלגל העליון אשר בתנועתו יתנועע כל מתנועע בו כי כל הגשמים המתנועעים בין אלו השפלים בין הגרמים העליונים כלם מתנועעים בתנועת הגלגל העליון והוא ית' נבדל ממנו במהות ובמציאות ואינו מתערב בו ואינו נסמך לגשם אבל מציאות הגלגל בו. ובב"ר אמרו בפרשם למאמרו יתעלה מעונה אלהי קדם הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו, והרצון בו שהוא יתעלה נושא העולם על צד שהמציאות כולו נתלה בו כמו שאמר בפרק שלפני זה, ואין העולם מעונו שהוא ית' אינו נסמך על הגשם ואינו כח בו חלילה, וסמכו לזה כשאמרו הסוס טפל לרוכב וכו', ר"ל איך ביארו שהוא בלתי נסמך על הגשם ואינו כח בו ושהוא יתעלה מניע גלגל ערבות על צד שהוא כלי לו ית'. ואמרו כי כל מה שתמצא אין ראוי שתבין שבשמים גשמים אחרים בלתי השמים אבל ענינו שכחות המהוות לענין פלוני והשומרות סדורו יבא מן השמים ההם, ומופת זה אמרם ערבות שבו צדק וצדקה ומשפט וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתם של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידים להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים, ומבואר הוא כי אין אחד מהם שהוא גשם שיהיה במקום כי הטל אינו טל כפשוטו כי הוא נאמר על ההכנה וההשפעה להשגה להוצאת שכלנו מן הכח אל הפעל, גם ירמוז לתחיית המתים כי יתן ה' רוחו עליהם ויחיו:
והתבונן איך אמרו בזה שבו ר"ל שהם בערבות ולא אמרו שהם עליו וכאלו הגידו שאלו הכחות הם נאצלות מגלגל ערבות שהם בו, שאלו אמר עליו היה מורה על שאלו הכחות אינם באות בעצם ממנו לפיכך אמר בו שהם באות בעצם וראשונה מגלגל ערבות אשר מכללם גנזי חיים. והאמת הגמור כי כל החיים הנמצאים בחי אמנם נמצאים מן החיים ההם שהחיים הנמצא בזה העולם נמצא בעבור החיים ההם ונשפע מן השמים חיים שמימיים משוער שיעור אלהי. והתבונן ג"כ אמרם נשמותן של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידין להבראות, ומה נכבד זה הענין למי שיבינהו, הורה בזה שני דברים כי הנשמות הנשארים אחר המות אינה הנשמה ההווה באדם כשיתהווה והדבר הנבדל אחר המות הוא דבר המתקיים בפעל, ולא הנשמה ג"כ ההווה היא הרוח כי הנשמה הוא הכח וההכנה והרוח הוא השפע הבא אח"ז בהכנה והכח ולזה מנו נשמות ורוחות כי הם רבים והם הווים ונפסדים. אמנם הנבדלות אחר המות הם דבר אחד, והוא השכל הנאצל לפי דעת הרב או השכל הפועל כפי דעת אבן רש"ד אשר יתדבק אליו האדם בעוד בחיים חייתו ולכן היו נפשות הצדיקים נפש אחת כי לא ימצא בה רבוי ומנין כי הרבוי והמנין בדברים אשר הם אחדים במין יבא מצד החמר ונפש ראובן הוא נפש שמעון במין אם כן הסתלק החמר אם ישארו אלו הנפשות ויזכו לחיי העולם הבא יחוייב שישובו אל שורש אחד, וזה רמז מה נכבד זה הענין למי שיבינהו. והנה יתבאר מכל הנאמר דברים רבים נפלאים, ראשונה שכל הדברים הנמצאים בזה העולם מכחות וצורות באים מערבות ולא באים מהש"י בלי אמצעי ולכן היה הגלגל כלי לרוכב נאמר עליו כי תרכב על סוסך כי בו יושיע המציאות וינהיגהו, ויתבאר שנית כי כל החיים הנמצאים בחי אמנם הוא מן החיים ההם, ויתבאר שלישית כי ימצאו לאדם נשמה ורוח ואלו הם רבים באלו החיים אבל הנשאר אחרי המות הוא דבר אחר:
והסתכל איך אלו הדברים גדולי השיעור אשר אליהם הגיע עיון המעולים שבפילוסופים מפוזרים במדרשים כשיעיין בהם האיש החכם אשר אינו מודה על האמת בתחלת עיונו ישחק מהם למה שיראם בפשוטיהם מההבדל מאמתת המציאות, ועלת זה כולו לפי שהיו מדברים בחידות באלו העניינים לעומק העניינים מדעות ההמון כמו שאמר פעמים רבות:
וכן הביאו ראיה על השאר שהם בערבות מהיותם מיוחסים לאל יתעלה שהם אצלו, הרצון בזה שרז"ל הביאו ראיה על היות הדברים המנויים למעלה שהם בערבות שכן מצינו שצדק ומשפט מיוחסים לערבות באמרו צדק ומשפט מכון כסאך וכסאו הוא ערבות והביאו ראיה על שגנזי שלום וגנזי ברכה באמרם מנלן דכתיב ישא ברכה מאת ה' אם כן השי"ת הוא צורת הגלגל שאם לא היה צורתו לא היו אומרים בעבורו שנמצא דכתיב ישא ברכה מאת ה', ואם השי"ת צורת הגלגל השלום והברכה נמצאים עמו אם כן יחוייב שימצא בערבות ואם נמצא בערבות מצד הדברים המיוחסים לו יהיה ה' צורת הגלגל, והנה מאד הפליא הרב להבין מאמרם, הרי יתבאר מזה שהרב סובר שהשי"ת הוא צורת הגלגל ועצמותו והגלגל יש בו שני חלקים חלק מתנועע וחלק מניע. ובפרקי ר"א אמרו ז' רקיעים ברא הקב"ה ומכלם לא בחר כסא מלכותו אלא ערבות, ואמר והבינהו ג"כ להורות כי הוא ית' מניע גלגל ערבות, וכבר ידעת מאמר זה החכם כסא הכבוד מהיכן נברא:
ודע כי כלל הבהמות הנרכבות נקראו מרכבה, עכשיו יעורר הרב מענייני מעשה המרכבה ולמה נקרא מעשה מרכבה ר"ל לפי שכסא הכבוד נושאים אותו ד' חיות קראוהו החכמים מרכבה לדמות מרכבה אשר היא מארבעה:
וא"א מבלי הערות ג"כ אחרות, ר"ל שא"א שלא יעורר הערות אחרות בענייני מעשה המרכבה בתחלת החלק השלישי:
אמנם המכוון בזה הפרק אשר בעבורו היתה השבת הדברים כי אמרו רוכב שמים עניינו מסבב הגלגל המקיף ומניעו ביכולתו ורצונו. ואמרו ובגאותו שחקים, ר"ל ובגאותו השי"ת רוכב השחקים כלם וזו היא הגאוה האמתית, או הרצון בו שיש לערבות גאות על כל הגלגלים כי בתנועתו יתנועעו כלם כתנועת החלק בכל זו היא היכולת העצומה אשר הניע הכל ולזה נקרא גאוה:
ויהיה זה הענין נמצא תמיד בשכלך למה שאני עתיד לאמרו למה שהיא הגדולה שבראיות שנודע מציאות השם בה. ר"ל הקף הגלגל כמו שיבא עליו המופת:
ואמרו והבינהו, כי נצחיות התנועה בין למאמיני החדוש בין למאמיני הקדמות מורה על מניע נבדל, ולכן הביא הרב בראיה על שיש מניע נבדל בספר המדע על נצחיות התנועה, ואמר ז"ל ואלהינו ב"ה אינו גשם ולא כח בגשם שהרי הגלגל סובב תמיד, וכבר ידעת ההפרש שיש בין נצחי לקדמון, כי הקדמון יאמר על מה שעבר והנצחי יאמר על מה שעתיד ולכן אין דרך להאשים הרב בזה: