ילד ואמר על זה הענין מי שמלמד ענין לאיש א' והועילהו דעת כאילו הולידו האיש ההוא, ובא הרמז בזה כי כל אחד מהאנשים אשר הולידו בנים ובנות לא לבד הולידום הולדה גשמית אבל הולידום שנתנו להם דעות אמתיות ולמדום עד שהוציאו נפשם מן הכח אל הפועל, ונקראו אלו בנים כמו שנקראו בני הנביאים בנים. כמו שנבאר בשתוף שם בן, והוא אשר ביארו בשת כי אמר הרב כל מה שקדמו לו מהבנים לא הגיעה אליהם הצורה האנושית באמת, אמנם שת כאשר למדוהו ונמצא שלם השלמות האנושית אז אמר בו ויולד בדמותו בצלמו, ויהיה אמרו בשת ויולד בן ר"ל כשהאדם נטה לדברים השכליים והוציא שכלו מן הכח אל הפועל אשר היתה המחייבת צורתו לפעול בדברים ההם אז הולידה צורתו הטבעית הראוי לה והוא קיום המושכל, אבל קודם לכן כשהיה נוטה שכלו בענין המפורסמים בדעות הנפסדות אז הבנים ההם שהיה מוליד לא היו כדמותו וצלמו אבל הם שדים ורוחות כי לא היה משתמש שכלו אלא במיני ההיזק וחדש רעות. וזהו שאמרו רז"ל כל אותם הימים שהיה נזוף אדם הראשון היה מוליד רוחות ושדים כי לא היה עושה הענין השכלי אבל היה נוטה אל הדעות הכוזבות ואל הדעות המגונות. ומה הפליג באמרו כי מי שלא הגיע לו זאת הצורה שהיא הצורה השכלית אינו איש אלא בהמה על צורת איש ותבניתו אלא שהוא יותר רע מהבהמה למה שיש לו היכולת במיני ההיזק והרעות יותר ממיני שאר הב"ח, והסבה בזה כי האריה והדוב אם לא יפגע אדם בהם לא יעשו רע כי אין להם יכולת ולא מחשבה והשתדלות אבל האדם שאין לו חכמה ודעת ויראת ה' הוא יותר רע מחיות יער כי השכל והמחשבה שהם מוכנים בו להגעתו לשלמות כאשר לא הגיע ישתמש בהם במיני התחבולות המביאים אל הרע, כי יקרה לזה מה שיקרה לטובות הגשמיות כי העושר והיכולת הם טובים כשיגיעו לאיש טוב כי יתן ממונו ויכולתו לעניים ויציל עני מחזק ממנו, ואמנם לרשע העושר ההוא לענות עזות והיכולת לעשוק עני ברחובות, כן הוא השכל אם ישתמש החכם ממנו יגיע למעלה עליונה ואם ישתמש האיש הרשע ממנו ישתמש ממנו בהעשות רעות רבות יותר מחיות השדה, ולכן אמר הפילוסוף כי האיש הרע הוא יותר רע אלף פעמים מחית היער ולכן היו כל הבנים אשר קדמו לשת שדים ורוחות וטפשים. והבן זה הפרק כי הוא נפלא מאד ויש בו רמזים גדולים בדורות אשר עברו ובדורות ההווים ובדורות העתידים ית' הנותן לנו מורה צדק. ואחר שביאר זה ביאר שיתוף מקום כי גם בו רמז ממעשה בראשית: