שם טוב על מורה נבוכים, חלק א ס״ט

הפילוסופים כמו שידעת יקראו השם יתעלה עלה ראשונה וסבה ראשונה. זה הפרק כפי דעת החכם ר' משה הנרבוני נקשר עם מה שלמעלה ממנו כי אחר שביאר מענין האלהות כי הוא ית' שכל ומשכיל ומושכל והעולם נתחייב ממנו ע"ד חיוב המושכל לשכל על דרך החיוב ביאר איך הוא יתעלה יחסו על העולם וכי הוא צורתו וכבר נודע יחס הצורה אל בעל הצורה. והאמת כי מה שכיון הרב לבאר הוא כי כמו שהש"י הוא שכל ומשכיל ומושכל והוא דבר אחד כן ג"כ קוראים הש"י סבה פועלת וסבה צוריית וסבה תכליתית והם כלם דבר אחד כי הפועל והתכלית והצורה הם דבר אחד כי אם זה יקרה בדברים הטבעיים כ"ש שיחוייב שימצא בדברים האלהיים, וכבר ביאר אריסט"ו בשני מספר הנפש כי הנפש היא אחת ותקרא בג' שמות כי היא פועלת פעולת החיות והוא צורת הדבר המתהוה והוא תכלית ההוויה א"כ אלו הג' דברים הם דבר אחד, וכן יתחייב שיהיה הש"י פועל כלל העולם וחלקיו, וכן הוא צורת העולם אשר בו יתקיים, כמשפט כל צורה כי הצורה אינו דבר אלא המעמיד הנותן קיום ומהות לדבר, ואם כן הש"י יהיה צורת העולם וגם הוא תכלית התכליות כי כל נמצא טבעי ונמצא שכלי תכלית הכל ההדמות בשלמותו כפי היכולת והוא ענין רצונו אשר הוא עצמו ולזה נאמר בו שהוא פועל וצורה ותכלית, ולמה שאמר הרב בפרק שעבר כי הש"י הוא בפועל תמיד ואין לו מונע מפעולותיו וימציא בעולם פעולות מחדשות אחר שלא היו, בא לבאר כי הש"י הוא סבה רחוקה לא קרובה ולכן נתחדשו דברים אחר שלא היו, ואחר שהונח זה אמר הרב הפילוסופים כמו שידעת קוראים להש"י עלה וסבה ואלו הידועים המדברים ברחו מזה השם מאד ויקראו אותו פועל ולא עלה ראשונה ולא סבה ראשונה, והדבר המביא להם לקרותו פועל ולא עלה ולא סבה, שהם אמרו אם נאמר שהוא עלה העלה הוא ממאמר המצטרף ויתחייב המצא העלול עמו וזה מביא לקדמות העולם ושלעולם עלה ע"ד החיוב לא על שקדם העלה לעלול, ואם נאמר פועל לא יתחייב מזה מציאות הפועל עמו כי כבר יקדמו הפועלים המלאכותיים כלם לפעולתם וכן הכח הרואה יקדם לראיה וכן שאר החושים. והנה המדברים חשבו כי לא יצוייר ענין הפועל אלא לשיקדם לפעולתו כי מי שיפעל תמיד אינו ראוי שיקרא פועל אלא מי שלא היה פועל ושב פועל, ואם הש"י הוא פועל העולם וזה גזרה מוסכמת מהכל ראוי שיקדם לפעולתו כ"א לא יקדם אינו ראוי שיקרא פועל אלא עלה או סבה כי השמש לא יקרא פועל האור לפי דעת אלו. והנה אמר הרב כי הביא זה למדברים למה שלא יבדילו בין מה שבא בכח למה שבא בפועל וכו', כי אתה כשתקח העלה בכח תהיה קודמת לעלולה בזמן, אמנם כשתהיה עלה בפועל תהיה עלולה נמצא במציאות העלה בפועל בהכרח, וכן כשתקח הפועל פועל בפועל יהיה מתחייב מציאות פעלו בהכרח, כי הבונה קודם שיבנה הבית אינו בונה בפועל כ"א בכח וכשיבנה אז הוא בונה בפועל, א"כ לא הרוחנו דבר בהגדיל שם פועל על שם עלה וסבה, והרצון כי לא הרוחנו דבר באמרנו שהש"י הוא פועל יותר מאמרנו עלה וסבה. והכוונה הנה אמנם הוא להשוות בין שני השמות ושהוא כמו שנקראהו פועל אע"פ שפעלו נעדר אחר שאין מונע לו ואין חושך מעשות כשירצה כן ראוי שנקראהו עלה וסבה, והרצון בו כי כמו שאנחנו קוראים אותו ית' פועל אף שפעולתו נעדרת למה שאין לו מונע ומעיק לעשות כשירצה כן ראוי שנקראהו עלה וסבה בזה הענין בעצמו אע"פ שהעלול נעדר. ואשר הביא הפילוסופים לקרוא יתעלה עלה וסבה ולא יקראוהו פועל לא היה מפני דעתם המפורסם בקדמות העולם אבל היה מפני עניינים אחרים, כי העלה וסבה יכלול הג' סבות ופועל לא יכלול אלא על האחת והש"י הוא סבה פועלת וצוריית ותכליתית לכן יקראוהו עלה וסבה ולא קראוהו פועל. כבר יתבאר בחכמה הטבעית המצא הסבות לכל מה שיש לו סבה, כי למה שהיו דברים שאין להם סבות והם העלות הראשונות כי אלו אין להם סבה כי אם היה להם סבה לא היו סבות ראשונות, ויתבאר ג"כ בחכמה הטבעית שסבות הדברים הטבעיים הם ד' חמר וצורה ופועל ותכלית ויש מהם קרובים ויש מהם רחוקים וכל אחד מאלו הד' יקרא סבה ועלה. ומדעותם אשר לא אחלוק אני עליהם אף שהמדברים למה שמאמינים חדוש העולם חולקים עליהם בזה אני שאני מאמין חדוש העולם אסכים עמהם שהש"י עלה וסבה למה שעלה וסבה יכללו אלו הג' סבות והוא שיהיה פועל העולם וצורתו ותכליתו, וכוונתי בזה הפרק לבאר על אי זה צד נאמר בו יתעלה שהוא הפועל והוא צורת העולם והוא תכליתו, וכשיתברר זה תדע רבים מהנבואות שאמרו הנביאים להיותם מיחסים הפעולות להש"י. והנה נבאר שאלו הג' סבות צודקים עליו בין שיהיה העולם קדמון או מחודש, והנה הש"י לא לבד הוא פועל העולם בכללו אבל יקרא פועל לחלקי הפעולות הבאות בעולם, וביאר הרב שאלו הד' מינים מהסבות צריך שיבוקש לכל סבה מהם סבה ג"כ עד שנגיע לסבות הראשונות בין בחמריות בין בפעולות בין בצוריות בין בתכליתיות:

והנה יתבאר בחכמה הטבעיית כשיהיה אות אל"ף תניע אות בי"ת ובי"ת תניע גימ"ל וכו' שזה לא יעבור לב"ת, שאם היה הדבר כן לא ימצא ראשון ואם לא ימצא ראשון לא ימצא אחרון, ובזה הצד ייוחסו כל פעל שימצא בעולם לשם יתעלה ונאמר מה' יצא הדבר, ונאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, וכן רבים. ולו פעלו מי שפעלו אחד מן הפעלים הקרובים כמו שנבאר הנה הוא הסבה הרחוקה מצד היותו פועל שאם הוא לא ימצא לא תמצא הפעולה האחרונה, ואחר שביאר הרב שסבות הפעולות ישובו אל הסבה הראשונה רצה לבאר שהש"י הוא סבה לעולם בכללו ולכל חלקיו ואם יתבטל הוא או יפסד יתפסד הכל וזה אמרו וכן הצורות הטבעיות ההוות ונפסדות נמצאם כשנרדפם וכו' עד שנגיע לצורה האחרונה אשר היא הכרחית במציאות אל הצורות האמצעיות אשר הם סבות זאת הצורה הקרובה והצורה האחרונה ההיא בכל המציאות הוא השי"ת, כי למה שהיה האדם צורתו היא הנפש וצורת הנפש השכל הפועל והשכל הפועל צורתו הש"י א"כ צורת האדם השם יתעלה, ולא תחשוב שאמרנו בו שהוא הצורה האחרונה לכל העולם הוא רמז לצורה אחרונה אשר יאמר אריסט"ו בספר הנקרא מה שאחר הטבע שהיא בלתי הווה ולא נפסדה, כי הצורה ההיא הנזכרת שם טבעית לא שכל נפרד:

אמר החכם רבי משה הנרבוני איני יודע צורה אחרונה טבעית יאמר עליה אריסט"ו במה שאחר הטבע שהיא בלתי הווה ולא נפסדת אלא הצורה הגשמית והם המרחקים הבלתי מוחלטים כי הם לא יפשיטם החומר הראשון:

אמר שם טוב לא כיון הרב הנה על המרחקים כי אלו אינם עצמים לא המוחלטים ולא הבלתי מוחלטים אבל הם ממאמר הכמה, אבל מה שראיתי לאריסט"ו בששי מה שאחר הטבע ובאות הלמ"ד כי אמר שם כי החמר והצורה כל אחד אינו הווה ולא נפסד, כי אם היה להיולי או לצורה הוויה והפסד היה כל אחד מהם מורכב אבל הוויה והפסד היא למורכב מחומר וצורה, וזה דבר מבואר למעיין באלו המאמרים. אין אמרנו עליו יתעלה שהוא צורת העולם על דמיון היות הצורה בעלת חמר צורה לחמר ההוא עד שיהיה ית' צורה לגשם, שאם היה הדבר כן לא היה מחוייב המציאות וג"כ לא יגיע לתכלית, אבל הש"י הוא צורה נבדלת ובלתי מעורב עם החומר כלל, ואם הדבר כן איך יצדק על הנבדל שהוא צורה לעולם או הוא צורת השמים, ואמר הרב בזה כי זה נאמר על יחס ודמיון. אבל כמו שכל נמצא בעל צורה אמנם הוא מה שהוא בצורתו וכשתפסד צורתו תפסד הווייתו ויבטל, כמו כן זה היחס בעצמו יחס הבורא לכל התחלות הנמצאות הרחוקות כי במציאות הבורא הכל נמצא והוא מתמיד עמידתו בענין השפע, כי אף שהשם יתעלה לפי דעת הרב אינו מניע לגלגל ואינו צורה בו אבל מהשפע הבא ממנו יתן מציאות הנבדל והוא מניע הגלגל, ואחר שהדבר כן הש"י הוא צורת העולם עם שהוא סבה רחוקה:

ואמר החכם ר' משה הנרבוני צדק הרב במ"ש אך לא במה שכיון, באמרו שהוא יתעלה אינו צורת העולם לדמיון היות בעלת חמר צורה לחמר ההוא שהיא קיימת בו מתחלקת בהתחלקו והוא מעמיד מציאותם עד שיהיה ית' צורה לגשם נשען בו כי אז יצטרך שנאמר לו על אלו הפנים נאמר כו', אמנם אם יפורש מאמרו על שהרצון שהוא יתעלה אינו צורה לגלגל על שאינו עם גשם כמו שאינו בגשם וכמו שהוא נבדל במה שאינו מעורב בו הוא נבדל על שאינו בו עד שיהיה צורתו ולא חלק ממנו והוא אשר כוונו הרב זה כמו שנגלה משרשיו, הנה זה יוצא משרשי הפילוסופים מן האמת הכמוס עמדי, כי כפי שרשי אריסט"ו בשמע הטבעי ומה שאחר הטבע כי האלוה בשמים וכי השמים מורכבים ממניע ראשון ומניע נבדל הנה האלוה יתעלה ואם אינו גשם הנה הוא עם הגשם והוא נבדל במה שאינו מעורב בו והוא בו במה שהוא צורתו על שהוא חלק ממנו ובזה היה מתנועע ראשון מביאת עצמו כמו הב"ח המתנועעים אצלנו עם שהיא צורה נפרדת, זהו דעת אריסט"ו וב"ר והמעמיקים בדברי אריסט"ו, אמנם כפי דעת הרב הלקוח מדברי ב"ס באלש"פא ואלנ"גי לא מה שהתנוהו שרשי אריס"טו אשר האמין כי המניע הראשון אינו האלוה כי זה לא יניע הגלגל א"א שיפורש זה, ר"ל כי ב"ס האמין כי יש צורה לגלגל והוא בחבור אינה אמתת המניע והוא לא יבדיל בין צורה לגשם ובין צורה עם גשם ויהיה הגלגל מורכב מחמר וצורה מהיותו נצחי ואיני יודע אנה פנה דודי, ע"כ:

אמר שם טוב דבר מבואר הוא בזה הפרק כי השם יתעלה אינו צורת העולם על שיהיה הגלגל מניע מצדו ומפאת עצמו כמו שאמר אריס"טו בחלק מהשמע, וזה מבואר באמרו והוא מתמיד עמידתו בענין אשר יכונה בשופע, וכבר פירש מאמרו ואף כל השכלים המניעים לגלגלים כפי דעת ב"ס אינם מניעם על צד המניע אלא על צד התכלית ולכן לא יהיה שום גלגל מתנועע מהנבדל מפאת עצמו, כי אב"ס יחשוב כי יש לגלגל נפש ומניע נבדל והנבדל יניע על צד התכלית והנפש על צד הפועל הפוגש, והבן אמרו ובזה הצד נאמר שהוא הצורה האחרונה ושהוא צורת הצורות כלומר שהוא אשר מציאות כל צורה בעולם וקיומה נסמך באחרונה אליו יתעלה:

ומפני זה הענין נקרא בלשוננו חֵי העולמים ענינו שהוא חיי העולם כמו שיתבאר, והרצון בו שאלו ישוער העדרו ישוער העדר כל מה שזולתו כמו שאלו ישוער העדר החיות מהחי שיחוייב העדרו:

וכן עוד הענין בכל תכלית, אחר שביאר הרב שהשם יתעלה פועל וצורת העולם רצה לבאר שהוא תכלית התכליות, כי הדבר אשר לו תכלית יש לך לבקש לתכלית ההוא תכלית עד שתעלה אל תכלית התכליות כמו שהביא משל מהכסא, ומה תכלית הישיבה על הכסא ויאמר לך העונה בעבור שיתנשא היושב עליה וכו' ומה תכלית ההתנשאות מן הארץ ותענה להגדיל היושב בעין מי שיראהו ותשאל ותאמר מה תכלית הגדלתו אצל מי שיראהו ותענה כדי שייראו ויפחדו ממנו ותשאל ותאמר ומה תכלית היותו נורא ותענה לגדל מצותו ותבקש מה תכלית הגדל למצותו ותענה למנוע הזק ב"א קצתם מקצתם, ותבקש עוד מה תכלית מניעת הזק קצתם מקצתם ותענה להתמיד מציאותם המסודר, והבן כי כל תכלית האחרון מהדברים הטבעיים הוא עולה באחרונה להתמיד המציאות וזהו תכלית הדברים כלם וזה התכלית יגיע לרצונו כי הוא יתברך רצה בהתמדת הנמצאים, עד שיהיה המענה באחרונה כן רצה האל יתברך או לגזרת חכמתו, ולכן יגיע סדור כל זה אל רצונו בין לפי דעתנו בחדוש העולם בין לפי דעת הקדמות, וא"כ הוא יתעלה תכלית כל דבר אחרון, ותכלית הכל ג"כ הדמות בשלמותו כפי היכולת והוא ענין רצונו אשר הוא עצמו כמו שהתבאר ולזה נאמר שהוא פועל וצורה ותכלית, ולזה קראוהו סבה ולא קראוהו פועל בעבור כי הסבה יכלול השלש סבות ביחד: