כל שמותיו יתעלה הנמצאים בספרי הנביאים כלם נגזרים מן הפעולות, למה שהרב המורה סלק התוארים מהשם יתעלה ואמר כי המאמין בהם הוא בלתי מאמין בשם יתעלה, ולמה שבא בספרי הנביאים כי השם יש לו שמות רבים וכל אחד ממנו מורה על ענין אחד ממנו, בא הרב לבאר כי כלם נקראו על שם הפעולות הבאים ממנו והם כלם שמות נגזרים, וכמו שעצמו ה' אחד בתכלית הפשיטות כן אין לו אלא שם אחד והוא שם המפורש אשר הרצון בו באמרו שם המפורש ירצה אחד משני עניינים, שהוא יורה ע"ע הוראה מבוארת, והוא מלשון פירוש, או שזה השם יבדילהו משאר הנמצאים אשר אין השתתפות בו, זהו מה שאמרו המפרשים. והנראה לי בזה כי שם המפורש עניינו שהוא יורה ע"ע הוראה מבוארת, ומה היא ההוראה מבוארת שיורה עליו שהשם יתעלה אין לו שתוף עם שום נמצא, לא שזה השם יהיה מבאר עצמו, כי זה נמנע אבל שהוא יבאר עצמו בשלילה, וכדי שתבין זה אומר לך כי שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א יורה על היותו מחוייב המציאות ומורה על אהיה אשר אהיה אשר מציאותו לא מדבר אחר אלא מעצמו א"כ מחוייב שיהיה זה הנמצא הנכבד לא מקרה ולא גשם ולא חומר ולא צורה, ולא שיהיה מציאותו זולת מהותו, ולא שיהיה לו תואר והצטרפות, ולא שיהיה שנים, ולא שיהיו לו תוארים, ולא שיהיה משתנה, ושכל הדברים באים ממנו, זהו השם הנכבד המורה על אלו העניינים כמו שביארתי במאמר מיוחד, ויורה על שאינו עצם כשאר העצמים, ויורה על שאין לו דמות ואין לו סוג ואין לו מין וכל הדברים באים ממנו, אם כן בידיעת זה השם יבדל השם משאר הנמצאים, א"כ מורה על צד השלילה לא על צד החיוב, וזה שאמר הרב אחר זה וכ"ג ביום הצום יורה על ענין א' אין השתתפות בינו יתעלה ובין זולתו, וכל מקום שמזכיר הרב זה השם יאמר מאשר לא ישתתף עמו אחר, ולכן נקרא זה שמי שמי המיוחד לי, אמנם שאר השמות הם שמות נגזרים, ודע כי ב' שמות בלבד בלשוננו הקדוש הם המיוחדים לו ית' והמגדף נסקל על שניהם כמו שאמר הרב בספרו הנכבד מדע בהלכות ע"ז, והם שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ושם אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, וביאר הרב כי זה השם שהוא שם אדני אף שהוא שם ה' לבד הוא שם נגזר מן אדנות, ואם זה בזה השם שהוא מיוחד לו כ"ש בשאר השמות, והנה אדני נגזר מן אדנות ואם זה השם הוא נגזר שאר השמות הנמצאים בספרים כלם נגזרים מן הפעולות, כדיין וצדיק ורחום ואלהים כלם הם מבוארי הכללות והגזרה, ר"ל ששאר השמות כוללים עצמו ושאר הנמצאות, כי כבר יאמר לו יתעלה אלהים צדיק ויאמר לזולתו אלו השמות, והם נגזרים מהמשל הראשון כי צדיק נגזר מצדק ורחום מרחמנות ואלהים מאלהות, אמנם הדבר אשר יהגוהו מיו"ד ה"א וא"ו ה"א לא ידע לו גזרה ידועה ולא ישתתף בו זולתו כי זאת ההוראה אשר יורה הענין החיובי קשה או נמנע, וזה אמרו ג"כ, וכ"ג ביום הצום יורה על ענין א' אין השתתפות בינו ובין מה שזולתו:
ואמרו אפשר שיורה כפי הלשון אשר אין אתנו היום ממנו אלא דבר מועט וכפי מה שיקרא ענין חיוב המציאות, דע כי שם ה' יורה על שהוא היה והוה ויהיה, כי יו"ד ה"א וא"ו ה"א מורה על ההיות, וכפי מה שיקרא שהוא כפי נקודו יורה על ענין חיוב המציאות, והרצון בו שמציאותו מעצמו ומציאות כל הנמצאים הוא הסבה להם והוא המהוה אותם והבן זה:
סוף דבר גדולת זה השם והשמירה מלקרוא אותו להיותו מורה ע"ע מאשר לא ישתתף אחד מהברואים, כי כמו שאמרנו החיוב נמנע, וגדולת זה השם יורה על עניינים רבים בסתרי המציאה ולכן ראוי לגדלו ולהשמר מלקרוא אותו:
אמנם שאר השמות כלם מורים על תוארים לא על עצם לבד רק על עצם בעל תוארים מפני שהם נגזרים, וכבר ידעת כי כל שם נגזר הוא מקרה ולזה יביאו לחשוב שיש לשם מציאות תוארים ויבא זה אל רבוי בשיש שם עצם וענין נוסף על העצם. ואחר שהתבאר במופת שהוא אינו מורכב תחוייב שהשמות הנגזרים הנקראים בספרי הנביאים הם לפי יחס הפעל אליו או לפי הישרה לשלמותו, שהשם נגזר הוא שם מקרי ויביא לחשוב שהשם הוא נושא ובעל מקרים. ולזה היה כועס ר"ח על תלמידו שהיה מרבה בתוארים למה שאלו התוארים מביאים לחשוב שיש לו יתעלה תוארים עצמיים שהם שלמיות נמצאים בו, וכאשר רבו אלו השמות הנגזרים מן הפעולות הביאו לקצת בני אדם לחשוב שיש לו תוארים רבים כמספר הפעולות, והנה למה שהיה זה קשה אצל המעיינים לידע שהשם הוא אחד אף שיש לו שמות רבים, יעד הנביא בהגיע לאנשים השגה שהיא הישועה האמתית שתסיר מזה הספק, ואמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ר"ל שכמו שהוא אחד כן יקרא בשם אחד לבדו והוא המורה על עצמו לבד לא שהוא נגזר:
ואחר שהביא הראיה מהנביאים שהשם יש לו שם אחד לבדו הביא ראיה מרבותינו, כי אמרו בפרק ר' אליעזר הגדול עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו בלבד, הסתכל איך גלה שאלו השמות הנגזרים כלם נתחדשו אחר חדוש העולם, וביאר מה הרצון בזה ואמר וזה אמת שהם כלם שמות הונחו לפי הפעולות הנמצאות בעולם והם עלולים ממנו והם מחודשים מזה הצד, אמנם כשתבחן עצמו נקי מיוחד מופשט מכל פעל, והוא הנרצה באמרו עד שלא נברא העולם לא היה לו שם נגזר בשום פנים אבל שם אחד להורות על עצמו הנה כשיגיעו לבני אדם ההשגה אשר היא הישועה האמתית והוא לשער עצמו נקי מכל פעל יהיה ה' אחד ושמו אחד, הרי יתבאר שכל השמות הנמצאים בדברי הנביאים הם לפי יחס הפעולה או לפי ההישרה לשלמותו, ואין לו אלא שם אחד יורה על עצמו אין אצלנו שם בלתי נגזר אלא אחד, והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא השם המפורש גמור, ואחר שסלק הרב טעות החושבים שיש לשם יתעלה תוארים מצד השמות הנקראים בספרי הנביאים רצה לסלק שבוש וטעות המביאים לחשוב שיש לו שמות מצד כותבי הקמיעות. וזה אמרו לא יעלה במחשבתך שגעון כותבי הקמיעות ומה שתשמעהו או תמצאהו בספריהם המשונים משמות חברום לא יורו על ענין בשום פנים, והרצון בו כי כלל השמות הם מורים על דבר מה חוץ לנפש אבל אלו אשר עשו בעלי הקמיעות לא יורו על ענין בשום פנים, לא שיורה על עצמו יתעלה ולא על שום פעולה בא ממנו אבל הניחום הפתאים כדי להטעות האנשים בהם ויקראו אותם שמות ויחשבו האנשים שהם צריכין קדושה וטהרה וכו', כל אלו הדברים לא יאות לאדם השלם לשומען כ"ש שיאמינם כי אינו נקרא שם המפורש אלא זה השם בן ד' אותיות. והביא ראיה על זה אמרו בספרי כה תברכו את בני ישראל כה בלשון הזה כה בשם המפורש, ושם נאמר במקדש בכתבו ובמדינה בכנוייו וכו', הרי יתבאר כי שם המפורש הוא שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ושהוא לבדו הוא המורה על העצם בלי שתוף ענין אחר ולכן אמרו עליו זה שמי המיוחד, ויש במסכת שבת אם יוצאים בקמיע אם לא ונאמר שם שיוצאים בקמיע מומחה, לבטל זה השבוש רצה הרב להאריך: