אני רוצה למשול משלים בזה הפרק וכו'. למה שהרב אמר בפרק אשר קדם כי כל מה שיוסיפו בתוארי השלילה הם מתקרבים אל השם יותר, רצה לבאר בזה הפ' איך הענין בזה שהוא עמוק וקשה שהשלילה יביא לנו ידיעה בהש"י ולכן הניח משל נפלא מהספינה כי בידיעת שלילות רבות ממנה יודע מה היא כי בידוע שאינה מקרה ושאינה מקור ושאינה ב"ח ואינה צמח מחובר בארץ ואינה גוף מחובר חבור טבעי ואינה בעלת צורה פשוטה, ואחר כן יתבאר שאינה כדורי ושאינה עגולה ולא בעלת צלעות שוות ויתבאר לך שאינה מקשה, הנה מבואר שהגיע לציור הספינה במה שעליו אלו התארים השוללים וכאלו הושגה בשהיא גשם מעץ חלול ארוך מחובר מעצים אשר כבר ציירה בתארי החיוב:
ואמנם כשצייר אחד מהתוארים הקודמים במשלנו בהם כל אחד מהם רחוק מציור הספינה מאשר אחריו עד שהראשון במשלנו לא ידע רק השם בלבד, הנה כן יקרבוך תארי השלילה לידיעת השם יתעלה:
והשמר מאד שתוסיף שלילה מה שתשלול במופת לא שתשלול בדבור בלבד, כי הראשון קרוב להשי"ת והשני רחוק ממנו. ובאלו הפנים היו האנשים קרובים אליו כמו שרמזנו במעמד הנבחר, והיו משה ושלמה קרובים אליו ונגשים אליו בצד השלילה כמו שאמר ומשה נגש אל הערפל:
ואמרו והבן זה מאד, רומז שתבין כי בשלילות אנו מתקרבים אל השם ובלבד שתהיה במופת:
ואמרו ודעהו רומז באמרו ומשה נגש אל הערפל. ואמרו והיה בו שמח, כי לא יחשוב שהקרוב אליו צריך לנבואה ולא יהיה אפשר לחכם להגיע אליו, אבל הוא דרך מופתי השיגו שלמה בחכמתו וישיגוהו השלמים מן החכמים, וזה אמרו הנה כבר התבאר לך הדרך אשר אם תלך בה תקרב אליו ותלך בה אם תרצה כי הרשות נתונה ולא נאמר עליה כל מי שלא חס על כבוד קונו ראוי שלא בא לעולם, אמנם תארו יתעלה במחייבות יש בו סכנה גדולה, ואח"ז ביאר שאפי' האומרים בתוארים שיחוייב שיאמינו, ושאינם ממין השלמות אשר נחשבהו אבל יאמר בשתוף, יצא אדם לענין השלילה בהכרח, והמשל בזה שאנחנו אומרים שהשם ית' יודע במדע אחד ובמדע שאינו מתרבה ואינו משתנה ידע דברים המשתנים התדירים להתחדש מבלתי שתתחדש לו מדע ידיעתו בדבר קודם היותו ואחר היותו נמצא ואחר העדרו מן המציאות בידיעה אחת אין בה שנוי, הנה כבר גלית שהוא יודע ולא במדע כמדענו, וכן התחייב שהוא נמצא כי אתה תאמר שהוא נמצא ולא כענין המציאות בנו, כי המציאות בנו המהות זולת המציאות והמציאות בנו היא סבה שיהיה המהות, ובו ית' המציאות והמהות הוא א' ולא נמצא במציאות הנה כבר באת בשוללות בהכרח:
והאומרים בתוארים לא לבד לא עמדו על אמתת התוארים ולא ידעו אותם אבל יצאו לכפירה ועמדו על הרבוי, והיותך מאמין שהוא עצם אחד שיש לו תוארים נסכלים שאלו תחשוב לחייבם לו אתה תרחיק מהם הדמיון א"כ כשתאמר שיש לבורא יתעלה תוארים נוספים ע"ע לא הרוחת מאומה בחוייב לו תאר עצמי אבל יגיעך בזה הפסד שאחר אשר תארת לו יהיה לו תואר חיובי והתואר ההוא לא ידעת ממנו מאומה א"כ החושבים שימצא לו יתעלה תוארים רבים ובידיעת אותם התוארים הידועים בהם יהיה אמת לא ידעו מאומה אבל הוא מחוייב להאמין שהוא עצם אחד יש לו תוארים נסכלים שאף שתחשוב לחייבם לו אתה תרחיק מהם הדמיון באלו התוארים הידועים אצלנו וא"כ אינם ממינם וא"כ ישובו לשלילה ויבאו לכפירה. וכאלו הוציאך העיון בחיוב התוארים שאמרת שהאל ית' הוא נושא אחד ינשאו עליו קצת נשואים, ואחר שאין דמות לו עם שום נמצא יחוייב שתאמר שהנושא ההוא אינו כמו אלו הנושאים ולא אלו הנשואים כאלו הנשואים:
ויהיה תכלית השגתנו בזאת אמונת השתוף לא ד"א, כי השמות המשותפים לא ינשאו בהסכמה והם בתכלית הריחוק, ולכן היה ענינו בידיעת השמות המשותפים לא דבר אחר עם שהתחייב מזה שיש בזה סכנה גדולה, כי כל נושא הוא בעל נשואים והוא שנים בגדר ואם הוא אחד במציאות כי ענין הנושא בלתי ענין הנשוא עליו, והתבאר במופת שזה שקר שהוא יתעלה נמנע ההרכבה אבל הוא פשוט בתכלית הפשיטות, הנה כבר התבאר כי האומרים בתארים יחוייב שישובו אל ענין השלילה, ולא ידעו בו דבר, ויבאו אל הכפירה כי יראו שהשם יתעלה הוא מורכב וההרכבה שקר עליו יתעלה:
ואחר זה רצה הרב המורה לבאר שהמחייב התוארים לאל לא לבד הוא כופר בחשבו שיש לו תוארים אבל הוא כופר שמכחיש מציאות הבורא, וזהו ענין דק פילוסופי מאד, וראשונה הניח כי כבר ימצאו אנשים על שלשה פנים או מקצר בהשגת השם או משתף בהשגתו או השיגו בחלוף מה שהוא, והמקצר בידיעה הוא המשיג קצתו ויסכל קצתו, כמו האדם הוא חי מדבר וישכיל האדם הסוג ולא ישכיל ההבדל, והמשתף הוא אשר יצייר אמתתו עצם אחד על מה שהוא עליו וחייב באמתת ההוא לעצם אחר, כאלו תאמר שהאדם ישכיל מהאדם שהוא חי מדבר ויחשוב שהב"ח ג"כ קצת מדבר כי ישתף מהות אחד למהות אחר:
ומי שישיג הדבר בחלוף מה שהוא ישיג קצת הדבר וישיג ממנו שהוא הפך מה שהוא, המשל בזה מי שהוא חולה ושפט על המתוק שהוא מר כבר השיג ממנו האיכות הואיל והשיג ממנו קצתו על מה שהוא עליו, והשיג ממנו שהוא מר בחלוף מה שהוא עליו, אבל מי שיחשוב שהטעם הוא כמות וכו' סכל מציאות הטעם ולא ידע זה השם על מה נופל, ואחר שהתבאר זה צריך שתדע שהמחייב התוארים לאל יתעלה אינו מקצר בהשגתו אחר כי המקצר בהשגת אמתות דבר אחד הוא משיג קצתו ויסכל קצתו, כי השם אין רבוי באמתת מציאותו שיוסכל ממנו דבר ויובן ממנו דבר, והמשתתף בידיעה הוא מה שיצייר אמתת עצם אחד על מה שהוא עליו וחייב באמתות ההוא לעצם אחר, ואלו התוארים על דעת מי שיחשבם אינם עצם האל אבל עניינים נוספים על העצם א"כ אינו מהמשתתף, וגם אינו ממה שישיג הדבר בחלוף מה שהוא כבר ישיג קצתו אלא שיציירהו בחלוף מה שהוא עליו כמו שאמרנו במשיג שישיג שהמר מתוק כי הוא מענין האיכות ושהלשון התפעל ממנו אלא שהשיגו בחלוף מה שהוא עליו, אבל מי שהשיג שהטעם הוא כמות אינו מצייר הדבר בחלוף מה שהוא אבל אמנם סכל מציאות הטעם, ולכן מי שיחייב לו יתעלה תוארים הוא מבחין מציאותו, וזה ענין דק מאד והבינהו, ולפ"ז הביאור תדע כי המקצר בהשגת האלוה והרחוק ממנו הוא אשר לא תתבאר לו שלילת ענין מן העניינים אשר ית' לזולתו שלילתם ממנו א"כ מי שממעט שלילותיו הוא יותר מקצר ההשגה כמו שביארנו בראש זה הפרק, אמנם אשר חייב לו תואר לא ידע דבר רק השם לבד כי הדבר אשר ידמה שנפל עליו זה השם הוא ענין בלתי נמצא אבל בדוי ושקר וכו':
וזה כי השם ישתבח שמו הוא נמצא בא המופת על מציאותו ושהוא מחוייב המציאות ושהוא פשוט בתכלית הפשיטות, אמנם כשיאמר אדם שהעצם ההוא הפשוט המחוייב המציאות הוא בעל תוארים, ועניינים אחרים ישיגוהו יהיה אותו הדבר בלתי נמצא בשום פנים כמו שהתבאר במופת, וכשיאמר האדם שזה העצם הנקרא אלוה עד"מ הוא עצם בו עניינים רבים יתואר בהם השם, כבר שמהו זה השם על העדר הגמור, א"כ הסתכל כמה סכנה יש בחיוב התוארים לו יתעלה ולכן ה' אמר לשכון בערפל, וזהו אשר נאמר על אדון הנביאים ומשה נגש אל הערפל, ואם הדבר כן כי מי שיאמין שיש לו יתעלה תוארים נוספים אינו מאמין בשם יתעלה א"כ מה שבא מהתוארים בתורה ובספרי הנביאים צריך שיאמין המשכיל שהם כלם להיישיר לשלמותו לא לדבר אחר או תואר פעולות באות מאתו כמו שביארנו: