יותר עמוק מן הקודם. אחר שביאר הרב שהש"י אין לו יחס ולא ערך כלל עם בריותיו אחר שהכל מסכימין שאין לו דמות וזה יש בו מהעומק מה שלא נעלם כי כבר יחשוב האדם שיש לו ערך עם בריותיו עם שאינו דומה להם, ביאר אח"ז ביאור יותר עמוק שלא יצדק על השם שהוא נמצא ולא שהוא אחד ולא שהוא קדמון אלא בתנאי שנאמר נמצא לא במציאות ואחד לא באחדות וקדמון להבין שאינו מחודש, וראשון ואחרון שלא ישיגהו שנוי ולא יתחדש בו ענין, רצה בזה הפרק לבאר דבר יותר עמוק, שאפי' אלו התוארים אשר אמרנו שהוא נמצא אף שנאמר לא במציאות שלא יצדק עליו וכן אחד לא באחדות וכן קדמון וכן כל שאר התוארים אמנם יתוארו בו על צד השלילה וזה אמרו יותר עמוק מן הקודם:
דע כי תואר השם בשלילות הוא התואר האמתי אשר לא ישיגהו דבר מן ההקל, כדי להבינו להמון ואין בו חסרון חק הבורא כלל וכו'. אמנם תארו בחוייבים יש בו מן השתוף והחסרון מה שכבר ביארנוהו, ולמה שכבר יביא לאומר שיאמר איך יחוייב שהתוארים השוללים יתארו בהם, אמר הרב בזה שיבאר שהתוארים השוללים יודיעו לנו קצת הכוונה, ואחר כן נבאר כי אין לנו דרך לתארו אלא בשלילות לא בזולת, וראשונה הניח כי התואר יאמר על ב' דברים, תואר אשר יודיעו המתואר עד שלא ישתתף בתואר ההוא עם זולתו כלל כאמרנו באדם שהוא מדבר, הדבור יבדילהו מכל שאר הב"ח. ויש תואר שני שיקרה למתואר שהוא משתתף בו עם זולתו לא יהיה בו התייחדות. והביא הרב משל לזה אם ראית איש מרחוק ותשאל מה זה הנראה ויאמר לך בעל חיים, יהיה זה תואר בלי ספק לזה הנראה ואע"פ שלא ייחדהו מכל מה שזולתו אלא הגיע בו קצת יחוד והוא שזה הנראה אינו גוף ממיני הצמחים ולא ממיני המקורים ואחר שהניח הרב שהתואר יהיה תואר אע"פ שלא יהיה מיוחד רצה לבאר כי כבר יהיה התואר תואר אף שיהיה בשלילה, כאמרנו מה בזה הבית ואמר העונה אין בו מקורי ולא גוף צומח, כבר הגיע קצת ייחוד ותדע שבו בעל חיים ואם לא תדע אי זה בעל חיים הוא בזה הצד ישתתפו תארי השלילה לתוארי החיוב הכוללים לא המיוחדים, שא"א שלא ייוחדו קצת ייחוד ויבדילהו מזולתו אע"פ שלא יהיה בהם מן היחוד אלא הסרת מה ששללו מכלל מה שהיינו חושבים אותו, ואחר שהביא הרב במה ישתתפו תארי השלילה ותוארי החיוב הביא במה יובדלו ואמר ואמנם יובדלו תוארי החיוב והם התוארים הכוללים אשר אינם מיוחדים כי אף שלא יובדלו הדבר מכל מה שזולתו אלא שיבדילהו מקצתם, הם מורים על חלק מכלל הדבר וידיעתו עם חלק מעצמו ומקרה ממקריו, כאמרנו באדם שהוא חי או שהוא לבן כי בזה יושגו שני דברים שאדם אינו דומם ולא צומח אבל הוא חי שהוא מורה על חלק ממהות האדם, אמרנו שהוא לבן יבדילהו שאינו שחור ושיש לו תואר שהוא לבן. ואולם תארי השלילה לא יודיעו דבר בשום פנים מן העצם המבוקש ידיעתו מהו, כאמרנו מה בזה הבית ויאמר אין בו לא מקורי ולא גוף צומח ולא יודיע שיש שם בעלי חיים אלא במקרה, והוא מצד שנדע ראשונה כי הדברים הם או דוממים או צומחים או ב"ח ואחר שאינו לא דומם ולא צומח ישאר שהוא חי, אבל אם לא נדע שהדברים נחלקים לאלו השלשה חלקים על זה התואר מצד השלילה לא נדע שום דבר:
ואחר זאת ההקדמה אומר שהשם יתעלה כבר בא המופת שהוא מחוייב המציאות וכו', והרצון אחר שהקדמנו מה שראוי להגדיל ראוי שנבאר שהשם יתעלה לא יתואר אלא בשלילה לא על צד החיוב, כי כבר בא המופת שהשם יתעלה הוא מחוייב המציאות, והרצון בו שאין שום הרכבה בו שאם היה מורכב לא היה מחוייב המציאות. ולא נשיג ממנו אלא ישותו בלבד לא מהותו א"כ מן השקר שיהיה לו תואר חיוב, שאם נתאר המציאות בתואר עד שיהיה שם תואר ומתואר ויהיה בו תנאי ונתנה יחוייב שיהיה השם יתעלה עלה חייבה חבור התנאי בנתנה וגם שיהיה השם יתעלה מורכב משני דברים תואר ומתואר ולא יהיה מחוייב המציאות, אם בעבור שיצטרך אל מרכיב ואם בעבור שיהיה הוא פועל ומקבל א"כ לו עלה. וזה אמרו ומן השקר שיהיה לו תואר חיובי מפני שאין לו מהות חוץ לישותו, והרצון בו כ"א אנו מתארים למציאותו תואר ממהות או תואר ממקרה מהמקרים יצטרך אל סבה יוצאת מעצמו ואם יצטרך אל דבר יוצא מעצמו המהות קרה למציאות או המציאות קרה למהות ולא יהיה מחוייב המציאות אין בו הרכבה כ"ש שיהיו לו מקרים ויורה התואר ג"כ עליהם, והנראה לי בזה אחר העיון כי רצה הרב בזה כי השם יתעלה שאין ישותו זולת מהותו ולכן לא יהיה מתואר לא במציאות ולא במהות כ"ש שא"א שיהיה מהותו מורכבת, כמו האדם שהוא מורכב מחי מדבר כי יהיה לו גדר ויהיו החלקים סבה למורכב וכ"ש שלא יתואר במקרים כי יהיה השם יתעלה גשם כי כל בעל מקרה הוא גשם וגם כי יהיה פועל ומקבל, וא"כ יתבאר שאינו מורכב ממציאות ומהות כ"א היה הדבר כן לא יהיה מחוייב המציאות כי הנותן המציאות למהות או בהפך הוא מחוייב המציאות, וגם א"א שיתואר בחלקים מהמהות כמו שיתואר האדם בחי מדבר שהוא חלק ממהות הדבר, וגם א"א שיתואר במקרים למה שכל מקרה לדבר עלול ויצטרך אל עלה פועלת ומקבלת גם כי יהיה גשם ואם הדבר כן אין תואר חיובו בשום פנים שיצדק עליו, ויבא הדבר כן, הדברים אשר בהם יתואר עצמות השם לא ימנע אם שיהיו על צד שיתואר הדבר במציאות ומהות או על צד שיתואר הדבר במהותו והם החלקים המגדירים אותו, או מתוארים מקריים, אבל כלם א"א שיתואר השם בהם א"כ אין שום תואר חיובי שיצדק עליו יתעלה:
אמנם תואר השלילה וכו', אחר שביאר שתוארי החיוב א"א שיצדקו עליו ביאר איך יצדקו עליו תוארי השלילה אשר צריך שיעשו להישיר השכל למה שצריך, כי אנחנו קהל ישראל ועדת המאמינים האמתיים מאמינים שהשם יתעלה הוא אחד מכל צד וראוי שלא יגיע בו רבוי ולמה שתוארי השלילה יביאו לזה ראוי שיתואר השם יתעלה בהם ולמה שג"כ יביאו לאדם להשיג מהשם יתעלה מה שאפשר לדעת, דמיון זה הנה התבאר לנו במופת חייוב מציאות דבר אחד זולת אלו העצמים המוחשים ואשר כלל ידיעתם השכל שהוא יתעלה אין שום דבר מהמושג בחוש ואינו דבר מהמושג שאינו לא חומר ולא צורה ולא שהוא כח נפש. ואמרנו על זה שהוא נמצא הענין בו כי מן השקר העדרו, לא שנחייב לו תאר על שהוא נמצא, ואחר כן השגנו שזה הנמצא ג"כ אינו כמציאות השמים אשר הם גוף חי ואמרנו שהשם יתעלה אינו גוף, ואח"ז השגנו כי זה הנמצא אינו כמציאות השכלים הנבדלים אשר אינם גשמים ולא מתים אבל הם עלולים, להורות זה אמרנו שהוא קדמון והענין לומר כי אין סבה למציאותו, ואחר כן השגנו שזה הנמצא אין מציאותו אשר הוא עצמו מספיק לו בלבד שיהיה נמצא לבד אבל שופעות מאתו מציאות כי הוא יתעלה מקור מים חיים, והשגנו כי אין זה כשפע החום מן האש שהוא מקרי ולא כחיוב האור מן השמש שהוא טבעי בלי סדור ובלי רצון, אבל השפע ימשיך ממנו תמיד במהות הנמצא ההוא עמידה וקיום וסדור בהנהגה מתוקנת בכלל כחיוב המושכל מהשכל, מפני אלו העניינים נאמר שהוא חכם ויכול ורוצה לא שנתאר לו אלו התוארים שיהיה מחוייב המציאות חכם ויכול ורוצה עד שיהיה התואר זולת המתואר כי כבר ביארנו שזה שקר, אבל הכוונה באמרנו יכול שאינו לואה ואמרנו חכם שאינו סכל, ורוצה שאינו נבהל ולא עוזב, וענין אמרנו שאינו לואה שמציאותו יש בה די להמצאת הדברים אחרים זולתו, וענין אמרנו ולא סכל שהוא משיג כלומר חי, וענין אמרנו לא נבהל ולא עוזב כי כל אלו הנמצאות הולכות על הסדר וההנהגה לא נעזבות והוות כאשר יקרה אלא בהיות כל מה שינהיגהו הרוצה בכוונה ורצון א"כ כל התוארים אשר השגנו בו הם על צד השלילה לא על צד החיוב והתואר, ואחר כן השגנו שזה הנמצא אין אחר כמוהו ואמרנו שהוא אחד הרצון בו הרחקת הרבוי, הנה כבר התבאר כי כל תואר שנתארהו בו הוא אם תואר פעולה, ואלו הפעולות אינם בעצמו ויצדקו עליו הפעולות כמו רחום וחנון כמו שכבר ביארנו במה שעבר, או יהיה ענינו שלילת העדרו, אם יהיה הכוונה בו השגת עצמו לא פעולתו. אחר הזהיר הרב שלא יעשה האדם כל השלילות שיוכל לעשות כי יש מהשלילות מה שא"א שנאמרם עליו והם השוללות המיוחדות אבל השלילה המשולחת היא אשר יצדק עליו, כי לא אמר שהש"י הוא בלתי רואה כי מלת בלתי רואה הוא שיפקד מן הנושא מה שדרכו שימצא בו, ואם היה הדבר כן השלילות ישובו חיובים וכמו שהחיובים לא יצדקו עליו גם השלילות המיוחדות יביאו אל החיובים, לכן ביאר הרב שצריך שנבין בשלילה בו יתעלה השלילה הכוללת וזאת תהיה שלילה צודקת, וזה אמרו ולא תעשה ג"כ אלו השלילות ולא תשלחם עליו ית' אלא בפנים אשר ידעת, כי זה הצד יעשה שפעמים ישולל מהדבר מה שאין דרכו שימצא לו כמו שנאמר בכותל לא רואה וכן נאמר לשם ית' שהוא בלתי לואה לא כמו שנא' שראובן לא ינום ולא יישן כי הוא מדרכו שינום וישן וזאת השלילה לא יצדק על הבורא, הנה השלילה המיוחדת תצדק כשתשלול ממנו החסרונות הנה תצדק כשתגזור שתהיה מדרכו שימצא בו הנה השלילות אשר יצדקו עליו יתעלה כמו אמרנו הנקודה בלתי מתנועעת אשר אין בה כח על התנועה ככה נאמר הנה לא ינום וכו', ואחר שביאר הרב כי תאר השם בשלילות הוא תואר אמתי ובתנאי שתהיה השלילה כוללת לא מיוחדת רצה להביא דמיון לזה מהדברים הגלויים לנו, כי השמים עם שהם גשמיים נראים לחוש והאדם יודע בהם שהם גשמים מתנועעים וידענו שעור גודליהם וג"כ ידענו הכוכבים הנמצאים להם ורוב תנועות החלקים ג"כ נלאה שכלנו תכלית הליאות מהשיג מהותו עם שנדע שהוא בעל חמר וצורה בהכרח אלא שאינו זה החומר שלנו ולזה לא נוכל לתארו אלא בשמות בלתי מקיימים לא בחיוב המקיים, כי אנחנו נאמר שהשמים לא קלים ולא כבדים ולא מתפעלים ולזה לא יקבלו הוויה והפסד ולא צמיחה ולא חסרון ולא שינה ולא יקיצה ולא חום ולא קור ולא לחות ולא יובש ואינם לא בעלי טעם ולא בעלי ריח וכיוצא באלו השלילות כי לא נודע בהם אלא שהם בעלי חמר וצורה וחמרם וצורתם אינו דומה לדבר שבכאן וזה תכלית הידיעה בהם. ואם זה יקרה בדברים הגשמיים כל שכן שיהיה בשהשתדלנו להשיג הנקי מהחומר והוא אינו מורכב מחמר וצורה והוא פשוט בתכלית הפשיטות כי אינו מורכב ג"כ מחלקים בעלי כחיות ואינו מורכב ממציאות ומהות למה שהוא מחוייב המציאות, והנה בעצמותו אין שום ההרכבה ואין למעלה ממנו סבה שיחייבהו ואין לו שום תואר נוסף על עצמותו השלם אשר יתחייב בעבור זה כשנשיג שום שלמות ממנו שזה השלמות לא נדעהו אלא על שלילת החסרונות, וזאת הראיה גדולת הערך כ"א הדברים הרחוקים ממנו במקום לא נדע אותם אלא בשלילה הדברים הרחוקים ממנו במציאות ומהות על אחת כמה וכמה, הלא ידעת אמרם העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא קנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, וכן יקרה בידיעת השם יתעלה למה שאנחנו לא נשיג מהשי"ת אלא שהוא נמצא לבד ולא ידמה לו דבר מכל הנמצאות אשר הוא המציאם למה שכלם מציאותם בלתי מהותם והם עלולים לו והוא עלה להם וכלם יש להם רבוי ואין בו רבוי לא מחמר ולא מצורה ולא מכמיות ולא ממציאות ומהות, ולכן לא ידמה לשום דבר ולא לואה להמציא מה שזולתו ולכן נאמר עליו שהוא יכול ושיחסו לעולם יחס רב החובל לספינה ואין זה ג"כ יחס אמיתי ולא דמיון אבל הוא להיישיר השכל שהוא יתעלה מנהיג הנמצאות שהוא יתמיד וישמור סדורם כמו שצריך בענין יותר רחב ויותר גדול מרב החובל:
ישתבח מי אשר בהשקיף הדיעות עצמו תשוב השגתם קצור, דע כי השגת כל דבר יהיה בשני אופנים אם בידיעת עצמות הדבר, אם בידיעת פעולותיו אשר הם נמשכים מהעצמות, ודע כי הסכלות ממנו העדרי וממנו קניני, ואחר שהונח זה מה שכיון הרב בזה השבח הוא זה, ישתבח מי אשר בהשקיף השכלים עצמו תשוב השגתם קצור ירצה בו סכלות העדרי שלא נספיק להשיג מהותו בשלמות כי לא נדע איך יצייר עצמו. וכשישקיפו חיוב פעולותיו מרצונו, והרצון בו איך יחוייבו הפעולות מרצונו כי החיוב והרצון בלתי מסכימים כי תשוב ידיעתם סכלות קניני, ולכן לא נדע מהשם יתעלה שום דבר לא מעצמו ולא איך יתחייבו הפעולות מרצונו כי אם היה שנדעהו היינו יודעים את עצמו ולכן נאמר ויעבור ה' וכו' כי העביר ממנו עצמותו שהוא ה' הראשון, והעביר גם כן איך הפעולות מתחייבות מרצונו ותשוב ידיעתנו בזה סכלות גמורה:
וכשישתדלו הלשונות להגדילו בתוארים ישוב כל הפלגת דברים ליאות וקצור, ליאות בשלילת החסרונות, וקצור בתואר הפעולות, אם כן יתרומם על כל ברכה ושלמות ועל כל תהלה אשר נתארהו על מה שנשיג מפעולותיו, והבן זה: