כבר קדם לנו במקומות רבים, הכוונה בזה הפרק כי אחר שקדם לנו כי הגשמות מרוחק ממנו יתברך ראוי שירוחק ממנו כל הפעלות, כי כל ההפעליות יחייבו שנוי וכל שנוי הוא בגשם כ"ש שאם היה יתעלה מקבל השנוי היה זולתו עושה ומשנה אותו והיה לו סבה יותר קודמת ממנו ואם כל הפעלות צריך שירוחק ממנו צריך ג"כ להרחיק ממנו שלא יהיה נעדר שום שלמות שאם היה הדבר כן היה השם מתפעל והיה משתנה והיה גשם כל שכן כי היה צריך אל מוציא זולתו ולא יהיה הוא סבה ראשונה ולזה יתחייב שיהיו שלמיותיו כלם נמצאים בפעל ולא יהיה לו דבר בכח בשום פנים. וממה שראוי בהכרח שירוחק ממנו רביעית שאין לו דמוי עם שום דבר מהנמצאות וזה עם שהמופת הביא אליו, כבר הרגיש בו כל אדם ואפי' המדברים, והוא גלוי גם כן בספרי הנביאים בהרחקת הדמוי כמו שאמר ואל מי תדמיוני וכו' ואמר מאין כמוך וכו' וכל אלה הדמיונים ראוי בהכרח להרחיק ממנו במופת, כי כל מי שלא ידע החכמות ההם ולא ידע בחסרון ההתפעלות לא יבין ענין מה שבכח ומה שבפעל וגו'. ושאשר בכח יותר חסר מן המתנועע ליציאת הכח אל הפועל והמתנועע גם כן חסר בהצטרפו אל מה שבעבורו התנועע, הרצון בזה כי הדבר ימצא בשלשה אופנים אם בכח גמור כמו הנער קודם שלמד ואם בפועל גמור אחר הלמידה וההשכלה ואם בכח ובפעל יחד, והיות דבר בכח בהחלט הוא חסרון מוחלט והיות בכחו בפעל רוצה לומר מתנועע הוא חסרון מה בערך אל הדבר המושג, ואולם הדבר אשר הוא בפועל ולא יתערב בכח כלל הוא אשר אין בו חסרון. ואם ידע האדם אלו הדברים ולא ידעם במופתיהם לא ידע הדברים המתחייבים מאלו ההקדמות הכלליות ולזה לא יהיה לו מופת במציאות האלוה ולא ג"כ בהתחייב הרחקת אלו הארבעה מינים ממנו הרחקת הגשמות וההפעלות הדמוי וההעדר, ורבים מהסכלים אשר לא ידעו ולא יבינו לא ירחיקו אלו הדברים ממנו יתעלה והיודע אלו הדברים במופת ידע שא"א המצא לו אחד מאלו הארבעה ענינים, ולכן ראוי שיקדם לאדם הידיעה בחכמות במלאכת ההגיון ובטבע המציאה שאם לא יהיה כן לא ידע ה' כל עקר, ולכן אמר הרב בפרקים אשר עברו כי מי שירצה השלמות האנושי ראוי שידע חכמת הגיון ואח"כ הלמודיות על הסדר ואח"כ הטבעיות ואח"כ האלהיות, והבן זה: