דע כי אדון החכמים משה רבינו עליו השלום בקש שתי בקשות ובאתהו התשובה על שתי הבקשות, למה שכבר ביאר הרב שהאומרים בתוארים לא אמרו בעבור שהשכל הביאם לזה אלא בעבור הכתובים, ירצה לבאר כי מה שנמצא בכתובים שיש לו יתעלה תוארים הוא על הפעולות כמו שאמר למעלה, ולמה שנראה כי נאמרו למשה י"ג תוארים והיה מביא לזה לחשוב שאלו הם עצמותיים כ"א היו תארי פעולותיו לא היו י"ג, לכן ג"כ סלק זה הספק באופן שיעלה בידינו שיש בכאן נמצא ואחד בתכלית העלוי והשבח, ולכן אמר דע כי אדון החכמים בקש שתי בקשות ולא תחשוב כי האחד הי' ידיעת עצמו והאחרת ידיעת תואריו שהם המקרים הנמשכים ממנו אבל הבקשה האחת היתה שיודיענו את עצמו ואמתתו, והבקשה השני ידיעת דרכיו הנקראים תוארים והם פעולותיו, ואמנם קראו אדון החכמים ולא אדון הנביאים למה שכל ההשגה הזאת הנמצאת בזה המעמד הנבחר הם כלם השגות שכליות יורה המופת עליהם, כי מה שבקש משה הוא השגת זה העולם כולו כי אין בנמצא אלא האל ומעשיו, והשיבו השם ית' על אשר בקש שיודיענו תואריו והם הדרכים והפעולות שיודיע אותו תאריו כלם שהם פעולותיו. ואמנם אמר שהם תאריו למה שכל דבר שיחצב ממנו דבר ראוי שימצא אותו דבר במקור אשר נחצב ממנו כמו שהתבאר ולמה שאי אפשר שיושג באי זה צד נמצא בפועל הראשון הדברים הבאים ממנו נקראו תוארים כאלו הוא דבר זולת עצמו ולמה שנמשכים אנחנו קוראים אותם שהם תוארים לו והבן זה. והודיעו כי עצמו לא יושג כפי מה שהוא אלא שהוא העירו על מקום עיון ישיג ממנו תכלית כל מה שאפשר לאדם שישיגהו, והרמז בזה כמו שאמר הנה מקום אתי ונצבת על הצור, עמוד והתבונן על היות הוא התחלה שהוא המבוא אשר תגיע ממנו לידיעתו והשיג משה רבינו ע"ה ממנו יתעלה מה שלא השיגו אדם לפניו ולא לאחריו ובעבור זה נאמר עליו אדון החכמים. אמנם בקשתו ידיעת תואריו הוא אמרו הודיעני נא את דרכיך ואדעך, הרצון בזה כי אמר הרב כי התוארים הם הנקראים דרכים והם הפעולות הבאות מאתו וייוחסו בשני תוארים כי התואר הוא נמצא במתואר. והסתכל מה שנכנס תחת זה המאמר מענינים נפלאים, ראשונה כי אומרו הודיעני נא את דרכיך ואדעך מורה על היותו נודע בתואריו כאלו הפעולות הם נמצאו בו כי כשידע הדרכים והם הפעולות ידעהו. שנית הורה למען אמצא חן בעיניך מורה על כי מי שידע הבורא ימצא חן בעיניו ובזה יקרב לפני הבורא כי הוא השכל ובעבור זה נאמר באדם נעשה אדם בצלמנו לא מי שיצום ויתפלל בלבד, כי זכוך המראה לא יועיל אם לא יפותח עליו הצורה כי בלא דעת נפש לא טוב ואם שא"א פתוח הצורות במראה אם לא בזיכוך או לטישה, והנה מי שידעהו הוא הנרצה המקורב אל השם ומי שסכלו הוא הנקצף המרוחק ממנו וכפי שיעור החכמה והסכלות יהיה הרצון והקצף וקירוב וריחוק, ואמר הרב כי זה אינו מכוונת הפרק כי זה יתבאר אחר זה:
וכאשר בקש ידיעת התוארים וביקש המחילה על האומה ונענה במחילתם, הרצון בו כי בידיעת התוארים ידע האדם שרוב פעולות השם הם חנינה ורחמנות ולכן בעבורם נענה במחילתם. אח"כ בקש השגת עצמו יתברך ואמר הראני נא את כבודך ונענה על המבוקש הראשון וכו' אני אעביר כל טובי על פניך, ונאמר לו במענה השאלה השנית לא תוכל לראות פני. אמנם אמרו כל טובי רמז להראות לו הנמצאות כלם השכלים והגלגלים ועולם ההויה וההפסד כי אלו נקראו כלם טוב כמו שאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב, והראה לו שישיג טבע כל נמצא ונמצא והיאך נקשרים זה בזה באופן שיעלו כלם אל סבה אחת והוא הנרמז הראה לו קשר של תפילין וידע גם כן הנהגתו איך יתן לכל מה שהוא צריך על צד השלמות ועל צד היופי ואיך הטוב בא ממנו והרע במקרה וכ"ז ידע בידיעה כללית ובפרט בכל נמצא ונמצא:
ואל זה הענין רמז באומרו בכל ביתי נאמן הוא, כי הבית הוא מציאות זה העולם שהוא בית אל והוא השיג כל מה שבזה הבית מקרני ראמים עד ביצי כנים וידע זה בידיעה אמתית קיימת וזהו הנרמז נאמן הוא כי הדעות שאינם אמתיות לא יתקיימו בו, א"כ התבאר כי מה שבקש ידיעת הדרכים שהם התוארים הם הם הפעולות כי כבר אמרנו כי על מה שאמר לו הודיעני וכו' נאמר לו אני אעביר כל טובי והטוב הוא כל זה המציאות אשר אמר עליו הנה טוב מאד. והמופת על שהדבר אשר יעדו בהשגה הם פעולותיו היות הדבר אשר הודיעו תארי פעולות גמורים, והנה כבר התבאר כי הדרכים אשר בקש ידיעתם בהודיעו אותם הם הפעולות הבאות ממנו, ואם כן יתחייב מזה שלא יהיה השם בעל תוארים עם שנמצא בתורה שהוא רחום וחנון וארך אפים, ואף שהחכמים קראו לאלו מדות הנה אינו שהוא בעל מדות, ואמנם שהוא פועל פעולות דומות לפעולות הבאות מאתנו והם המדות כי הוא יתעלה אין לו תכונה מתכונת הנפש, ואמנם לספק השני האומרים שאם היו אלו פעולות הש"י לא היו שלשה עשר אבל הפעולות הם רבות עד אין מספר לכן אמר כי משה השיג כל פעולות השם אבל הספיק לו זכרון אלו השלשה עשר למה שאלו הפעולות הבאות ממנו בחק המצאת ב"א והנהגתם וזאת היתה אחרית כוונת שאלתו כי סוף המאמר אמר ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה, אשר הרצון בו כי אף שאני רוצה לדעת דרכיך והם הפעולות מאתך רצוני לדעת איך תנהיג העולם בעבור שאדע איך אנהיג עמך הגוי הזה ואלך בפעולות ההם בדרך פעולותיך בהנהגתם, הנה כבר התבאר כי הדרכים והמדות הם דבר אחד והם הפעולות הבאות ממנו בעולם וכל אשר הושג פעולה מפעולותיו יתואר הוא יתעלה בתואר אשר יבא ממנו הפעל ההוא ונקרא בשם הנגזר מן הפעל ההוא כמו רחום וחנון, כי כשהושגה דקות הנהגתו בהוית עובר הב"ח והמציא כחות בו ובמי שיגדלהו אחר לידתו שימנעהו מן המות ומן האבדון וישמרהו מכל היזק ויועילהו בשמושיו ההכרחיים נקרא רחום כי זאת הפעולה לא באה ממנו אלא אחר המיית הרחמים, וכמו שאנחנו כשניתן דבר למי שאין לו טובה עלינו יקראוה בלשוננו חנינה ולמה שהוא יתעלה המציא כל נמצא שאין לו חק עליו יקרא חנון, וכן נמצא בפעולותיו הבאות בבני אדם ממכות גדולות ירדו בקצת האישים להמית משפחות או איקלימים יכלו הבן ובן הבן לא יניחו לו לא נין ולא נכד והרבה מאלו הפעולות אשר לא יבאו מאחד ממנו אלא מכעס גדול או קנאה עצומה וכו' נקרא השם קנא ונוקם ונוטר ובעל חמה, ואם אלו התכונות הבאות ממנו על תכונה נפשיית לבקשת הנקמה ויפעל האדם בכעס וקנאה אבל מהש"י לא יבואו אלו המעשים לפי הפעלות כי הוא יתברך ויתעלה מכל חסרון וכן הפעולות כלם הבאות מאת הש"י לא תבאנה ממנו כפי הפעלות ותכונה נפשיית אלא כפי חיוב הנענשים, וצריך למנהיג המדינה שיהיה נביא שידמה באלו התוארים ותבאנה מאתו אלו הפעלות כשיעור וכפי הדין לא לפי רדיפת ההפעלות לבדו ולא יתיר רסן הכעס ולא יחזיק במדת ההפעלות כי כל הפעלות רע, אבל ישמר מהם כפי כח האדם ויהיה בקצת הפעמים ולקצת אנשים רחום וחנון לא לענין הרחמנות והחמלה לבד כי זה מפעולת הנשים והשוטים אלא כפי מה שראוי שיהיה ויהיה בקצת הפעמים ולקצת אנשים נוקם ונוטר בעל חמה כפי התחייבם לא לענין הכעס לבד עד שיצוה בשריפת איש והוא בלתי כועס ולא קצף עליו ולא מואס בו אבל כפי מה שיראהו מהתחייבו ויביט מה שתביא מהפעולה הזאת מהתועלת העצומה בעם רב, הרי יתבאר שהנביא ראוי שיתואר באלו התוארים כמו שהשי"ת יתואר בהם כי לא יתואר הוא בעבור הפעולות אבל בעבור התחייבו הנענשים:
והבן אמרו הלא תסתכל בכתובי התורה עד אמרו וירוחקו המונעים כלם אשר ימנעו מן השלמות והוא השגתו יתברך, והבן אמרו כי צריך שיהיו פעולות הרחמנות והחמלה והחנינה והמחילה באות ממנהיגי המדינה יותר הרבה מפעולות העונש ולקיחת הדין מן החוטא, כי המנהיג המדינה ראוי שיהיה נוטר למדת הרחמנות כי אם המנהיג ישמור העונות מי יעמוד לפניו הלא תראה שלש עשרה מדות כלם רחמים בלתי האחד פוקד עון אבות על בנים כי אמרו ונקה לא ינקה, רוצה לומר ושרש לא ישרש:
ודע כי אומרו פוקד וכו', ר"ל גם כי פוקד וכו' הוא חימה שפוכה ואין ראוי שיהיה למנהיג המדינה כי כל איש ראוי שימות בחטאו, ביאר הרב כי זה בא על ע"ז לבד לא בחטא אחר וכשיהרגו אנשי המדינה עובדי ע"ז יהרג הזקן העובד אותו ובן בנו ובן בן בנו אשר הוא הולד הרביעי וכל זה למחות השארית המביא להפסד הגדול כמו שאמר הרב למעלה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם, והנה המנהיג המדינה צריך שידמה להש"י באופן המעשים שנדמה פעולותינו לפעולותיו כמו שביארו בפר' קדושים תהיו מה הוא חנון אף אתה וכו' והענין כלו התוארים המיוחסים לו הם תוארי הפעולות: