כל מתואר שיחוייב לו תואר כו'. בזה הפרק רצה הרב לבאר אי זה מהתוארים ראוי לתאר להש"י ואי זה מהתוארים ראוי שירוחקו ממנו, כי התוארים אשר לא יביאו אל רבוי הם אשר הנביאים אמרו עליו ואמנם התוארים אשר יביאו אל רבוי ראוי שירוחקו. ודע כי כל דבר שיתואר בו דבר יהיה אם מעצמות הדבר או חוץ מעצמות, ואם יהיה חוץ מעצמות הדבר יהיה אם מה שיביא רבוי או מה שלא יביא רבוי, ואחר שהונח זה ראוי שנדע כי התוארים אשר יתואר הדבר שהם מעצמותו הם גדרים או חלקי גדרים, כי האדם יאמר שהוא חי מדבר או שהוא חי או מדבר ואלו אינם תוארים ע"ד האמת אבל הם ביאור שם, והגדר ירוחק מהשם ית' כי אין לו סבות קודמות שהם סבות מציאותו שיוגדר ויוגבל בם, וזה המין מהתוארים מרחיקים מעליו כל המעיינים בין המעיינים המדברים בין המעיינים האמתיים כי יאמרו שהשם ית' לא יגדר. והחלק השני שיתואר הדבר בחלק גדרו או בסוג או בהבדל וזה גם כן נעדר מהשי"ת אצל כל אדם בין מדבר בין מעיין אמתי למה שהסוג א"א מבלעדי ההבדל ולא ההבדל מבלעדי הסוג, ושקרות זה החלק כשקרות אשר לפניו. והחלק השלישי שיתואר הדבר בענין יוצא מאמתתו ועצמו עד שיהיה הענין ההוא אינו ממה שיושלם בו העצם אבל הם נמצאים בעצם ויהיה הענין ההוא איכות אחת. וכבר ידעת כי האיכות הוא סוג עליון ואם היה נמצא לו תואר מזה החלק היה הוא יתעלה נושא המקרים וזה מבואר הבטול, כי זה רחוק מאד מאמתת הש"י ועצמו:
והנה יש להפליא מהאומרים בתוארים כי הם מגדילים השם ואומרים כי השם אין לו דמות ולא איך ואומרים שיש לו תוארים זולת עצמו, והנה יביאו שני הפכים כי הם אומרים שהשם יתעלה לא יתאייך והכוונה בו שאינו בעל איכות והם יקיימו לו תוארים שהם זולת עצמו ונמצאים בו אם כן נמצא בו האיכות והנה השם ירוחק מכל תואר אשר ימצא באיכות. וכבר ידעת כי סוגי האיכות ארבעה, קנין, וענין כח טבעי ולא כח טבעי, ושיפעל ושיתפעל, ותמונה, ותואר שהוא הכמות שתשיגהו האיכות, והנה כשיסתכל אדם בהסתכלות אמתי ידע שכל אלו נעדרים מהאל, כי אחר שהשם יתעלה אינו גשם יחוייב שלא ימצא בו סוג האיכות המשגת הכמות באשר הוא כמות ולא ימצא בו התפעלות שתשיגהו האיכות שהשם יתעלה אינו בעל היולי ובעבור זה לא ימצא בו זה הסוג, וג"כ לא ימצאו בו ההכנות הטבעיות כי אלו הדברים משיגים לגשמים מצד שהם בעלי חמר, ולא ימצאו בו ג"כ תוארי הקנין והענין והם התכונות הנמצאים בנפש או בבעל נפש מצד שהוא בעל נפש אחר שהשם ית' אינו בעל גשם לא ישיגהו שום מדה מדותית, ולא ישיגהו גם כן הבריאות והחולי שהם ישיגו לנפש ולגוף אחר שהשם יתברך הוא נעדר מהם מהנפש והגוף, ולא ימצא גם כן שיתואר בשום מלאכה ולא בשום חכמה כי אלו הם תכונות נפשיות והם זולת המתואר ולא יקיימו העצם בו, וכשיתבאר שהשם אחד יתבאר שלא יתואר בשום תואר אשר הוא מסוג האיכות וכל אלו כבר התבאר המנעם בחקו, והנה ג' מיני התוארים בין שיורו על מהות בין שיורו על חלק מהות בין שיורו על איכות אחד נמצא במהות הם כלם נמנעים בחקו מפני שהם כלם מורים על ההרכבה אשר נבאר במופת המנעה בחק הבורא ולזה נאמר בו ית' שהוא אחד גמור א"כ הסתלקו כל הדברים שהם בעצם המתואר:
ואמנם החלק הרביעי מאלו התוארים כבר יחשב שהוא יתעלה יתואר בהם והם התוארים אשר אינם נמצאים בעצמו כי עניני היחס אינם עצמו ולא דבר בעצמו כאיכיות ויראה בתחלת המחשבה שהשם יוחס לזמן או למקום או לאיש אחר. והנה יחשב כמו שאנחנו מתארים את ראובן בשהוא אבי פלוני או שותף פלוני כי אלו התוארים לא יחייבו רבוי ולא שנוי בעצם המתואר ולכן יחשב שנאמר שהשם יתברך הוא יתייחס אל הזמן ואל המקום ואל איש אחר שהשם יתעלה יתואר בו אבל בהסתכלות אמתי יראה שזה ג"כ נמנע. אמנם שהשם יתברך אין יחס בינו ובין הזמן והמקום, אמנם כי אין לו יחס בין הזמן כי הזמן הוא מספר התנועה מצד התחלקה אל קודם ומתאחר כמו שיתבאר בשמע הטבעי וכל מה שיוחס אל הזמן הוא גשם מתנועע ואם יהיה הגשם ההוא הווה נפסד יהיה אותו הדבר נמנה בזמן ויקיים הזמן עליו משני קצותיו, ואם יהיה אותו הדבר בלתי הווה ולא נפסד ויהיה גשם מתנועע או נח וזה המין יהיה עם הזמן בתמידות, ואמנם הדברים שלא ימצא בהם שום תנועה ולא מנוחה אינם נופלים תחת זמן כלל ולא ייוחסו לזמן, ולכן לא נאמר שהש"י הוא בזמן ולא השכלים נבדלים ולא עם הזמן ר"ל שיהיו נמצאים עמו וכ"ש שיהיה הזמן מקיף עליהם וא"כ הש"י לא ייוחס אל המקום כי מתנאי המקום שיהיה מקיף ומתנאי המוקף שיהיה גשם ומאחר שהש"י אינו גשם לא ייוחס אל המקום:
אמנם שאין הצטרפות בינו ובין דבר מברואיו. שהוא מחוייב המציאות והם אפשרי המציאות אם כן דבר ברור הוא כי השם ית' לא יתיחס אל הזמן ולא אל המקום ולא יתייחס לשום איש לא יחס שוה ולא בלתי שוה, ואמרו אשר בינו ית' ובין דבר מברואיו מן העצמים קצת יחס אמתי, הרצון בו שיכנס בו היחס כאב לבן כמ"ש למעלה בתואר ראובן שהוא אבי פלוני:
ואמרו שיהיה ביניהם קצת יחס. לא יחס אמתי במוחלט, והרצון בו בקצת, יחס ההקשה ר"ל הפחות והיתר והשווי, יחס אמתי כאב לבן או כעבד לאדון:
והנה אין שם יחס בינו ובין זולתו, ר"ל הצטרפות אמתי, המשל בזה האדון לעבד והעבד לאדון או אב לבן או בן לאב הנה אין שום הבדל בשום ענין בין ההצטרפות מצד שהוא הצטרפות בין אב לבן בין השכנים זה לזה בין הידידים זה לזה כי כל אחד הוא סבת חברו והש"י אין לו סבה שיעלל א"כ אין לו שום יחס אמתי וכבר התבאר זה באלהיות, ואם השם יצדק עליו שהוא עלה וכל נמצא זולתו עלול אינו זה מהיחס כי הוא יתעלה מחוייב המציאה ומה שזולתו אפשרי המציאה ויש לו צרוף במלות לא צירוף במציאות כי העלה הוא סבת מציאות העלול ולא יתהפך זה וזה המין מהצרוף הוא יחס במלות לא במציאות. ואולם המין האחר מהיחס והוא אשר אינו סבת חבירו כלל אלא כמו שנאמר אלו השני חכמים שוים בחכמה ודומים זה לזה כי שום אחד מהם אינו סבת חברו ואם נמצא הצטרפות בזה הוא במלות ולא בענינים ואם כן כבר יחשוב שהוא אפשר מזה הצד אבל בהסתכלות אמתי יראה שא"א שנאמר שהשם יתברך יש לו שום דמות עם שום נמצא אחר כי כבר התבאר בשבעה מהשמע כי המסכימים והמתיחסים הם אשר יתאמת להם שיהיה הסוג אחד וההבדל אחד באופן שיהיו אחדים במין ואם יהיו מתחלפים במין עם שהם מסכימים בסוג לא יתיחסו, ואמר שהשם יתברך אין לו שתוף עם שום נמצא אחר שהוא יתעלה מחוייב המציאות וזולתו אפשר א"כ אין יחס בינו ובין דבר מברואיו כי כל דבר מתיחס יחוייב שיהיה תחת מין אחד ואם לא לא יתיחס כי לא נאמר זה מתוק יותר מזה לבן ולא שוה לו, אם כן יתבאר שהשם לא יתיחס עם שום נברא מנבראיו לא על יחס אמתי ולא על יחס בלתי אמתי, ואם יתיחס לו שום יחס אפילו שיהיה בלתי אמתי ישיגהו מקרה היחס והוא שיהיה דומה לשום נברא אף על פי שאינו מקרה נוסף עליו וזה המקרה כבר יתבאר שאי אפשר שימצא עליו אחר שאין לו הדמות עם שום נברא ואם ניחס להשם יתברך אי זה מין מזה היחס ראוי שיאמר לו בהעברה ובהקל רוצה לומר כפי מחשבת בני אדם והוא כפי מחשבת ההמון:
והחלק החמישי מתוארי החיוב הוא שיתואר הדבר בפעולתו ואין הרצון בו שיפעל בקנין מלאכותי שימצא בו כי זה הוא ממין האיכות כמו שזכרנו, אבל ירצה בפעולתו הפעולה אשר פעלה כאומרך ראובן הוא אשר חדש זה הדלת ובנה חומת פלוני וגו'. וזה המין מהתוארים רחוק מעצם המיוחס ולזה ראוי שיתואר בהם הבורא אחר שידע המעיין שאלו הפעולות המתחלפות הבאות מאתו לא יתחייב שיעשו בענינים מתחלפים בעצם הפועל כי אם יהיה הדבר כן היו מעניני האיכיות אבל כל פעולותיו יתעלה המתחלפות כלם בעצמו לא בענין נוסף על עצמו:
ויתבאר בזה הפרק שהוא יתעלה אחד מכל צד ושהתוארים חלוקי הענינים הרבים הנמצאים בספרי הנביאים המורים עליו יתברך קצתם מצד רבוי פעולותיו וקצתם להורות על שלמותו כפי מה שנחשבהו שלמות ולא מפני שימצא רבוי בעצמו. ולמה שישאל ספק גדול והוא איך העצם האחד הפשוט אשר אין רבוי בו לא מכמיות ולא מענינים ולא ממציאות ומהות עושה מעשים מתחלפים, הנה יתבאר בפרק שאחר זה במשלים: