דע אתה המעיין במאמרי זה וכו', אחר שהרב ביאר כל הדברים והמלות המורים על הגשמות בין מהשי"ת בין מהמלאכים, ולמה שימצא כת שיאמינו שהשם אינו גשם ולא כח בגשם אבל שיש לו תארים, וסברו זה בעבור שני דברים, אם בעבור הפעולות הבאות מאתו כי חשבו כי באים מתוארים ותכונות נוספות על עצמותו וג"כ הביאם לזה פשטי התורה, והמאמינים בתוארים ימצאו על שלש דעות, מהם מאמינים שיש לו תוארים נוספים ע"ע, מהם יחשבו כי התוארים הם עצמות הש"י, ומהם קבצו השתי דעות כי התוארים אינן עצמו ולא דבר יוצא מעצמו. ולמה שבא המופת שהשם אינו גשם ולא כח בגשם ושהוא אחד אחדות פשוט אין ההרכבה בו ולא רבוי ענינים אבל הוא ענין אחד מאיזה צד שתביט בו ולא ימצא בו רבוי לא חוץ לשכל ולא בשכל כמו שיבוא עליו המופת בזה המאמר, רצה הרב לבאר שאינו בעל תוארים ומי שיחשוב שהוא ב"ת לא יאמין בהש"י, למה שהש"י הוא אחד ומי שיש לו תאר אינו אחד ולכן התחיל לבאר מהו האמונה, וזהו אמרו דע אתה המעיין במאמרי זה כי ההאמנה אינה הענין הנאמר בפה אבל הענין המצוייר בנפש כשיאמינו בו שהוא כן כמו שיצוייר, וכבר יאמר אדם דבר ויאמין חלופו, וכבר ימצא ג"כ שיאמר אדם דבר שהוא מאמין בלתי שיציירהו, כמו המון העם שאומרים אמונות שיאמינו ואין להם ציור ממה שיאמרו כל שכן שיאמינו שהוא כן שיהיה גם כן במציאות אם כן ימצאו בכאן ארבע מיני אנשים, אחד מי שיאמר שיאמין דבר ולא יציירהו, ויש אחר שיאמר דבר ויציירהו אבל לא יאמין שהוא כן, ויש אחרים שיאמרו אמונות ויציירום ויאמינו שהוא כן, ויש מאמינים שיאמרו אמונות ויציירום ויאמינו שהוא כן במציאות והם כן במציאות וזאת האמונה היא אמונה אמיתית, ומי שיאמר אמונות ולא יציירם אינה אמונה, ומי שיאמר ויצייר אבל לא יאמר שהוא כן לא יאמר שהוא מאמין, אבל מי שיאמין שהוא כן ויצייר מה שיאמר תקרא אמונה מצד מחשבתו שיאמין שהוא כן ותקרא אמונה בהחלט, ואם תהיה אמתית תהיה צודקת ואם לא ימצא בשכל מקום דחייה באמונה ההיא ולא לשער אפשרות חלופה היא האמונה אשר תקרא אמתית בתכלית האמת. ולכן אמר הרב שאם יספיק לאדם מן הדעות האמתיות או הנחשבות אמתתם אצלך כשתספרם במאמר בלתי שתציירם ותאמין בהם זהו קל, כל שכן שלא תבקש מהם אם הוא אמת אם לא, כי זה ימצא רבים מן הפתאים ישמרו אמונות ולא יציירו להם ענין בשום פנים, וזה אם תקרא אמונה תהיה אמונה כפי הפתי לא כפי גדר האמונה, ולכן אמר דע אתה המעיין במאמר זה כי המעיין בזה הספר לא יקרא אמונה אלא מה שיאמר שום מאמין שהוא מצייר אותו ושיאמינו שהוא כן, וגם הרוצה לעיין בזה הספר לא יספיק זה אבל שיבקש לחקור אם אמונתו אמתית אם לאו. ולכן אמר אם מלאך לבך לעלות לזאת המדרגה העליונה היא מדרגת העיון, אם תאמין שהשם יחוייב שיסולק ממנו הגשמות, וכן אם תאמין שהשם אחד אחדות אמתית עד שלא תמצא לו הרכבה כלל, יחוייב שתאמין שאין לו תוארים כלל. אבל אנו כלל עדת ישראל מאמינים שהשם אחד והמעיינים מקהל עדת ישראל יתאמת להם גם כן שהשם יתברך אין לו תאר עצמי בשום פנים ולא בשום ענין, אמנם מי שהאמין שהוא אחד בעל תוארים כבר אמר שהוא אחד במלתו והאמינו שהוא רבים במחשבתו, וזה לא יקרא אמונה אלא אמירה:
כאלו כוונתנו וחפושנו איך נאמר לא איך נאמין, ואין האמונה אלא אחר ציור, וגדר האמונה בין שיהיה כן במציאות בין שלא יהיה כן כמ"ש כי האמונה היא ההאמנה במה שיצוייר שהוא חוץ לשכל כפי מה שיצוייר בשכל אף שלא נהיה כך במציאות, ואח"כ גדר האמונה האמתית, ואמר ואם יהיה עם זאת האמונה שא"א שיהיה חלופה בשום פנים ויצייר השכל זה באופן שלא ימצא לשכל מקום דחייה לאמונה ההיא ולא לשער אפשרות חלופה תהיה אמת, ודע כי זהו גדר הידיעה האמתית והיא הידיעה המופתית ואף שיהיה אמת הדבר שהוא מאמין וא"א שיהיה חלופו ולא יציירהו השכל, זאת האמונה לא יקרא אמונה אמתית, כי האמונה האמתית הוא שיצויר בשכל כמו שהוא חוץ לשכל וכן יהיה חוץ לשכל כמו שיצוייר בשכל. והבן זה כי הוא נפלא ונעלם מהמפרשים, הבט אל מאמרו ותהיה אז מי שיצייר יחוד השם לא מי שיאמר אותו בפיו ולא יצוייר לו הענין ויהיה קרוב מהנאמר עליהם קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם, וצריך האדם שיהיה מכת מי שיצייר האמת וישיגהו ואם לא ידבר בו כמו שצוו החשובים ונאמר להם אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה, כי הדבור הפנימי הוא הנרצה כשיסכים עם המציאות כי היא אמתית, ואחר שהוא גדר האמונה התחיל לדבר בתוארים: