כבר זכרנו בקצת פרקי זה המאמר. ר"ל כי זה אשר יבאר כי יש הבדל בין ההישרה למציאות הדבר ובין אמתת מציאותו ועצמו כבר זכרו הרב בפרק ל"ג, והנה אומר הרב כי ההישרה תהיה בא' מג' דברים או במקרים או בפעולותיו או ביחסים רחוקים ממנו, והמשל הראשון אשר הביא הוא מהמקרים והמשל השני מהפעולות והמשל השלישי הוא המשל ביחסים באמרו ואפילו ביחסים:
ואמרו שאתה אלו תרצה שתודיע. הרצון שזה האיש אשר אנו רוצים להודיעו מציאות המלך מזה האיקלים איזה איש הוא, והמשל הראשון והשני הוא להודיע כי זהו המלך כי כבר ידע עניני המלך ולא ידע מי הוא המלך, המשל השלישי הוא להודיע אם יש מלך בארץ הזאת לא לדעת איזהו המלך, והכלל העולה באלו השלשה (דברים) משלים כי ההישרה למציאות הדבר תהיה בדברים המקריים כמו שתאמר כי המלך הוא האיש הארוך לבן המראה בעל השיבה כבר הודעתו במקרים. או תאמר הוא אשר סביביו המון רבה מב"א רוכבים ורגלים וחרבותם שלופות סביביו, או תאמר הוא אשר צוה בבנין זאת החומה וכו' וכיוצא בזה מפעלותיו:
ואפשר שתורה על מציאותו בענינים הם יותר נעלמים מאלו כמו שישאלך השואל היש לארץ הזאת מלך תאמר לו כן יש לה בלי ספק, וזה הוא משל לדבר השלישי אשר אמר הרב ואפילו ביחסים רחוקים ממנו א"כ אין בכל אלו מה שהמשלנו מה שיורה על עצם המלך ואמתת עצמו מצד היותו מלך, ואפילו ההישרה לבד:
וכן קרה בהודעת הבורא יתעלה להמון בכל ספרי הנביאים ובתורה כי כאשר הביא צורך להישירם כלם למציאותו הרצון בו כי לא ידעו ולא יבינו אם יש סבה ראשונה ונעלם מהם מה הוא באו התורה והנביאים להודיע להם שהוא נמצא:
שיש לו השלמיות כלם, רוצה לומר שאינו נמצא לבד כמו הארץ והשמים אבל הוא נמצא בתכלית השלמות אבל נמצא חי וחכם יכול ופועל:
ולמה שאי אפשר שישיג ההמון שהוא חי חכם ופועל באמתיות. הויישרו דעות ב"א שהוא נמצא בדמיון הגשמות אחר שההמון לא יראו דבר חזק מן המציאה זולתי הגשם וכל מה שאינו גשם אבל הוא בגשם הוא חסר המציאות מן הגשם כמקרים וכחות הגשמיים להצטרכו במציאות אל הגשם, אמנם מה שאינו גשם ולא כח גשם אינו דבר נמצא בשום פנים. ולכן יתארוהו הנביאים להש"י שהוא גשם להודיע שהוא נמצא. ולמה שההמון לא יציירו מענין החיים זולת התנועה ומה שאינו מתנועע תנועה מקומית אינו חי אמרו הנביאים שהשי"ת מתנועע כי זה להודיע לנו שהוא חי, וכן למה שכל השגה אצלנו היא בחושים יתארוהו הנביאים בשהוא יתברך שומע ורואה עם שאלו ג"כ שקר עליו:
ולמה שלא יצייר העתק הענין מנפש איש לנפש איש אלא בדבור והוא הקול אשר יחתכוהו השפה והלשון יתארהו הנביאים אל השפע המגיע ממנו לנביאים שהוא מדבר והרצון בו שיגיעו ענינים ממנו לנביאים:
וכאשר לא נשכיל מהממציא אותנו אלא כשיעשה בנגיעה תארוהו כשהוא פועל, אע"פ ששם פועל יאמר למי שימציא איזה נמצא מזולת כלי גשמי ומזולת נגיעה מ"מ הענין המפורסם ממנו והוא כי הפועל נגיעתו גשם בגשם ומפני זה תארוהו יתעלה כשהוא פועל ר"ל שאומרים עליו שהוא נוגע כדי שיובן ממנו שהוא פועל:
אע"פ ששם הנפש משותף. ר"ל כ"א אנחנו אומרים שהשם יתעלה הוא בעל נפש רצונו בו שהוא חי:
וכאשר לא יושגו אל הפעולות כלם. ר"ל התנועה והשמע הראיה הדבור והנגיעה:
אלא בכלים גשמיים הושאלו לו כל הכלים אשר בהם תהיה התנועה כמו הרגלים וכפותם, והכלים אשר בהם תהיה ההשגה כאוזן והעין והאף, והכלים אשר יהיה בהם הדבור והחומר הדבור הוא הקול. והכלים אשר יהיה להם הדבור הם הפה והשפה, והכלים אשר יעשה בהם העושה הם הידים והאצבעות והכף, והכוונה כלה להודיע לב"א שהוא שלם מכל החסרונות, והושאלו לו הכלים הגשמיים להורות להם על הפעולות, והושאלו לו הפעולות להודיע שיש לו השגה לא שההשגה הוא מענין הנאמר כמו שאנו אומרים לו שהוא ית' שומע ורואה אנו רוצים בו שהוא השיג וההשגה ההיא אינה מעצם הראיה והשמיעה, הלא תראה כי תעשה השגה חוש אחד במקום השגת חוש אחר אמר ראו דבר ה' שמעו דבר ה' כי המכוון שישיגו ענין דברו כי הדבור אינו נראה. ולכן נאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים אשר הרצון בו משיגים, כי ידוע ומפורסם שזאת היא במראה הנבואה א"כ וכל העם רואים את הקולות אין הכוונה בו רואים ממש אלא השגה א"כ כשנא' עליו וכו' ראיה או שמיעה הוא על צד ההשגה לא על דבר אחר:
והושאל לו הפעל והדבור להורות על השפע הנשפע מאתו הפועל למה שממנו יתעלה יושפע עולם הנבדלים, ונאמר מדבר על ההשפעה השכלית אשר נשפע בנביאים על הכל נאמר דברה תורה כלשון ב"א:
ואמרו ולא הושאלו לו מן האברים הפנימיים כ"א הלב בעבור שני דברים אם בעבור שהוא שם השכל וגם כי הוא התחלה לחיות כלב כן הש"י התחלה לכל הנמצאים והוא משכיל אותם, והנה הרב ביאר כי כמו שלא הושאל לו כלים אחרים גשמיים בעבור שהם גלויי החסרונות כן ראוי שירוחק כל הכלים אשר אמרנו כי כל הכלים הושמו לתקן מציאות הב"ח והוא ית' בלתי צריך לדבר יתמיד מציאותו ולא יתקן ענינו א"כ אין כלי לו אחר שאינו גוף. אמנם פעולותיו בעצמו לא בכלים, והכחות ג"כ מכלל הכלים כי כחות הנפש לא יעשו אלא בכלים גשמיים ולכן מי שהוא בעל כחות הוא בעל כלים ולכן משירוחקו הכלים ירוחקו הכחות. אם כן אינו בעל כח. כלומר שיהיה בו ענין זולת עצמו בו יעשה או ידע או ירצה. הרצון בו כי הש"י הוא פועל בעצמו וירצה בעצמו וידע בעצמו לא בכח נוסף עליו, כי האומרים תוארים והאומרים שהוא בעל כחות הם דבר אחד אלא שאלו קראו אותם תארים ואלו כחות ושנו השם, וכמו שהשם אינו בעל תארים כמו שיבא עליו המופת כך הוא אינו בעל כחות וכמו שאינו בעל כחות שיהיה זולת עצמו כך הוא אינו בעל תארים:
ואחז"ל. הביא הרב מאמר נכבד לחכמים יורה בו שמעולם לא עלה בדעתם הגשמה ולא היה אצלם ענין ישבש או יספק שום אדם בו. והמאמר ההוא הוא אמרם בבראשית רבה גדול כחם של נביאים שהם מדמים את הצורה ליוצרה כמו שאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. ואמר החכם ר' משה הנרבוני ז"ל כל מי שראיתי ענינו מן המעיינים בספר הזה ראיתי שפירשו מדמים את הצורה ליוצרה, כי הוא ידמה הנבדל לצורה האנושית, ולפי דמיונם היה להם לומר בזה המאמר הכולל שמדמים היוצר הוא השי"ת לצורה האנושית כמ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם לא צורה ליוצרה, ואני נפלא בזה כי לא העמיקו לעמוד על כוונת המחבר, ואני אבאר לך עתה כוונתו. הר"מ ביאר בפרק מ"ט כי המלאך ייוחס לו הכנף ולשי"ת צורה האנושית להורות יתרון נפשו על מלאכיו והכנפים כלם ממהרות ההליכה וראוי שייוחדו לשלוחים לא למלך ולכן ייוחסו למלאכים כי הם מצווים לא מצוים, הנה אמרם דמות כמראה אדם דמות כמראה ה', הנה אמרם מדמים את הצורה, ליוצרה ירצה שהם מדמים את הצורה אשר היא בנפש הנביא אשר הוא חקוי גשמי והוא המלאך כי הצורה הדמיונית מדמין אותה ליוצרה שהוא השם יתברך ונאמר ועל דמות הכסא דמות צורה כמראה אדם עכ"ל. והנה זה החכם הבין כוונת הרב ולא יסבול שיאמר זולת זה אחר העיון הנמרץ, והנה הורו לנו בזה המאמר שהש"י אינו גשם, והוא מבואר שאינו גשם בתכלית הביאור אחר שאומרים כמה הוא קשה זה שעשו הנביאים שמדמים הצורה שימצא בנפש הנביא שהוא דבר גשמי אל יוצר אותה הצורה שהוא הש"י כי הש"י אינו גשם ולא כח בו, וכאלו הם אומרים מה גדול מה שהוצרכו הנביאים לעשות בהיותם מורים על עצמו בענינים הנבראים אשר בראם והיא הצורה הברואה אשר ימצא בנפש הנביא, כי השי"ת הוא בורא הצורות כלם בין הנראות במראה הנבואה בין הצורות הנמצאות בחמרים והנבדלות אף כי הוא ית' סבה רחוקה להם:
ומי שירצה לחשב רע עליהם וכו'. הרצון בו כשיאמר איזה תנא או אמורא מאמר שיראה שהש"י גשם והוא אמרו על צד המשל וישים המעיין האמורא ההוא או התנא ההוא חסר או בלתי יודע בעד אשר אמר כמו אלו המשלים והוא לא היה יודע ענינם מן התנאים והאמוראים, אין היזק בהם כי החסרון הוא במעיין כי הם כבר התנצלו בהם התנצלות טוב:
אמר שם טוב הפלא מהרב איך לא הביא מאמר נכבד נמצא לחכמים במגלה להורות על שהש"י אינו גשם, אמרם בזה הלשון כל המתרגם ויראו את אלהי ישראל כפשוטו הרי הוא מחרף ומגדף את הש"י, ופירשו בו כל המפרשים כל המתרגם ויראו את אלהי ישראל וחזו ית אלהא דישראל ולא וחזו ית יקרא דאלהא דישראל. כי הראשון מגשים ומחרף ומגדף, והשני מסלק הגשמות: