אמר הרב דע כי ראה והביט וחזה שלש המלות וכו', אמנם זה בראה מפורסם הרצון בו שההמון ידעו שענין הראיה נאמרת אף להשגת השכל, ולפי זאת ההשאלה בכל מקום שיאמר הרב ולפי זאת ההשאלה ועל זאת ההשאלה הוא להורות לנו שאינו דומה הכתוב לשאר הכתובים שהביא כי אינו דומה ראיה הנאמרת בבורא לראיה הנאמרת באדם אף שיהיה השגה שכלית:
כי לא ישיגו העינים רק גוף וקצת מקריו. ר"ל בלובן ובשחרות וברבוע ועגול כי לא ישיגו שאר המקרים כמו הקור והחום וזולתו, וז"א כלומר מראה הגוף ותוארו:
וכן הוא לא ישיג בכלי. ר"ל כי אחר שלא יושג השם ית' בכלי לא ישיג הוא גם כן בכלי:
אמרו החכמים יש בו עוד זה הענין. אע"פ שבמשפט הלשון זה נראה שהיא הבטה חושית כבר אמרו החכמים שהיא הבטה שכלית שהיו מתבוננים במאמריו ומדקדקים בפעולותיו להדמות בו:
ומזה הענין אמרו חכמים. הבט נא השמימה כי זה היה במראה הנבואה. כמו שהיה אומר ראשונה היה דבר ה' אל אברם במחזה ולכן הבט נא השמימה אינה הבטה חושית, והנה הרב הביא ראיה ראשונה כי הבטה נאמר על השגת הענין והוא השגת השכל כי אמר לא הביט און ביעקב והביא ראיה לזה מהמובט לא מהמביט כי המובט אי אפשר שיהיה מושג בכלי גשמי שהוא האון, ואח"כ הביא ראיה מהמביט כמ"ש והביטו אחרי משה כפי רצון החכמים שאמרו שהיו מסתכלים בפעולותיו עם שהניחו הפסוק כפשוטו שהיא הבטה גשמית, ואח"כ הביא ראיה מהבט נא השמימה כי זה א"א שיהיה הבטה חושית. ועל זאת ההשאלה נאמר כל הבטה שבא בהש"י בין שיהיה המביט הוא יתברך בין שיהיה מובט, המובט כאמרו ותמונת ה' יביט, והמביט כאמרו והביט אל עמל לא תוכל. אמרו המפרשים כי אמרו על זאת ההשאלה נאמר ויחזו את האלהים ולא הביא הפסוק לבד עם שאר הפסוקים, מצד ששאר הפסוקים שהביא היתה השגה נבואיית וזאת ההשגה לא היתה נבואיית כי השגתם היתה משובשת אמנם למה שהיתה השגת הנבואה (הוא) בדמיון ובמחשבה וזאת ההשגה לא היתה שכלית אלא משובשת לכן היתה דומה לזאת ההשגה. ולכן לא הביא הרב ויראו את אלהי ישראל בהשגה הנבואיית אבל בהשגה השכלית אמר למעלה ויראו את אלהי ישראל כל זה השגה שכלית:
ואמרו ודעהו. רמז על שהיתה השגתם בדמיון ובמחשבה לא השגה אמתית ולכן נאמר והושאל להשגת הלב כי הלב הנה היא המחשבה לא השכל ולכן לא אמר והושאל להשגת השכל כמו שאמר אלא להשגת הלב: