בדברי בתוארים וכו', הרצון בו שהוא יבאר שהחכמה הוא הנרציות אצלו והסכלות הוא הנקצפה ממנו. ואמרו וכשתסתכל בכל התורה ובספרי הנביאים לא תמצא לשון חרון אף ולא לשון כעס ולא לשון קנאה אלא בע"ז בלבד, ורבים ישאלו הרי כתיב במשה ויחר אף ה' במשה, ויחר אף ה' בם וילך, וכן וחרה אפי בכם, וכן חרה אפי בך באיוב, כי לא נאמר בע"ז, והמפרשים השיבו על אלו הכתובים תשובה שאין ראוי להעלותה על לב, כי קצתם אמרו שמי שיאמין דעת בטל בו ית' הוא עובד ע"ז וכל אלו אשר אמרנו יש בהם צד ע"ז למה שהיו חושבים דעות מבוטלות, ומשה היה חושב כי הש"י מניע הגלגל, ואהרן ומרים לא הכירו מעלת משה כי היו מאמינים כי נבואתו היתה גשמיית, וחברי איוב חשבו שהש"י פועל בלי אמצעיי וחרה אפו בהם מצד שחושבים שעזב ה' את הארץ ולכן נאמר בכל אלה החרון אף וכל אלה הם דברי רוח. אבל האמת כי מה שאמר ויחר אף ה' במשה ויחר אף ה' בם וילך לא נאמר זה על צד האזהרה אלא להורות כי ענין קטן בצדיקים הוא נחשב להם כאלו הם עובדי ע"ז, ויהיה הרצון באומרו לא תמצא לשון חרון אף ולא לשון קנאה על שיהיה השם מזהיר באלה הלשונות, ואם נאמר וחרה אפי בכם הוא דבר אחד שיצא מן הכלל ולא בעבור זה המעט יעזוב הרב לומר שלא תמצא לשון חרון אף ולא לשון קנאה אלא בע"ז, והבן זה כי הוא דבר מבואר, או הרצון שלא תמצא כל אלו הלשונות מחוברים אלא בע"ז בלבד והראשון עקר:
ואמרו עשו ספרי הנבואה זה החזוק גדול לקרות לו אויב ושונא וכועס אבל למה שיהיה זה הדעת נפסד ונתלה בו ית' עשו זה החזוק גדול:
כי מי שיאמין שראובן עומד בעת שהוא יושב וכו', עכשיו עשה הרב ו' חלוקות שנים מהעולם השפל ושנים מהעולם האמצעי ושנים מהעולם הנפרד:
והבט אומרו שכל אשר תהיה הסכלות והכפירה נתלים בענין גדול. הענין הגדול לא בעבור היותו גדול בכמות אלא היותו גדול במדרגה החזקה במציאה, וזהו אמרו בענין גדול ר"ל וכו'. והבן הגדרת הכפירה באומרו במאמר פוסק, כי הגדרת הכפירה בחלוף מה שהוא לא בחלוף מה שבא בתורה, כי כבר יאמין אדם מה שבא בתורה ויקרא כופר כמו יד ה' עיני ה' והדומים לו, והבן מה הפרש בין הסכל והכופר, שלכופר יש לו סכלות קניני שהוא חלוף האמת, והסכל הוא מה שאין לו סברא אלא שאינו יודע דבר:
ואמרו אלא שהכופרים ההם עם היותם מאמינים מציאות הבורא כו', והרצון בו כי מהמושכלות הראשונות הוא כי לאדון הכל ראוי שינתן לו העבודה והגדולה ואין ראוי לעבוד זולתו בעבור שתתקיים מציאותו אצל ההמון, כי כל המון יחשבו כי מי שהכל עובדים אותו ראוי שיהיה אלוה ואם יעבדו לזולתו מלאך או שרף או גלגל או גשם מהגשמים לחשוב שזה האלוה ויבטל מציאות הש"י, ולכן הכופרים אף שהיו מאמינים שהיה הש"י נמצא למה שהיו נותנים המיוחד לו שהוא העבודה והגדולה לדבר מנבראיו היו מביאים להאמין בעיני ההמון שאין השם נמצא, ולכן היה מביא העבודה לזולתו כאלו הש"י היה נעדר בהאמנת ההמון, כי לא ישיג ההמון אלא מעשה עבודות לא עניניהם, ר"ל התכלית שבעבורו עושים אלו העבודות אשר היה להורדת הרוחניות או בעבור סבה אחרת, ולכן חוייב להרוג לעובד ע"ז שהוא כאלו מכחיש מציאות השם, ואם הדבר כן מי שיאמין שהשם גשם ובעל הפעלות או שיש בו חסרון הוא יותר רע מהעובד ע"ז, כי המאמין בע"ז כבר יחשוב שיש אלוה זולתו והמאמין שהשם הוא גשם הוא כופר בשם ית' א"כ הוא יותר רע. והבן אמרו ודע שאתה וכו':
אמר שם טוב כבר אמרו המפרשים כי כל הפרקים מאחד ושלשים ועד הנה כלם הם להעיר על מעמד הנבחר, ולמה שהרב דבר במעמד הנבחר בפרקים רבים ובראשי פרקים, ראיתי לעלות אל הר ה' ולקבצם יחד בקצת הערה אחר כי הביאור בו אינו נאות כמו שאמר בתחלת זה הספר, והנה ראוי לך המעיין שתדע כי כל דבר שיושג במראה הנבואה אמנם הוא משל לענין אחר, והסובר שאינו משל לדבר אחר הוא סכל, והסובר שהוא משל לבד הוא רשע אבל יחוייב שיסבור בו שני הענינים יחד, וזה לך הקדמה לכל מה שנאמר אח"ז, והנה הרב המורה רמז על זה בחלק ג' פ' ט'. והנה ראשונה כי עלייה וירידה הנאמר במעשה הנבואה הוא עלייה במדרגת העיון או ירידה להנהגת אנשי הארץ, כמו שרמז הרב בפרק עלה וירד ובפרק נצב. שנית ראוי שתדע כי הגלותו בעב הענן חשך ענן וערפל הוא על היות המונע עכירות עצמינו לא שהוא גוף שיקיף בו עב או ענן אבל החמר מחיצה גדולה ומסך מונע להשגת השכל הנפרד ומה שהוא עליו, ואפי' החמר זך ונכבד אפי' חמר הגלגלים כ"ש זה החמר העכור אשר הוא החמר שלנו מפני זה כל אשר ישתדל שכלנו להשיג השי"ת או לאחד מהשכלים ימצא מסך מבדיל בינינו ובין הש"י והוא נסתר ממנו בענן או בחשך וזו היא הכוונה באמרו ענן וערפל סביביו, וזה אמרו הנה אנכי בא אליך בעב הענן, וזה היה להעיר שהשגת אמתתו נמנעת לנו מפני חמר זה, וכבר רמז הרב בפ' ט' חלק ג'. שלישית ראוי שתדע כי לשכל האנושי גבול להשיג הדברים וע"ז בא הרמז והגבלת את העם סביב לאמר וגם הכהנים כו' יתקדשו. רביעית יש לדעת כי אין ראוי לאדם להרוס לעיין בחכמה האלהית מתחלת המחשבה בלתי שירגיל עצמו בחכמות ובדעות ויזכך מדותיו זכוך רב וימית תאוותיו. ואמרו המפרשים כי מה שרצה הרב שירגיל עצמו בחכמות ובדעות הרמז בו כי יחוייב לאדם כדי לידע השי"ת השלש חכמות שהם חכמת התכונה וחכמת הטבע והחכמה האלהית ובזאת החכמה האלהית ישיג האדם מה שאיפשר להשיג מהשי"ת וזה אמרו היו נכונים לשלשת ימים כי ביום השלישי ירד ה', וצריך ג"כ שיזכך מדותיו שהוא הנרמז באמרו וכבסו שמלותם, וימית תאותיו ועל זה בא הרמז אל תגשו אל אשה. ואחרים אמרו כי היו נכונים לשלשת ימים רמז לשלשה מיני הידיעות שצריך האדם לידעם, שידע ההקדמות ואח"ז שידע דרכי ההקש ועשות המופת ואחר זה ידע אופן השמירה מהטעאות השכל, ואלו השלשה יכללם מה שאמר הרב ז"ל בפרק ה' מה שאמר שירגיל עצמו בחכמות ובדעות ועל זה צוה היו נכונים לשלשת ימים. אמנם כפי הפי' הראשון יהיה אמרו כאשר יבין הקדמות אמתיות ויבין וידע דרכי ההקש וכו'. יהיה רמז לזה כמו שאמר השמרו לכם עלות בהר, כי זאת אזהרה שיבינו ההקדמות ואח"כ ידעו ההקש ועשות המופת ושמירה מהטעאות השכל. חמשית יש לדעת כי הסבות המונעות לפתוח הלמוד באלהיות ולהראותו להמון, ה' סבות, האחת קושי הענין בעצמו. השנית קצור הדעות כלם. השלישית אורך ההצעות. הרביעית ההכנות הטבעיות ורתיחת הטבע והמיית הנערות. החמישית העסק בצרכי הגשמים, ולכן אמרה תורה ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות רמז לאורך ההצעות, שהיא הסבה השלישית. ואמרו וברקים רמז לדקות המושג. וענן כבד על ההר רמז לקצור המשיג מצד החמר. וקול שופר רמז בסבה החמישית שהיא עסק בצרכי הגשמים. ואמר שופר נגזר ממאמר שפר שהגוף נגרר אחריהם. ואמר ויחרד כל העם ר"ל שמפני אלו הסבות נמנע למוד זאת החכמה להמון. והר סיני עשן כלו רמז לסבה הרביעית שהם ההכנות הטבעיות, והיה זה כלו כמו שתארנו למה שכל מה שיושג במראה הנבואה הוא משל לענין אחר ואחר שהיה זה כן והיתה התורה מוכנת להתחיל בה וללמוד אותה הנערים והנשים וכל העם ואין ביכולתם להבין הדברים כפי אמתתם לזה הספיקה עמהם הקבלה בכל ענין אמתי ובכל ציור מה שיצייר השכל מציאותו לא אל אמתת מהותו, ונמנע ללמוד אל המון העם דרכי העיון האמתיים וזהו אמרו וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ואמנם משה שהיה ביכלתו לדעת הדברים נאמר עליו קרב אתה ושמע הציור האמתי ואתה תדבר אלינו בהישרה אל מציאותו ובדמיונים, ולכן נאמר משה נגש אל הערפל אשר שם האלהים, כי השלמים נגשים אליו בשלילה, והנה משה ידע כל מה שאפשר לאדם לדעתו לא נשארה שלילה כלל, ולמה שיסוד היסודות ועמוד החכמה לידע שיש שם נמצא ראשון שהוא אחד ואינו גשם וזה הדבר ראוי להודיעו לנשים ולקטנים אמר השם אנכי ולא יהיה לך ולא תעשה לך פסל וכל תמונה, ולמה שהעובד זולתו אח"ז יכחיש מציאותו כמו שביאר הרב נקרא העובד ע"ז אויב ושונא. אמנם קול ה' ר"ל הקול הנברא מושג מאת ה' אשר ממנו נמצא הדבור לא שמעו אלא פעם א', והוא הקול אשר יצאה נשמתם לחזקו ולתקפו והשיגו בו שתי הדברות הראשונות, וגם אלו השתי דברות משה הגיעה להם בהבדל ולא היתה מדרגתם בזה בשוה, כי כבר ידעת אמרם משה מחיצה בפ"ע אהרן מחיצה בפ"ע נדב ואביהוא מחיצה בפ"ע. אמתת ההשגה ההיא נעלמה מאד כי לא קדם כמותה כמו שאמר כי שאל נא לימים וכו', ולא יתאחר כמותה כמו שאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה:
אמר שם טוב זהו מה שאפשר לגלות לך מדברי הרב על צד הכללי אבל יש בכל אחד מכל אלו הפרקים אשר העיר עליהם הרב אל מעמד הנבחר אשר לא יוכל השכל להקיפם אלא מי שקבלם מהרב פנים אל פנים, זהו מה שראיתי לבאר לך מדברי הרב במעמד הנבחר והשם יכפר בעבור מה שכתבנו כי טבע ההשתוקקות להודיע למעיינים והם יראי השם וחושבי שמו הביא לנו לדבר כ"כ ולחבר הדברים המפוזרים, ואחר שהונח זה ראוי שנשוב אל ביאור דברי הרב בשאר פרקים: