לא תחשוב כי כל מה שהצענו באלו הפרקים וכו', אמרו המפרשים כי בזה הפרק התיר הרב במוחלט לבאר להמון שלילת ההגשמה ומשיגיה וזו היא הכוונה הראשונה מזה הספר ולולא זה לא יוחלט עליו שם המורה, ורבים מהפילוסופים ימאנו זה למה שההמון יחשבו כי מי שאינו גשם אינו נמצא, אמנם החכם ן' רש"ד אמר כי אין ראוי לומר להמון שאינו גשם כי יבוטל מציאותו אצלם, ואין ראוי לומר שהוא גשם שהוא חלוף האמת, אבל ראוי שנבחר היותר נכבד ממשיגי השם, ושנאמר שהוא אור, כי נמלט אותה מאמונת ההגשמה ויהיה אצלם נמצא ונכבד שבנמצאים, עם שיכלול זה מן הצדק שכמו שהגוונים כלם בפועל והאור הוא סבת ראותנו אותם כן האל סבת הנמצאות כלם. והחכם ר' משה הנרבוני שבח זה הדעת ואמר עליו שהוא מאמר נמרץ כי הכתוב אמר ונהורא עמיה שרא:
אמר שם טוב כבר ידעת כי הפרקים שעברו כלם הוא לבאר מעמד הר סיני, והנה במעמד הנבחר שמענו מציאות ואחדותו והרחקת הגשמות שהם הדרושים היקרים לכן חבר הרב זה הפרק אחרי אלו הפרקים שעברו, ודע והבן כי בהאמנת שהשם אינו גשם יוכל כל איש מבין משכיל ויודע להשיג כל סתרי החכמה האלהית, ומי שיאמין שהשם גשם או כח בגשם לא לבד הוא כופר בהשי"ת אבל אין לו פתח לדעת שום דבר בחכמה האלהית כלל ולא יוכל ג"כ לדעת בחכמת הנפש ובמעלתה ובמדרגת מציאותה, וכדי להעלותנו מכור הסכלים אמר הכתוב המקודש ושמרתם לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה, ולהסיר זה השבוש הגדול באו כל צוויי ע"ז, ונקרא אויב ושונא העובד ע"ז למה שיאמין שהשי"ת הוא גשם מביא לחשוב אחר כך בע"ז וזהו יסוד שהכל תלוי בו, ולכן התחיל ואמר לא תחשוב שכל מה שהצענו באלו הפרקים הקודמים כו':
ואמרו מגדולת הדבר, ר"ל החכמה האלהית שהוא גדולת ויקרת הערך. והסתרו, ר"ל כי אין ראוי לבאר סודותיה וכי היא קשה להשיגה, וזה אמרו ורוחק השגתה לחכמים וליודעים אם מצד עומק המושג וקוצר המשיג ואורך ההצעות היא רחוקה מאד, וגם כפי ההכנות הטבעיות וההתעסקות בהבלי העולם אשר הם צרכי הגוף ואף האפשר להשיגו הוא נמנע בחק ההמון. אבל הרחקת הגשמיות והרחקת ההפעליות הנכללים בזה אינו כן הרחקת הגשמות ממה שאמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה, והרחקת ההפעלות ממה שאמר אני ה' לא שניתי, ואם יש פסוקים מורים על הגשמיות ועל ההפעלות ראוי שירוחקו אחר שהמופת הורה על בטולם, ויפורשו הכתובים כדי שתתקיים האמת שהשם אינו גשם ואינו בעל ההפעלות:
ואמרו ואין דמיון בינו ובין ברואיו למה שהש"י עלת העלות וכל הדברים עלולים ממנו, ואין מציאותנו כמציאותו כי הוא ית' מחוייב המציאות ומציאותו ומהותו א' ומציאות זולתו בלתי המהות, ולא חייו כדמות חיי החי, כי הוא חי מצד שהוא משכיל עצמו, וחיי הב"ח הם מצד היותו גשם ניזון מרגיש, ולא חכמתו כדמות חכמה מי שיש לו חכמה, כי חכמתו היא קנויה מעצמו וכל חכמת זולתו קנויה ממנו:
וראוי לישב לכל שאין יחס בינו ובין ברואיו כלל וזה למה שכלו אמת אין בו ספק כדי להגדילו בעיני העם ראוי לומר להם אלו הדברים כ"ש כי זה יהיה התחלה לדעת את הש"י ולא ימנעהו הגידול והמנהג, והבן זה כי הוא דבר נפלא ומפתח גדול להבין כל מה שבא בזה הס':