דע כי לשכל האנושי השגות וכו', מזה הפרק יתחיל הרב לרמוז על מעמד הר סיני והגבול שזכר שיש לשכל האנושי רמז לגבול הנאמר במעמד הנבחר והגבלת את ההר, אמר הרב כי לשכל האנושי גבול כי יש השגות יוכל השכל להשיגם ויש במציאות ג"כ נמצאות וענינים אין בטבעו שישיגם בשום פנים:
ואמרו ולא בסבה אפי' בשפע אלהי ובמציאות דברים ישיג מהם ענין ויסכל מהם ענין, אמרו המפרשים כי מה שאמר כי לשכל האנושי יש בו כחות בטבעו שישיג רומז אל אלו הדברים שבכאן שהוא העולם השפל, וענינם אין בטבעו שישיג רומז לעולם השכלים הנבדלים ובמציאות ישכיל מהם ענין ויסכל מהם ענין רומז לענין הגלגלים:
וגם כן מבואר מאד ונגלה כי יש במין האנושי רוחב בהשגות העיוניות, כי יש אנשים שישיגו ענינים מעצמן ואיש לא יוכל להבין הענין ההוא אפי' למדהו מזולתו ויש אנשים שלא יוציאו הדבר מעצמם אבל ילמדוהו מזולתם, ולכן היו במעמד הר סיני מדרגות משה מחיצה בפ"ע אהרן מחיצה בפ"ע נדב ואביהוא מחיצה בפני עצמן ואח"כ כל ישראל. ויש דברים שיתבאר לאדם המנע השגתם ולא ימצא בנפשו השתוקקות לידיעתם, ויש דברים עם שיש לאדם תשוקה עצומה להשגתם ויתגבר השכל לבקש אמתתם ואין בכח השכל האנושי שיביא על הדבר ההוא מופת:
והבן אמרו כי כל דבר שנודעה אמתתו אין מחלוקת בו ולא הכזבה ולא מניעה אלא מסכל יחלוק המחלוקת ההוא וגו'. ואלו הענינים אשר נפל עליהם זה הבלבול הרבה בענינים האלהיים ומעט בענינים הטבעיים ונעדרים בענינים הלמודיים למה שהלמודי הוא למוד מופתי לכן בעבור זה ראוי לשום גבול לשכל האנושי כי לא יתבלבל ענינו:
ואמרו אמר אלכסנדר הפרדוסי כי סבות המחלוקת הם שלשה, א' מהם אהבת הרשות והנצוח המונעים לאדם מהשגת האמת כפי מה שהוא כי הכבוד המדומה יבטל האדם מהשיג האמת כ"ש כשיכוין בלמוד התורה והחכמה אל הנצוח והשררה לא אל האמת, ובזה רמז אל אלישע בן אבויה. והסבה השנית דקות הענין בעצמו ועמקו וקושי השגתו ובזה רמז אל ר' עקיבא כי מה שהיה אפשרי להשיג השיג ומה שלא היה אפשרי להשיג לא השיג וע"ז נכנס בשלום ויצא בשלום. והשלישית סכלות המשיג וקוצר יד שכלו מהשיג מה שאפשר השגתו רמז להציץ ומת:
ובזמננו סבה רביעית לא זכרה אלכסנדר שלא היתה אצלם למה שלא היו בעלי תורה רק דת נימוסית, והוא ההרגל והלמוד כי אין פגיעה גדולה ומונע מהשלמות האנושי כ"א פגיעת המנהג כי יסיר האדם משלמותו האחרון כי המנהג מונע גדול עד שאתה תראה אנשי הכפר כמו שאמר הרב מה שיקרה להם, והבן מאמרו כי זה יביאך להבין במה מונע המנהג מהשיג האמת כל שכן אם קרה לו שיאמין שהוא נתון מהאל. כמו שקרה להמון בהגשמה ובענינים רבים אלהיים כמו שנבאר כל זה מפני ההרגל והגדול על הכתובים שהתישב להרגילם ולהאמין בהם יורו פשוטיהם על ההגשמה ועל דמיונים אין אמתות להם אבל נאמרו על צד המשל והחידה, וכל זה רמז אל מי שהציץ ונפגע רצה להשקיף על האמת ולא עזרו מה שגדל עליו מהמנהג בקריאת התורה כפשוטו בתחלת למודו, ובעבור זה לא הקשיב לקול מוריו אבל יאמר עליהם שהם טועים או כופרים והאמת שהוא הטועה והכופר לא זולתו ולכן ישתבש ויתבלבל השגתו ויהיה כאחד מן הסכלים אשר אין בו דעת ולא תבונה, וזה הפרק הוא הצעה למה שיבא אחריו: