אונקלוס הגר וכו'. אחר שביאר הרב בפרק שעבר שהביאור מחוייב בענינים המורים הגשמות מצד אמרם ז"ל דברה תורה בלשון ב"א, ומפני זה ראוי כמו שהרחיקו ההמון שאין ראוי שיתואר השי"ת לא באכילה ולא בשתייה ולא בחולי ולא בחמס למה שאלו חסרון בו, כן ראוי שירוחקו כל דבר שהוא חסרון, וכל תנועה הוא חסרון, א"כ ראוי שיסולקו, ולכן אין ראוי שיתואר ה' לא בירידה ולא בעליה ולא בכל שאר הדברים אשר נאמרו בפ' שעבר וכל שכן שהמופת הורה שא"א שימצא בשם תנועה למה שכל מתנועע הוא גשם א"כ יתחייב לפי זה שכל הדברים המורים גשמות יפורשו על זולת הענין אשר ידמו ההמון, והנה בזה הפרק ביאר שאונקלוס הגר שהיה חכם מאד בשתי הלשונות בעברית ובארמית שם השתדלותו בהעלות ההגשמה וכל תאר שיתארהו הכתוב שיביא אל הגשמות יפרשהו כפי ענינו. ואמנם אמר שהיה חכם מאד בשתי אלו הלשונות להורות לנו כי המעתיק ראוי שידע מאד בלשון אשר נעתק ממנו והלשון אשר העתיק, כ"א לא היה אונקלוס בזה התואר לא היינו מביאים ראיה ממנו, וכל מה שימצאהו מאלו השמות המורים על מין מהתנועה ישים ענין התנועה הגלות והראות אור נברא כלומר שכינה או השגחה, והנה תרגם וירד ה' ואתגלי, ירד ה' אתגלי, שהיא ענין הראות שכינה, ארדה נא ואראה הוא ירדה השגחתו איתגלי כען ואתחזי וזה נמשך כפירושו, אלא שהרב אמר שאונקלוס תרגם אנכי ארד עמך מצרימה אנא אחות עמך וזה דבר מופלא מאד יורה על שלמות זה האדון וטוב פירושו והבנתו הדברים כפי מה שהן:
ופתח לנו בזה התרגום ענין גדול בענין הנבואה, והוא כי תחלת זה הספור אמר ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה וכאשר כלל תחלה זה היות המאמר במראות הלילה ר"ל שהיה בחלום לא בהקיץ והוא בעת ישתמש בדמיון, לא הרחיק אונקלוס שיסופר המאמר במראות הלילה. ר"ל שהיה בחלום לא בהקיץ בלשונו כאשר נאמר לו:
ואמרו שזה ספור מה שנאמר לו לא ספור ענין שקרה, אמרו המפרשים שאמרו אנכי ארד עמך לא היתה נבואה שלמה אלא מה שחשב בדמיונו שהוא ירד עמו מצרים לא שהיתה הנבואה הזאת בהקיץ ותהיה מהשתמשות השכל כי אלו היה הדבר כן לא היה מתרגם אנא אחות אלא אנא איתגלי:
ואמרו המפרשים כי אמרו והרחיק ממנו מה שיורה על מציאות תנועה והדברים דמיוניים, כלומר ספור מה שנאמר לו כאשר היה, והרצון בזה כי הנבואה אשר היתה בהקיץ אף שהיה מורה על הגשמות הרחיק ממנו מה שיורה על מציאות תנועה, ואולם הדברים אשר נאמרו בחלום למה שהיו דברים דמיוניים למה שישתמש הדמיון בהם ולזה היה כאלו היה ספור מה שנא' לו בדמיון הניחו כמו שהיה ולא הרחיק שיהיה מורה על הגשמות, והיה זה לעורר לנו כי יש הפרש בין מה שיאמר בחלום ובמראות הלילה ובין מה שיאמר במחזה ובמראה, הוא נבואה בהקיץ, ובחלום או במראות הלילה נבואה דמיונית, והנה יש הפרש בין אלו הנבואות כשיאמר סתם ויהי דבר ה' או ויאמר ה' כי באלו הדברים יש הפרש כשנאמרו בחלום או במראות הלילה או במחזה ובמראה. ויתכן עוד לומר כי אונקלוס הגר סבר כי אלהים הנאמר במקום זה מלאך. ולכן לא הרחיק שיאמר עליו אנכי ארד כי המלאך הנה הוא הכח המדמה והוא כח בגוף ולכן לא הרחיק שיאמר אנא אחות. והנה הרמב"ן הקשה על הרב קושיות רבות, כי כבר ראה יעקב חלום בעת צאתו מחרן והרחיק הגשמות כמו שאמר והנה ה' נצב עליו ותרגם והנה יקרא דה' וכו' והנה אנכי עמך והנה מימרי בסעדך. והאמת כי זאת הנבואה עם שהיתה בחלום היא רומזת להשגות שכליות ולכן הרחיק אונקלוס הגשמות, ולא הרחיקו הנה, גם כי והנה ה' נצב עליו אינו ספור הנאמר לו אלא ענין שקרה לו ולכן הרחיק אונקלוס ממנו הגשמות, והנה אנכי עמך אמר והא מימרי בסעדך לא היה להרחיק הגשמות אלא בעבור כי השגחת הצדיקים היא ע"י מלאך כמו שאמר המלאך הגואל אותי, וגם כי המעורר סתרי תורה אין ראוי בכל מקום ומקום לגלותו אלא במקום אחד די, ולמה שלא הבין הרמב"ן ז"ל הקשה עליו קושיות והויות: