היציאה כנגד הביאה. אמרו השמש יצא על הארץ כלומר הראות האור, ויש לשאול למה לא יהיה זה מענין הראשון כמו כי תצא אש כי השמש אשר תחת הארץ יצא ונתגלה על הארץ, וי"ל שאף שיהיה הדבר כן הכוונה באמרו השמש יצא (לא) היה בהגיע אורו אלינו כמ"ש כי השמש לעולם הוא על הארץ אבל הכוונה יגיע אורו אלינו:
ואמרו הנה ה' יוצא ממקומו, יראה דברו הנסתר עתה ממנו. כלומר התחדש מה שיתחדש אחר שלא היה. ואמנם נאמר הנה ה' יוצא ממקומו ירצה דברו הנסתר למה כי כל מתחדש מאתו ייוחס בדברו כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו ואמנם ייוחס בדברו ואם ה' אין לו דבור כי לא יפעל בכלים א"כ אין לו דבור אבל להדמות בפעולות הבאות מאת המלכים כי הדבור הוא כלי לעשות רצונו אף כי אין לשי"ת דבור אבל פעולותיו כלם ברצונו לבד, והנה כל הדברים המתחדשים אף שהשי"ת אינו סבה קרובה לחדוש דבר ואם הוא בלתי משתנה איך יבא החדוש ממנו ואמנם ייוחס לו בסבה רחוקה כי למה שהיה כל מתחדש ייוחס אל השמים והשמים ייוחסו אל דברו והדבור ייוחס אל רצונו א"כ ע"ז הצד ייוחסו הדברים אליו:
וכאשר הושאלה יציאה להראות פעולה מפעולותיו כמו שביארנו הנה הושאלה להעלות הפעולה ההיא כפי הרצון ג"כ, אמר אלך אשובה אל מקומי הענין העלות השכינה אשר היתה בתוכינו מעלינו:
והרצון באמרו כפי הרצון שהוא הרצון הקדום הטבע המערכיי, כשיסתלק הפלא והכבוד הנברא אשר היא בתוכינו והיא הנבואה אשר היה על הנביא אשר נמשך אחריה ע"ד השגחה כי הנביא היה רואה בנבואתו הרע המגיע ובהסתלק הנביא תסתלק מי שיגיד הרע כי לא יעשה ה' אלהים דבר כ"א גלה סודו כו', כי גם הדבקות בש"י יקרא ממשיך ממלוא העליון למלוא התחתון ובהעלות הדבקות יסתלק החופף עלינו ובהעלותו תעלה ההשגחה לפי שאין ממשיך:
ונשאר מטרה וכו'. ותבין זה אם תבין שיר של פגעים ומ"ש הרב בסוף זה הספר, והנה זה הייעוד היותר רע שאפשר שימצא ובעבורו כנה, באמרו אלך אשובה אל מקומי, והבן זה: