עבר ענינו הראשון כו'. הכלל העולה מזה הפרק כי עבר ענינו הראשון הוא בענין העתק גוף במקום כתנועת ב"ח על רוחק אחד ישר. ושנית הושאל להמשך הקולות באויר כמו ויעבירו קול במחנה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה', ופירוש הקול שאני שומע מעבירים עם ה' אותו ואומרים אותו. שלישית יאמר לביאת אור הנברא בדמיון הנביא, אמר והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה והיה זה במראה הנבואה כי בתחלת הספור אמר ותרדמה נפלה על אברם:
ועל זאת ההשאלה. ר"ל כי כמו שנאמר על האור הנראה לנביאים בדמיונם והשפע המשפיע להם, כן נאמר לפי זאת ההשאלה על כחות השמימיות הבאים מאת האל להרוג את המצריים כמו שאמר ועברתי בארץ מצרי' וכל מה שידמה לו:
רביעית הושאל לכל מי שיעשה מעשה א' ויפליג בו ויעבור גבולו אמר וכגבר עברו יין. אמרו המפרשים כי פי' הפסוק כך ר"ל היין נצח אותו וא"כ לפי"ז הפי' היין הוא שעבר גבולו, והאמת כי למה שהאדם עבר הגבול בשתיית היין נאמר כי היין נצחו ועברו מגבולו ומשכלו והשתכר:
וכבר נאמר חמישית למי שיכוין כונה אחת ויחטיא אותה הכוונה כמו והוא ירה החצי להעבירו, והרצון בו כי הוא ירה החצי להעביר הנער מכוונתו כדי שלא יבין הנער כי יהונתן יצא לדבר עם אדם אחד אלא לצחק בחצים, ורבים הקשו למה לא יהיה פשט הכתוב כדי שילך הנער עד מקום החצים ויהיה להעבירו על ענין הראשון. והתשובה בזה כי למה שהיה יונתן יוצא לדבר עם דוד ואם היה אדם שם היה ראוי שישליך החצים כדי שיאמר הנה החצים ממך והלאה או הנה החצים ממך והנה כדי להעביר הנער עד מקום החצים אבל עתה שאין אדם שם ורצה לדבר עם דוד פנים בפנים לא היה ראוי להשליך החצים לכן נאמר כי היה זה כדי להחטיא כוונתו כדי לחשוב שלא יצא יהונתן לדבר אחר אלא להשליך החצים:
והנה לפי זאת ההשאלה אמר ויעבור ה' על פניו שהחטיא כוונתו כי הוא שאל הראני נא את כבודך. והחטיא כוונתו בהשגת הדרכים. ר"ל כי משה בקש השגה אחת והיא אשר כנה אותה בהשגת פנים באמרו ופני לא יראו, וייעדו בהשגה למטה מאשר בקש הוא אשר כנה אותה בראיית אחור שהוא ידיעת הפעולות המיוחסות לאל יתעלה, שהוא ית' החטיא כוונתו בשאלת מהותו והעתיקו השם בענין אחר:
ואמרו העלים ממנו. לא תחשוב שהשם ית' העלים זאת ההשגה ממשה אבל כי היא נעלמת נמנעת בטבעה:
ושכל אדם שלם אם ידבק שכלו וכו'. ר"ל אז לא ישיג כלל. והכוונה בזה כי משה חקר בשכלו אם אפשר להשיג מהותו ית' וידע שאי אפשר אלא השגת פעולותיו והם המכונים אחורים, א"כ יהיה ויעבור ה' על פניו החטיא הש"י כוונת משה והעבירו אל השגת הפעולה:
ואונקלוס פי' הענין זה בדרך אחרת כי יהיה העובר האור הנברא אמר ואעבר ה' שכינתיה על אפוהי, והנה יהיה הדבר אשר עבר אצלו נברא ושם הכנוי הנסתר מפניו שב אל מרע"ה, ויהיה פי' ויעבור ה' על פניו לפניו של משה כמ"ש ותעבור המנחה על פניו:
וזהו ג"כ פי' יפה וטוב. והרצון בו שהוא ירחיק גם כן ההגשמה שהשם לא עבר:
ומה שיחזק פי' אונקלוס. הרצון בו כי מה שאמר אונקלוס כי הענין העובר הוא הכבוד כמ"ש בעבור כבודי שאינו עצמותו ית' כי כבוד ה' אינו ה', אבל הרב יסבור שהכבוד יאמר על מהותו כמו שפירש בפסוק הראני נא את כבודך. והנה הרב נעזר מאונקלוס שמלת עבר הוא נסתר ואונקלוס אמר שעבר השכינה ג"כ אני אומר שהעובר הוא הקול ויהיה הקול ההוא אשר קרא ולא תרחיק מהיות הקריאה מיוחסת לקול כי באלה המלות בעצמן בא הדבור למשה כמ"ש וישמע את הקול מדבר אליו:
ולפי זה הענין יהיה פי' ויעבור קול ה' על פניו, ויהיה כפל ה' לקריאה כי הוא ית' הנקרא כמו משה משה, והנה בפי' הראשון אשר אמר הרב שב אל הקורא לא אל הקריאה ויהיה פי' הכתוב כי השם החטיא אלו השתי שמות ידיעת עצמותו על מה שהוא עליו וידיעת הנמצאות איך נמצאים בו כי הם כלם דבר אחד:
ואמרו ועליך לבחור אי זה מהאמונות שתרצה. אם שיהיה המעמד הגדול ההוא כלו במראה הנבואה, והרצון בו כי לא היה דבר נמצא חוץ לשכל והיה זה כלו שכלי גמור אשר בקש ואשר השיג אין חושש בו כלל אבל כלו השגות שכליות, או שיהיה כלו השגה שכלית ויתחבר לזה השגת חוש הראות לדבר נברא בראייתו יגיע שלמות השגה שכלית כמו שפירש אונקלוס אם לא היתה ההשגה ג"כ כפי דעת אונקלוס במראה הנבואה כמו שבא באברהם בין הבתרים, או שיהיה עם זה השגת חוש האזן ויהיה הקול ההוא אשר עבר וזהו כפי הפי' האחרון, ובזה לא אמר הרב אם לא יהיה הקול ההוא במראה הנבואה כי קולו של משה לא היה במדמה אלא קול אלהי גדול או קול נברא חוץ לשכל כמו שהוא או קול שהיה יוצא מבין שני הכרובים: